האם כדאי לקרוא לילד על שם של קרוב משפחה?

אם קרוב משפחה שנפטר היה מוחזק כאדם כשר במעשיו, נוהגים בכל עדות ישראל לכבדו ולקרוא על שמו. אמנם מדברי המקובל המפורסם הרב יהודה פתייה בספרו "מנחת יהודה" עולה, שגם אם אותו קרוב משפחה שנפטר אינו ידוע כאדם רשע, אלא שגם אינו ידוע כצדיק, ומת מבלי שיעשה תשובה, ואפשר שיש עליו גזרות עקב עבירות שעבר ולא שב בתשובה עליהן, יש לחשוש מלקרוא על שמו. לכן נראה שבאופן כזה, כאשר קוראים שם לילד על שמו של אדם מן השורה, טוב שיכוונו ההורים, או לפחות אחד מהם יהרהר בדעתו שהילד נקרא בשם זה לא רק על שם הסב שנקרא למשל בשם "משה", אלא על שם משה רבנו ועוד גדולי ישראל הצדיקים לדורותיהם שנקראו בשם זה. אלא שבחרו בשם זה לילד מבין שמות רבים מגדולי האומה, כדי להנציח את שם הסב ולכבדו. ואם עשו לנפטר תיקון נפטרים כסדר המבואר בספר "מנחת יהודה", אין צריך לחשוש לקרוא על שמו וכמו שכתב הרב פתייה בסוף הפרק שם.

הנה קיצור דבריו בספרו "מנחת יהודה": "וממוצא דבר יבין האדם, כי מי שנולד לו בן או בת והוא קורא את שמותם בשם אותם המתים, הרי הוא מכניס את אותם הילדים בסכנה עצומה. יען כי יתגלגל אותו המת בילד הנקרא על שמו. ואם אותו המת מחוייב סקילה או הרג וכדומה, יגרום שאותו הילד וכו'. ואם התחייב הנפטר בכמה מיתות, יתגלגל בכל הילדים שייקראו בשמו וכולם ניזוקים רחמנא ליצלן. ובדידי הוה עובדא [ובי היה מעשה], שקראתי את שם בני בשם מת אחד ממשפחת אמי – בעוד שלא הייתי יודע דבר זה [שיש להיזהר בכך], ונפטר הילד בעודו יונק. וגם כל הילדים ממשפחת אמי שנקראו בשמו, והם כעשרה ילדים, רובם מתו בגילאים שונים, ולא נותרו מהם אלא שניים בלבד. ואחר שמת הילד בא אלי אותו המת בחלום וחילה את פני לקרוא על שמו פעם שנית באומרו כי אותו ילד מת לפי שאז עדיין לא נגמר דינו בכף הקלע, אבל עכשיו נגמר דינו ולא תירא עוד שמא ימות הילד. אמרתי לו אין אני מחוייב להכניס את בני בספק סכנה לכבודך. וילך לו המת מאיתי בכעס." וסיפר עוד מעשה בחיזיון שראה בעת הברית בעת קריאת שם המת לילד עיין שם. וסיים שלכן הוא מזהיר ומצווה שלא לקרוא את שם הילד על שם אדם שנפטר אם לא שברור לו שהיה הנפטר "איש צדיק, הולך בדרך תמים". וכאמור כתב, שאם ערכו לנפטר תיקון נפטרים כראוי, אין לחשוש. וכן נראה שאם מכוונים על גדולי ישראל שנקראו בשם זה אין לחשוש. 

שם כזה מסכן מבחינה רוחנית וגם גשמית את הילד. אולם אם קיים חשש לכעס ולמחלוקת במשפחה עקב ההימנעות מקריאה על שם אותו קרוב, יקראו לילד באותו שם, אבל יכוונו בדעתם כי הוא נקרא כך על שם צדיקי ישראל שנקראו בשם זה, ולא על שם אותו קרוב משפחה שמעשיו שליליים. וזכות מניעת המחלוקת תעמוד לילד שלא ייפגע מכך. וכן אפשר לקרוא לילד בשני שמות, וישתמשו בשניהם. ואם נראה שניתן לפייס את המעוניין בשם זה על ידי נתינת שם הדומה לאותו שם, עדיף יותר לעשות כן. אמנם אם היה רשע ותיקן את דרכיו, רשאים לקרוא על שמו.

1. מי שנפטר מבלי שהביא ילדים לעולם, כתב בשו"ת "אגרות משה" שכדאי להימנע מלקרוא לילד על שמו.
2. בקרב רוב עדות המזרח נהוג לקרוא על שם אדם חי. ואדרבה, לכבוד הוא לו. ורוב עדות האשכנזים מקפידים שלא לקרוא על שם אדם חי. ואם קראו על שם החי נחשב הדבר כעלבון. וכל עדה תעשה כמנהגה.
3. שמות שמקורם בתנ"ך מהתקופה שלפני אברהם אבינו, כגון אדם, נח, וכדומה, רצוי שלא לקרוא בהם שם לילד. והמיקל בזה, יש לו על מה שיסמוך.
4. וכן רצוי שלא לקרוא לילד בשמות של צמחים, ועדיף אף לא בשמות של בעלי חיים. ואם יש מגדולי ישראל שנקראו בשמות כאלה, ומכוון לקרוא את שם הילד על שמם, אין לחשוש כלל.
5. יש להקפיד שלא לקרוא לבן בשם בת, ולא לבת בשם בן. דבר העלול לגרום לחיבור צינורות שפע שאופיים זכרי לנקבה, ולהיפך. ולכן, בת שנקראה בשם בן, כגון דניאל, המתנהגת בעזות כבן, או שיש לה בעיית פוריות וילודה, יש להוסיף אות לשמה כגון את האות ה' בסוף השם דניאל, או לשנות לשם אחר או להוסיף שם. וכשיש ספק יש להתייעץ עם תלמיד-חכם ירא-שמים המבין בדבר. ויש לדעת שהשמות "שמחה" ו"יונה" ניתנים אצל עדות יוצאי אשכנז לבן, ואילו אצל עדות המזרח לבת. במקרים אלה ובכל כיוצא בהם, כל עדה תעשה כמנהגה ללא חשש.

אולם אפשר לקרוא לבת בשם של בת, אף על פי שכוונתם לקוראה על שם בן, כגון דינה על שם דן, צביה על שם צבי, חיה על שם חיים, מאירה על שם מאיר וכל כיוצא בזה. ויש שחוששים שלא לקרוא לבן בשם בן כשהכוונה לקוראו על שם בת. כגון דן על שם דינה וכדומה. ולמעשה אין לחשוש לכך.

1. לאחר שקבעו שם לילד, לא טוב לקצר או לשנות את שמו ולקוראו אבי במקום אברהם, קובי במקום יעקב וכדו'. משום שעצם קריאת השם לילד מהוה חיבור אותו אדם לצינורות השפע של אותן אותיות, וכאשר משתמשים בשם זה בדיבור וקוראים לו בו, מפעילים הם את פעולת אותן צינורות ומורידים לו שפע בהם. והקיצור מזיק. ואם כולם כבר קוראים לו בשם הקצר, ישתדלו הקרובים אליו לקרוא לו לכל הפחות מידי פעם בשם האמיתי והמלא.
2. מנהג עדות המזרח לקרוא לילד על שם אדם חי כגון הסבא, ולכבוד הוא לו שקוראים על שמו בחייו. ובספר "ברית אבות" כתב שיש בזה אף סגולה לאריכות ימיו של מי שקראו על שמו. אבל מנהג עדות אשכנז שלא לקרוא אלא על שם מי שנפטר. ויש שאף נעלבים מזה כאילו מצפים למותו. ואם האב מסכים, מותר לקרוא על שמו.
3. כתב ה"פלא יועץ": "מי שאין בניו מתקיימין [שנפטרים בגיל צעיר], יקרא לבנו הנולד בשם בן-ציון, או יקרא לו בשני שמות, ויחיה בעזרת ה' יתברך". ובתימן נהגו במקרים כאלה שהאב קורא לילד כשם עצמו. כגון יוסף בן יוסף, לסגולה שיחיה ולא ימות כאחיו.
4. מי שנולדו לו כמה בנות ורוצה בן, יקרא לבת האחרונה בשם בת-שבע  

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס