האם יש דבר כזה – שם רע לילד?

לעניין אם האב או האם יקבעו את שם הילד, מצאנו בתורה שחוה קראה שמות לילדיה, קין ושת. ומאידך, נח, ישמעאל, יצחק, נקראו על ידי אביהם. רוב שמות השבטים ניתנו על ידי האמהות, ומיעוטם על יד אביהם יעקב. משה קרא שמות לבניו, וכן בני יוסף נקראו על ידי אביהם. וכן עוד כהנה וכהנה לכאן ולכאן. וכתב הרמב"ן בענין שמות בני יהודה שיש אומרים כי המנהג היה אז שלילד הראשון היה האב נותן את השם, והאם לילד השני, וכן הלאה לסירוגין. אולם הרמב"ן דחה זאת במילים: "ואין בזה טעם או ריח".

ומצאנו עוד בתורה שהאם נתנה שם, והאב שינה אותו. רחל אמנו אשר מתה בלידתה את בנה השני, קראה לו "בן-אוני", ואביו קרא לו "בנימין". וכתב הרמב"ן שם שלפי שהיא קראה לו "בן-אוני" שפירושו "בן אבלי", לא רצה יעקב שייקרא בנו בשם שמשמעו צער, ולכן פירש "אוני" מלשון "כוחי" כמו "רֵאשִׁית אוֹנִי", והחליף אותיות "אוני" באותיות "ימין" שהוא צד החוזק, וקרא לו בנימין.

למעשה, המנהג אצל יוצאי ארצות המזרח שהבן הראשון נקרא על שם אבי הבעל והשני על שם אבי האשה. ויוצאי ארצות אשכנז נהגו להיפך. ויש מי שכתב הטעם לכך: שלפי שעם נישואיה חשה כמתנתקת מבית אביה, ניתנה לה זכות קריאת הילד הראשון על שם אביה, לחזק את הקשר. ויש שכתבו טעמים אחרים. אולם ראוי ונכון שהשם ינתן בהסכמת שני ההורים, מתוך שמחה ואחוה. ואם האב מתעקש על שם אחד והאם על שם אחר, יעשו כפי המנהג האמור. ויש שנהגו במקרה כזה לקרוא לילד בשני שמות, כדי להשביע את רצון האב והאם.

האם יש שם רע?

כמבואר בכמה מקומות בספר זה, בכל אות טמון שורש רוחני היכול לצמוח ולהתפתח באדם ולפעול בו לטובה ויכול גם לרעה. הדבר תלוי בבחירה שהאדם בוחר לנהל את חייו. אולם לכוונת ההורים בבחירת השם ישנה גם-כן השפעה רבה על פעולת השם לטובה או לרעה.

לכן, אף על פי שיש החוששים לשמות "רועי" משום משמעות הרוע שבו, "מרים" משום משמעות המרירות שבו, וכדומה, לאמיתו של דבר אם כוונת ההורים לטובה, לקרוא "רועי" על שם הפסוק "ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר", ובכך יזכור תמיד הילד כי הוא מושגח על ידי ה' יתברך ויחזק עצמו במידת הביטחון, ו"מרים" על שם מרים הנביאה הצדקת אחות משה ואהרון, אין לחשוש שמא המשמעות האחרת של השם תשפיע. וכן בכל כיוצא בזה. לפי שכוונת ההורים בבחירת השם מסייעת להפעלת השם לטובה ככוונתם הטובה, אלא אם כן יבחר הילד עצמו להפעילם לרעה על יד מעשיו, וכמו בכל שם, אשר האדם בעל השם יכול לגרום לאותיות שמו לצמוח לכיוון שלילי ולפעול לרעה.

רק שמות בודדים שצירוף אותיותיהם מכל הבחינות ידוע כשלילי, כגון השמות: "לילי" או "לילית" (שם נקבת הס"מ), או "סמי" (שם הס"מ עצמו), אין לקרוא לאדם בשום אופן, ואף אם כבר קראו, יש לשנות.

ולענין שמות סתמיים שאין בהם כל משמעות חיובית ברורה, טוב להימנע מהם, ולקרוא לאדם על שם גדולי וגדולות עמינו הידועים בגדולתם הרוחנית. דבר שבכוחו לסייע מאד לילד לעמוד בניסיונות החיים. ומשמות לועזיים יש להימנע לחלוטין.

האם טוב לקרוא בשני שמות?

אם אין סיבה מיוחדת, כגון אחת מהסיבות המובאות להלן, רצוי שלא לקרוא לאדם בשני שמות. שמא בפועל לא יקראו לו בשני השמות, והרי זה כמו שקיצרו לו את שמו. ולכן בדורות הראשונים כמעט שלא נהגו לקרוא בשני שמות. ותחילת התפשטות המנהג בעקבות הוספת שם לחולה.

ואדם שנקרא בשני שמות, בין משום סיבה נכונה ובין ללא סיבה, רצוי שיקראו לו בפועל בשני השמות יחד, ולכל הפחות יקפידו קרוביו מידי פעם בפעם לקרוא לו בשניהם.

כללים ועצות בבחירת שם:

1. לכתחילה רצוי שהשם לא יכיל פחות משלש אותיות שלא למעט בצינורות השפע לילד. אלא אם כן השם עצמו טוב משום שמורה על דבר טוב, או שהוא שם אחד מגדולי ישראל. ובפרט אם יש בו את שניהם. כגון השם "גד" שהוא שמו של אחד השבטים, ופירושו "מזל".
2. הנכון ביותר הוא לבחור שמות טובים מהמקורות. לפי שהדורות הראשונים היו מוציאין שמות ברוח-הקודש – כלשון המדרש המובא לעיל. ואחת הסיבות שבזכותם נגאלו אבותינו ממצרים, היא שלא שינו את שמותיהם להמציא ולחדש שמות, ובודאי שלא השתמשו בשמות לועזיים, אלא קראו לילדיהם רק בשמות יהודיים של האבות ושאר צדיקים מהדורות שקדמו להם, ובזה השפיעו שפע טוב לדורות הבאים ונגאלו. וכתב בספר "נועם אלימלך" שכאשר ההורה נותן לילד שם של צדיק "מעורר האור מעולם העליון וגורם לו שיהיה צדיק". לכן ראוי להקפיד לטובת הילד לתת לו שם טוב כשם אחד מצדיקי הדורות, ובודאי שאין לקרוא בשמות לועזיים של גויים, אשר מלבד שאין בהם משמעות מועילה הבאה מצירוף האותיות, עוד כתב על כך בספר "שמע ישראל": "כי השם הוא ממש נשמת האדם. ואם קוראים לילדים בשמות של גויים, ממשיכים עליהם חיות מהסטרא אחרא". ובפרט יהודים המתגוררים בחוץ-לארץ, צריכים להקפיד במאד מאד לקרוא לבניהם ולבנותיהם שם יהודי מובהק, ולהשתמש בו תמיד. שזה גם שומר ומגן בפני התבוללות.
3. ואם עומדים ההורים על דעתם דווקא לחדש שם עברי, לכל הפחות יהיה זה שם שתוכנו הודאה והזכרת חסדי ה' עימם, או בעצם הלידה או במאורע אחר בחייהם. וכשעושים כן יאמרו בפירוש בפיהם שזוהי סיבת שם זה. וכדברי הפלא יועץ הנ"ל.
4. ומי שנקרא בשם לועזי, טוב שיוסיף שם עברי וייקרא בפועל בשם העברי. ולכל הפחות ייקרא בשם עברי מידי פעם, או בשניהם יחד (ובכל מקרה בו מוסיפים שם, בעת העליה לתורה וכשמברכים אותו וכדומה, ישתמש בשני השמות. וחשוב מאד שלפני החופה יקפידו כל חתן וכלה לספר לרב מסדר הקידושין את היסטוריית השמות של כל אחד מהם, כדי שהכתובה תיכתב כראוי).
5. אין לקרוא בשום אופן על שם אדם שנפטר צעיר ממחלה או תאונה וכדו' (ובודאי שלא על שם מתאבד). שם כזה מסכן את הילד וכידוע ממקרים קשים רבים. ואף על פי שיש שחילקו בזה בין אם נהרג בידי אדם או בידי שמים, שרק אם נהרג בידי אדם יש לחשוש, למעשה אין להקל לאחר שהמציאות מוכיחה שבין כך ובין כך יש חשש סכנה, וחמירא סכנתא מאיסורא. גיל צעיר נחשב לעניין זה עד גיל חמישים. ואדם שקראוהו על שם מי שנפטר בגיל צעיר מאי ידיעת הסכנה שבדבר, אם כבר הגיע לגיל מבוגר יותר מהגיל שאותו אדם נפטר בו, אין יותר לחשוש. ואם עדיין לא עבר גיל זה, יוסיף שם. ואם רוצים להנציח שמו של אדם שנפטר בגיל צעיר, ובפרט אם עזב את העולם ללא ילדים ורוצים לזוכרו, יבחרו שם הדומה לשמו, או מרמז על שמו. ואם קראו לילד בשני שמות ואחד מהם על שמו, ומשתמשים בפועל בשני השמות, אין לחשוש. אולם אם מדובר בצדיק אמיתי ידוע שנפטר בגיל צעיר, רשאים לקרוא על שמו.

אין לקרוא בשום אופן על שם אדם רשע גם אם הוא בן משפחה קרוב ביותר. 

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס