מעמד האישה ביהדות – ההבדלים בין איש לאישה

אחת הדרישות הפופולריות בזמננו, אשר נועדה להוכיח את הקדמה והיחס הנאור בעידן המודרני כלפי האישה, אך בפועל מזלזלת מבלי משים באשה, זו הדרישה להשוות את האישה לגבר – כאילו שהאישה כאישה אינה מושלמת כל זמן שלא תיחשב כגבר.

יודגש כי כאמור לעיל אין הכוונה כאן למאמץ הצודק והמבורך למנוע ניצול נשים לרעה ופגיעה בהן. אלא לניסיון - בעיקר מצד פסיכולוגים ואנשי תקשורת רבים להצביע על האישה כעל גבר לכל דבר, בגוף פיזי שונה.

שאיפה זו נובעת מהאווירה הכללית של התרבות המערבית המעריצה עזות ותקיפות יתירה, ורואה את הגברתן והכוחני כדוגמא לחיקוי. ומכיוון שהאישה אינה כזו, הרי כדי לרומם את מעמדה ולייקרה מבקשים להחשיבה כגבר.

והאמת היא שעוד משעת לידתם שונים הזכר והנקבה זה מזה. כל הורה וגננת בעלי ניסיון יכולים להעיד בוודאות גמורה כי פעוט ופעוטה שיוכנסו לחדר משחקים, ברוב המכריע של המקרים ייגשו בטבעיות: הילד – לכדור ולאופניים, והילדה – לבובה ולעגלה. וזאת בניגוד גמור לדעתה של הפסיכולוגיה המודרנית בעיקר עד שנות השישים של המאה הקודמת, כי התנהגות זו של הילדים הינה תוצאה של חינוך והרגל שהרגילו המבוגרים את הבנים לשחק במשחקים אלה ואת הבנות למשחקים אחרים. אך בשרשם - ללא התערבות חיצונית, הבן והבת זהים בשאיפתם לאותם משחקים בילדותם ולאותן פעילויות בבגרותם. גישה טועה זו הובילה רבים לראות את האישה כגבר לכל דבר ומתוך כך לתת לה תפקידים שבדרך-כלל בוצעו על ידי גברים. גישה "מודרנית" זו באה לידי יישום מעשי במקומות רבים גם בחברה הישראלית כגון: בעבודות אדמה מתישות בקיבוצים, באימונים ובתפקידים קשים בצבא ועוד. ומתוך כך גם נשים לא מעטות החלו להביט על עצמן במבט מוטעה זה, והתאמצו לחיות ולפעול נגד אופיין ונגד כישרונותיהן. מעניין לציין שבארגוני הספורט למשל, כמו גם בצבא, תמיד הבינו שיש הבדל בין נשים לגברים. אולם בעולם המדעי רק לאחרונה ממש, לאחר שהוכח כי גישה זו אינה טבעית ואינה נכונה, החלו פסיכולוגים להבין כי האמת היא שמוח האישה ואופייה פועלים אחרת משל הגבר.

הבדלי אופי – איש אשה

בשנת 2003 התפרסם בבריטניה ספרו המסעיר של פרופ' סיימון ברון-כהן, פרופסור בכיר לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה באוניברסיטת קיימברידג', "ההבדל המהותי: גברים, נשים והמוח הגברי הקיצוני", בו הוא מוכיח על פי מחקרים חדשים כי לנשים ולגברים מוח שונה ביולוגית. העובר הזכר מקבל מנת טסטוסטרון גדולה יותר ומפתח מוח גברי, בעוד הנקבה המקבלת מנה קטנה מפתחת מוח נשי. המוח הגברי מסוגל לנתח, לפרק ולהרכיב דברים לפי שיטה. הוא מבין אינטואיטיבית איך דברים עובדים, וחושב בנוסח "אם-אז". לכל דבר סיבה. לכל שאלה תשובה. מוח שמסוגל לנווט טוב יותר, שכן הוא בונה לעצמו תרשימים תלת ממדיים של סביבה פיזית. מוח שלא יחשוב מיד להציע קפה לאורח או להתעניין בשלום ילדיך. וגם אם יחשוב ויציע ויתעניין, לא באמת יתעניין בתשובות. לא ממש. למי אכפת התשובה? לעומת זאת, המוח הנשי מסוגל לזהות בקלות מחשבות ורגשות של אדם אחר ולהגיב באופן המתאים ביותר. הוא מוח המסוגל לתקשר עם אנשים רגשית, החש צורך אינסטינקטיבי להתעניין בתינוקות ולגונן עליהם, המעדיף להגיע לתוצאה מתוך משא ומתן ולא מתוך שימוש בכח. מוח שכדי לזכור מרחב פיזי יסמן לעצמו נקודות ציון ולא ישרטט מפות מנטליות. מוחות גבריים נוטים לפתח תחביבים כתחזוקת מכוניות או אופנועים, הפלגה, צפרות, חיבור מערכות סאונד, עשה זאת בעצמך וצילום. ואילו מוחות נשיים יעדיפו קפה של בקר או ארוחת ערב משולבות בשיח על בעיות ביחסי אנוש ומשפחה, טיפול בבעלי חיים, ועבודה התנדבותית בהאזנה לבעיות נפשיות של נזקקים. הגבר הממוצע ייעצר מול דוכני העיתונים העוסקים במחשבים, מכוניות, צילום, רובים, כלים וטבע, ואילו האישה הממוצעת תנהר למדפי הביגוד, אסתטיקה ומראה, בעיות אישיות, ייעוץ והורות. בנים רבים מתבגרים והופכים לבלתי רהוטים בדיבורם או אפילו לשתקנים, ואילו הבנות ברובן מפתחות מיומנויות לשוניות וחברתיות. גברים בוגרים מעדיפים מערכות המבוססות על כוח, פוליטיקה ותחרות, בעוד שנשים יעדיפו מערכות אלטרואיסטיות והדדיות. נשים מבשלות כחלק מהדאגה לאנשים, בזמן ששפים - שרובם גברים - מוקסמים מעצם הכימיה של הבישול. בכללות מוכיח פרופ' ברון שגברים הם "סיסטמייזרים" כלומר מנתחי מערכות מוצלחים, ונשים הן "אמפתייזריות" כלומר שולטות בכל הקשור לרגשות ותקשורת בין אישית. במיפוי המוח האנושי מתברר כי האונה הימנית האחראית ליכולת המרחבית וליכולת השיטתיות מפותחת יותר אצל הגבר, ואילו האונה השמאלית האחראית ליכולת השפה, התקשורת והאכפתיות, מפותחת יותר אצל הנשים. בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" מסכם פרופ' ברון את תוצאות המחקרים הביולוגיים הרבים שבספרו: "במשך שנים אנשים חשבו שמוח גברי או נשי הוא רק תוצאה של ניסיון חיים ותרבות ואיך שההורים שלך גידלו אותך. עכשיו מותר לזהות שתרבות אולי חשובה, אבל לביולוגיה יש תפקיד משמעותי". גם ספרו רב המכר של הפסיכולוג האמריקני ד"ר ג'ון גריי "גברים ממאדים ונשים מנגה", נכתב על פי עקרונות דומים. וכפי שטוענת היהדות זה אלפי שנים.

ובאשר לעמדה התורנית בנושא חשוב זה, רבים סבורים בטעות מתוך בורות, כאילו היהדות מתייחסת לאשה בזלזול. לאמיתו של דבר, מלבד ההלכה שעל הבעל לכבד את אשתו יותר מגופו כמבואר לעיל, נזכיר את ההלכה הפשוטה והידועה כי האישה נעשית בת מצוה שנה לפני שהאיש נעשה בר מצוה. ובתלמוד התבאר הטעם: לפי "שנתן הקדוש ברוך-הוא בינה באשה יותר מבאיש". והסביר שם רבנו אשר (הרא"ש) בתוספותיו: "פירוש הקדים בה בינה יותר מבאיש". כלומר לפי היהדות הבת נעשית נבונה שנה לפני הבן ומשום כך נחשבת מאז כמי ששיקול דעתה כשל בוגרת. דבר שיש לו השלכות הלכתיות ברורות. למשל, בן שנדר נדר בגיל שתים עשרה, דיבוריו דיבורי סרק כשל ילד, ואילו בת שתידור נדר בגיל זה, יש לדבריה משקל כשל בוגרת. הרי לנו שכבר בנושא יסודי ועקרוני כל-כך, הגיל בו נחשב האדם כבוגר בעל תבונה ואחריות, עמדת התורה היא כי לא רק שהאישה אינה פחותה מהאיש, היא אף נעלית ממנו.

זאת ועוד. על פי ההלכה, איש תובע ואשה תובעת שבאו לבית-הדין. זה תובע את ראובן, וזו תובעת את שמעון, מקדימים לדון את דין האישה התובעת ואחר-כך דנים את דינו של האיש התובע. משום שלרוב עדינות האישה בושתה מרובה להיות נוכחת בבית-דין (אף על פי שהיא התובעת והיוזמת את הדיון. ראה מסכת יבמות ק, א, וברמב"ם סנהדרין פרק כ"א ה"ו). וכמו-כן, איש ואשה עניים שבאו לבקש ממון או מזון או בגד, מקדימים את האישה ונותנים לה לפני שנותנים לאיש. וכן איש ואשה שבויים, יש לפדות קודם את האישה.

ברור שבדת המפלה לרעה את האישה, אין מקום לחוקים כאלה. יש לדעת שכשם שמקור המחשבה המוטעית שדת ומדע אויבים זה לזה הוא מהנצרות שאף העלתה על המוקד אנשי מדע ידועים, כך המחשבה שהדת מזלזלת באשה ומתייחסת אליה כאל פגומה ופחותה מהגבר מקורה בנצרות. בדת הנוצרית היחס לאשה כאל גורם מזיק, מפתה, מסית ומדיח, עד כדי ספק אם יש ליצור זה נשמה... בכנס של ראשי הכנסייה בשנת 583 לספירה נידונה שאלה "כבדת משקל" זו, ללא הכרעה, ורק בכנס נוסף שהתקיים שנתיים לאחר מכן בשנת 585 הוכרע על חודו של קול, לאחר סערה ציבורית, כי אכן גם לאשה יש נשמה. לא רבים יודעים כי גישה זו הרואה את האישה כגורם מפתה ומזיק היא העומדת בבסיס האיסור של כמרים קתולים לשאת אישה. לעומת זאת ביהדות להבדיל, אדרבה, שלימות האדם מושגת באמצעות הנישואין. גבר שאינו נשוי אינו נקרא אדם אלא חצי אדם - פלגא דגופא. נישואיו עם אישה משלימים את שניהם, ויחד הם נקראים 'אדם'.

אווירה כלל עולמית זו, שהדת מפלה את האישה לרעה, גרמה לרבים לשייך גישה זו גם ליהדות. ובפרט שהלומד בשטחיות חוקים מסוימים ביהדות עלול לסבור בטעות כי הנה אכן יש בידיו "הוכחות" לכך... כגון: אישה אינה מעידה ואינה מתמנה לתפקיד של שררה. היא פטורה מחיוב לימוד תורה ופטורה ממצוות עשה שתלויות בזמן כגון: קריאת שמע, סוכה וכדו'. ומה גם שיש מאמרי חז"ל הנראים למביט בהם בשטחיות כאילו יש בהם נימת זלזול באשה. כגון: 'נשים דעתן קלה', 'עשרה קבין של דיבור ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים' ועוד. אולם הלומד אותם כראוי במלוא היקפים ועומקם על פי עקרון התכנון האלקי של מבנה הגבר והאישה כמבואר לעיל, ויודע כי התורה ניתנה מאת ה'יצרן' - בורא האדם, מגלה כי דינים ומאמרים אלה אינם עוסקים כלל במתן ציונים והעדפת הגבר או האישה. אלקים לא ברא שום יצור פגום, אלא מושלם בגופו ובנפשו על פי ייעודו. וכך גם שני חלקי האדם, הזכר והנקבה, כל חלק בפני עצמו עשוי באופן מושלם לחלוטין לפי ייעודו ותפקידו. וממילא כל האמור בדברי חז"ל על גבר או על אישה אינו לשם ציון מעלה או חסרון, אלא הגדרת עובדה קיימת של כלי אשר ניתן לכל אחד מהם לשם מילוי המטלה שעליו בשלימות. אי הימצאותו של כלי מסוים אצל אחד מהם אינו פגם וחסרון, בדיוק כשם שאין פגם וחסרון במנתח שאין לו פטיש ובבנאי שאין לו סכין ניתוחים. ואדרבה, המנסה ליזום תחרות בציור בין המוסיקאי המפורסם בטהובן לבין הצייר המפורסם שאגאל, עושה בכך עוול למוסיקאי. ואילו בתחרות ביניהם במוסיקה, ייעשה עוול לצייר. זה כישרוני ומומחה בתחומו וזה כישרוני ומומחה בתחומו. כך בדיוק מגדירה התורה את הגבר ואת האישה על פי שלימותם. והמתבונן בעיון הראוי במבנה התורני השלם של הגבר והאישה, עומד מתפעל ומעריץ נוכח האמת התורנית הבהירה ועומק חכמתה בהכרת פנימיות נפש האיש ונפש האישה תוך מתן ההגדרות וההוראות הנכונות והמועילות ביותר לכל אחד מהם, וממילא לשניהם יחדיו.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס