באיזה שם כדאי לי לקרוא לילד שלי?

שמות מומלצים (לפי סדר ה-א' ב'. אולם שמות האבות ואמהות, השבטים, הנביאים והנביאות, עדיפים מעל הכל):

שמות שרצוי לא לתת אותם

(ואם כבר קראו, אין צריך להחליפם, אלא להפעילם לטובה לפי כוח האותיות של כל שם כמפורט בפרקי האותיות בספר זה, ואז אין לחשוש כלל. ורק אם רואים קשיים, יש להוסיף שם או אות, כגון "דנה" תהיה "דינה", או לערוך שינוי קל בשם כגון "נטלי" תהיה "טליה"):

עיתוי קריאת השם לבן ולבת

בפרקי דרבי אליעזר מובא: "כשנולד משה, מלו אותו לשמונת ימים, וקראו שמו 'יקותיאל'." הרי לנו שעוד בימים קדומים נהגו בעם ישראל לתת שם לילד ביום ברית המילה. גם בזוהר מבואר ששמו המלא של 'אברהם', בתוספת ה', ניתן לו רק לאחר שנימול. לפי שקודם לכן לא יכלה אותה האות ה' משם הוי"ה להתחבר עמו (לאור זאת אין לפרסם את השם שבחרו עד הקריאה בשעת הברית. ויש נזהרים שאפילו ההורים יבחרו את השם ברמזים ביניהם או בהתכתבות מבלי להזכיר את השם שבוחרים בפיהם עד הברית). ובספר "מבשרת ציון" כתב ששמע מהגאון הצדיק הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל שדרגת הנשמה אשר עתידה לבוא ביום הבר-מצוה, יורדת לפי שעה בשעת הברית כשמזכירים את שמו.

ואם הרך הנולד חלה ואי אפשר למולו ביום השמיני, אם המילה לא נדחית לזמן רב, עדיף להמתין ולא לקרוא לו שם עד המילה. לפי שעדיף לא לתת שם לילד בעודו ערל (וכשמתפללים עליו שיבריא יאמרו: מי שבירך וכו' יברך את הרך הנולד בנה של פלונית בת פלונית). אבל אם נדחית המילה לזמן רב, כתב בשו"ת מהר"ם מבריסק שיקראו לו שם אף על פי שעדיין לא נימול, ויעשו זאת ביום שיש בו קריאת התורה. ומעתה גם יוכלו להזכירו בשמו בתפילה לבקש רפואה עבורו.

ולעניין בת שנולדה, פשט המנהג שאבי הבת עולה לתורה, ולאחר הקריאה מברכים את הילדה ואת אמה היולדת, וקוראים לה שם. יש הנוהגים לעשות כן ביום הקרוב ביותר ללידה שיש בו קריאת התורה, ויש הממתינים לשבת הקרובה, ויש הממתינים לשבת השנייה שלאחר הלידה. ויש מעדות המזרח הנוהגים כמנהג שרווח יותר בעבר, שכשעושים מסיבה של מצוה להודות ל-ה' יתברך על הילדה שנולדה (ונקראת מסיבה זו "זבד הבת"), הזקן שבמשפחה אוחזה בזרועותיו, ואומר את הפסוק בשיר השירים: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה. הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ. כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה". וממשיך לברך את הילדה ולקרוא לה בשם, בנוסח זה: "מי שברך אמותינו שרה רבקה רחל ולאה, ומרים הנביאה ואביגיל, ואסתר המלכה בת אביחיל, הוא יברך את הילדה הנעימה הזאת, ויקָרֵא שמה (...) בת (...) במזל טוב ובשעת ברכה, ויגָדְלַה בבריאות שלום ומנוחה, ויזְכֵּה לאביה ולאמה לראות בשמחתה ובחופתה, בבנים זכרים' עושר וכבוד, דשנים ורעננים ינובון בשיבה, וכן יהי רצון ונאמר אמן".

אמנם הנוהגים לומר נוסח זה בעת העליה לתורה, לא יאמרו "את הילדה הזאת", שהרי אינה כאן. אלא יאמרו: יברך את הילדה הנעימה שנולדה ל.. (ויזכירו שם אביה), ויקרא שמה וכו'.

וכאן המקום להדגיש כי המסיבה שרבים עורכים לרגל הולדת בתם, אינה מיועדת לאכילה ושתיה ושמחה ותו לא. אלא נועדה להודות ל-ה' יתברך על הטוב אשר גמלם. ולכן חשוב שהאב עצמו או אחד הנוכחים מבני המשפחה יאמר דברי תורה והודאה לה' יתברך על שזיכם בבת זו. ואם אין האב או אחד מבני המשפחה יכולים לומר דברי תורה והודאה בסעודה, על אבי הבת להכין מראש מי שיאמר דברי תורה ודברי תודה ל-ה' יתברך בפני כל המתכנסים. ובודאי שיש להיזהר מריקודי תערובת ושאר איסורים, שחלילה לא יצברו חובות אלא זכויות לזכותה של הילדה שבאה לעולם.

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס