משמעות צבעי הספירות – לבן וכחול מול שחור ואדום

לפי תורת הסוד, ראשית ההארה הזכה אשר ממנה נבראה כל הבריאה, היא ספירת כתר, שכללה בתוכה את כל הספירות. צבעה של ספירת כתר הוא אור לבן זוהר. וממנה משתלשלות כל הספירות, והצבעים המייצגים אותן, כל אחת בצבע שונה. בספרו “פרדס רימונים" האריך הרמ"ק ז"ל בבירור הצבע המייצג כל ספירה מעשר הספירות, ושם הוא מסביר שבוודאי אין הכוונה בזה שיש להן צבעים ממשיים, אלא שהצבעים מייצגים את פעולת אותן ספירות. אמנם ודאי ששורשו הרוחני של כל צבע בעולם הזה, הוא באותה ספירה הגורמת לו לפעול כפי שהוא פועל. הנה מעט מדבריו:

"פעמים רבות ימצא המעיין בספרי המקובלים ובזוהר, יחוס גוונים ידועים [מסוימים] אל כל ספירה וספירה. ראוי למעיין להיזהר, ואל יעלה על לבו ומחשבתו שיהיו דברים כפשוטן ח"ו, לפי שהגוון הוא דבר הנגשם [נתפס בצורה גשמית], והוא אחד מתארי הגשם [הגשמיות] ומקריו. ומה שאינו גשם, אין ראוי שיתואר במקרי הגשם ח"ו. והחושב שהגוונים ההם בספירות כפשוטי המאמרים, הוא מחריב העולם ונמצא מגשים ח"ו. לכן ראוי למעיין להיזהר בעניין זה.

והנרצה בגוונים [והנכון בהבנת הגוונים שבספירות], הוא משל אל הפעולות הנמשכות מהשורשים העליונים. המשל בזה, הגבורה הנוצח במלחמה, ראוי שיתייחס אליו האדום. להיות שדרכו לשפוך דמים אדומים, וגם כן האדום - הוראת [מורה על] האכזריות,­ חימה ושטף אף. ועניין זה מבואר. לכן מקום הדין החזק, נייחסהו באדמימות. ועוד, שאין ספק שהדברים האדומים [בעולם הטבע] נמשכים מכוח השורש ההוא, כאשר בארנו בשער מהות והנהגה.

וכן הלבן מורה על הרחמים והשלום. ומדרך הלבנים להיותם בעלי רחמים, כמו הזקנים ובעלי שיבה, אשר אין מדרכם לצבוא צבא. ולכן כאשר נרצה לייחס השלום והחסד והרחמים, נייחסהו בלבנינות. ואין ספק שהדברים הלבנים [בעולם הטבע] הם נמשכים מכוח השורש ההוא, כאשר בארנו בשער הנזכר.

ואין ספק שיש לגוונים מבוא אל פעולות הספירות והמשכת שִׁפְעַם. ולסיבה זו, כאשר יצטרך הממשיך להמשיך [האדם המבקש להוריד לעולם] שפע רחמים מהחסד, יצייר נגדו שם הספירה [יצייר במחשבתו שם ספירת 'חסד' בגוון העניין הנצרך אליו לפי גוון המידה. אם חסד גמור -ללובן גמור. ואם לא כל כך, יצייר לובן כסיד ההיכל] וכיוצא בזה, כמו שנבאר בשער הכוונה. וכן כאשר ירצה לפעול פעולה ויצטרך אל המשכת הדין, אז יתלבש האדם ההוא בבגדים אדומים, ויצייר [במחשבתו] ההוי"ה באודם, וכן לכל הפעולות והממשיכות; וכאשר יצטרך חסד ורחמים יתעטף לבנים.

ולנו בזה ראיות ברורות מהכהנים שהמשכתם מצד החסד, ובגדיהם בגדי לבן, להורות על השלום. וזה עניין כהן גדול ביום הכיפורים, שהיה מעביר זהבים [פושט בגדי זהב] ולובש לבנים [בגדי לבן], מפני שעבודת היום בבגדי לבן.

...והעד הנאמן בזה [וההוכחה לכך], אבני החושן [שהיו על לב הכהן הגדול בשעת עבודתו בבית המקדש], שהן י"ב אבנים [כל אחת בצבע שונה], מתייחסים לפי המשכת י"ב שבטי ישראל ממקום גבוה [כל אבן נבחרה לפי צבעה, על פי שורשו הרוחני של כל שבט].

זה טעם הלבנת לשון של זהורית [לשון צמר בצבע אדום, שהיה משתנה בבית המקדש בדרך נס ללבן, ובישר על כפרת עוונותיהם של ישראל] ביום הכיפורים. כי בהתבטל הדין בשורש העליון, יתבטלו הענפים התחתונים. וכמו שהמקור אשר בו עיקר היתלות האודם היה משתנה מדין לרחמים, כן הענף התחתון היה משתנה מאודם ללובן".

עוד כתב הרמ"ק ב"פרדס רימונים" שהצבע הלבן הוא צבעו של המלאך מיכאל, הממונה על הנהגת קו החסד. ואילו הצבע האדום הוא צבעו של המלאך גבריאל, הממונה על קו הגבורה.

לבן מול שחור, כחול מול אדום

ככלל, הצבעים המייצגים את ספירות קו החסד, שבבחינת משפיעים כזכר ונותנים, הם: צבעי הלבן והכחול-תכלת. ואילו הצבעים המייצגים את ספירות קו הדין והגבורה, שבבחינת עוצרים ומקבלים, הם: צבעי האדום והשחור. הוא השחור אשר טבעו לקבל את קרני האור ולהשאירם אצלו מבלי להחזירם. ביסודו נחשב השחור לאדום, אך בדרגה נמוכה יותר. מעין המבואר בתלמוד: "דם שחור [דם שנמצא שחור], אדום הוא. אלא שלקה [והשחיר]". גם האש האדומה, המקבלת ומעכלת מבלי לתת, משאירה בעולם הטבע שרידים מפויחים בצבע שחור דווקא. ברובד העמוק יותר, צבעם האדום של השמים בשעת השקיעה, בטרם רדת החשכה השחורה, מבטא את המעבר אל שעות שליטת כוחות הסטרא אחרא. בבחינת הכתוב: “תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה, בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר".

ומאידך, המים השקופים מטבעם ודומים ללבן, נראים לעין בימים ובאגמים בצבע כחול-תכלת דווקא (מאותה סיבה שהשמיים נראים בצבע זה - מרכיבים מסוימים שבמים ובאוויר קולטים טוב יותר את הגלים הכחולים שבקרני השמש). גם את החוט המרכזי בו כורכים את יתר חוטי הציצית, המגינה על האדם ושומרת עליו בזמן סכנה, הצטווינו לצבוע בצבע התכלת המופק מהחילזון הימי.

תכלת הרקיע והציצית

"היה ר' מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין [שנבחר לצביעת חוטי הציצית]? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכיסא הכבוד. שנאמר 'וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת [מלשון לבינה. כצורת מלבן] הַסַּפִּיר [הכחולה-תכולה] וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר [כתכלת השמים הבהירים ללא עננים]' וכתיב 'כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא'." שכן שמונת חוטי הלבן והתכלת שבציצית, בזמן שהיו עשויים כהלכה, היו מורידים אל לובש הציצית את שפע פעולת ספירות הרחמים והחסד, שמגנים עליו מארבע צדדיו, לפנים משורת הדין (שורת הדין - זוהי ספירת הגבורה הפועלת על פי קו הדין והאמת). ומשחרב בית המקדש ונגנז החילזון די בלבן שבציצית, להוריד שפע ללובש הציצית.

גם צבען של המתכות הנוצצות - הזהב הנוטה לאדום, והכסף הנוטה ללבן - אינו אלא התגלות גבוהה יותר של האדום והלבן שבטבע הבריאה. הזהב הנוטה לאדום שורשו בספירת הגבורה, והכסף הנוטה ללבן שורשו בספירת החסד. שילובם יחד יצר את שלימות ההשפעה הרוחנית של הספירות העליונות לעולם הזה, דרך המרכז הרוחני, המשכן, ועבודת הכהן הגדול; משום כך היו עמודי המשכן עומדים על אדני כסף והם עצמם מצופים זהב. וכמו כן יריעות המשכן ובגדי הכהן הגדול, היו ארוגים מחוטי פשתן לבן (“שֵׁשׁ") וחוטי צמר תכלת, עם חוטי צמר ארגמן ואדום (“וְתוֹלַעַת שָׁנִי") וחוטי זהב. הראשונים, הלבן והתכלת, וכן הכסף, מספירות החסד. ואילו האחרונים, הארגמן האדום והזהב, מספירות הגבורה. שילובם יחד יצר את שלימות ההשפעה הרוחנית של הספירות העליונות, לעולם, דרך המשכן ועבודת הכהן הגדול.

אכן, לא לחינם פשט המנהג בעם ישראל לסמן את הכלים שמבשלים בהם מאכלי בשר (ששורשו בגבורה) - בצבע אדום, ואילו את הכלים שמבשלים בהם מאכלי חלב (ששורשו בחסד) - בצבע כחול דווקא.

נפלא הדבר שגם בעולם הטבע, צבעם של אלה המעניקים מלמעלה, כחול ולבן, ואילו של אלה המקבלים מלמטה, חום ואדום: השמים והעננים ממעל, והארץ והאדמה מלמטה, שהם בבחינת משפיע מלמעלה ומקבל מלמטה, כחסד מול גבורה, כזכר וכנקבה. שהרי כל פרטי הבריאה נבראו על ידי האל האחד על פי עקרון הספירות וגווניהן, כפי שקבעה חכמתו יתברך. לפיכך הדבר בא לידי ביטוי בכל תחום, הן בעולם עצמו, והן בכל פרטי הבריאה.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס