הכתב האשורי – מאין הגיע?

בתחילת הספר הובאו דברי הזוהר ששפת התורה וצורת אותיותיה בהן נכתבים ספרי-התורה, נקראים "לשון-הקודש" משום מקורם האלוקי. אולם רבים נבוכים בסיבת שמו הנוסף של כתב זה: "כתב אשורי" (או "אשורית"). מדוע הכתב האלוקי נקרא בשם זה? האם לא עולה מכך שמקור הכתב האשורי הוא באשור העתיקה, ואם כן, הרי אימצנו כתב של אחרים? או שמא ישנה כוונה אחרת למונח "כתב אשורי"?

ושאלה נוספת. לאורכו של כל ספר זה מבואר בהרחבה כי לחכמי הקבלה במשך כל הדורות ברור כאור היום שבאותיות הכתב האשורי נברא העולם. עיקרון זה הוא אחד היסודות עליהם עומד ספר הזוהר. האם גם אצל חכמי התלמוד והפשט הדבר מוסכם? הבה נלבן בע"ה את הדברים.

* * *

בתלמוד במסכת שבת: "אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות, בנס היו עומדין". כלומר, מכיון שהאותיות שבלוחות-הברית היו לא רק חרוטות כפי שחורטים כיום על המצבות, אלא חקוקות לגמרי עד העבר השני של הלוח, הרי החלקים הפנימיים של האותיות ס' ם' (מ' סתומה), היו מוקפים אויר ועומדים בנס. עוד מבואר במסכת מנחות: "בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות [כותב תגים מעל האותיות]. אמר לפניו: רבונו של עולם, מי מעכב על ידך [מי מצריך אותך להוסיף כתרים אלה המכילים סודות, בנוסף לאותיות עצמן. והרי אין אדם שיוכל להבין את סודם כראוי]? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות". ממאמרים אלה עולה בבירור כי גם לדעת חכמי התלמוד ניתנה התורה בכתב המרובע הנקרא כתב אשורית, אשר בו האותיות ס' ו-ם' סגורים סביב ללא פתח, וכי סודות רבים גנוזים בצורת אותיות כתב זה ואפילו בתגיו. שהרי בכתב העברי העתיק הנקרא גם כתב "דעץ" או כתב "רעץ", האותיות מ' וס' אינן סתומות, אלא דוקא אות אחרת, האות ע', כמופיע כאן בטבלה המצורפת. וגם תגים אין לאותיותיו של שום כתב, מלבד לאותיות הכתב האשורי המרובע.

עוד מובא בתלמוד במסכת סנהדרין: "רבי שמעון בן אלעזר אומר משום [בשם] ר' אליעזר בן פרטא שאמר משום רבי אלעזר המודעי: כתב זה [הנקרא כתב אשורית] לא נשתנה כל עיקר. שנאמר: 'וָוֵי הָעַמֻּדִים'. מה עמודים לא נשתנו, אף ווים לא נשתנו. ואומר: 'וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם' [המיוחדים להם]. מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה".

בתלמוד ירושלמי מבואר עוד: "כתב אשורי ניתנה התורה. ומאי טעמא? 'וָוֵי הָעַמֻּדִים', שיהיו ווים שלה דומים לעמודים" – כלומר שצורת האות ו' דומה לעמוד. והרי זוהי צורת האות ו' בכתב האשורי, מה שאין כן בכתב הנקרא כתב עברי.

* * *

אולם באותה סוגיה בתלמוד במסכת סנהדרין, מבין כמה מאמרים המובאים שם, ישנו מאמר אחד הנראה במבט ראשון כחולק על האמור.

הנה לשון התלמוד: "אמר מר זוטרא ואיתימא [או שאמר] מר עוקבא: בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי [זוהי צורת האותיות], ולשון הקודש [שפת התורה]. חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון הקודש. ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש, והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי". ומבואר שם מי הם ההדיוטות: "מאן הדיוטות? כותאי". כלומר, הכותים שהגלה סנחריב מארצם לארץ ישראל, והתגיירו רק משום פחדם מהאריות שהיכו בהם, כמסופר בספר מלכים.

במבט ראשון נראה לכאורה, שלדעת האמורא מר זוטרא (או מר עוקבא), בעת נתינתה היתה התורה כתובה בכתב עברי ולא בכתב אשורית. אך האם דיעה זו חולקת על כל המאמרים האחרים שבתלמוד אשר הובאו לעיל? האם יתכן שכל האוצר האדיר של סודות התורה והיקום, הלקחים והרמזים הטמונים באותיות ומבוארים בתורת הסוד, אינם קיימים לפי דיעה זו? 

אולם המתבונן בנוסח המדוייק של מימרא זו, מבלי להיאחז מיד במילים הראשונות ולהתעלם מהמשך המשפט, יגלה את התשובה. יש להבין מהי כוונת האמורא במילים "חזרה וניתנה להם בימי עזרא". וכי על איזו נתינה מדובר, על ידי מי ניתנה, ולשם מה היה צורך לתת תורה שכבר קיימת? אם משום שינוי הכתב, הרי הנוסח היה צריך להיות "ובימי עזרא שונה הכתב לאשורית". מה פשר לשון נתינה הנמצא כאן?

אולם התשובה טמונה בייתור מילה אחת: "בתחילה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי". ולא כתוב "בתחילה ניתנה תורה בכתב עברי", שהרי בודאי ניתנה לישראל. במילה "לישראל" הכוונה שהתורה ניתנה להמון העם בכתב עברי. ועל-פי זה מובנות גם המילים שבהמשך: "חזרה וניתנה להם", כלומר לעם עצמו. לפי שבתחילה הפיצו מנהיגי ישראל בקרב העם את התורה בכתב העברי הירוד, ולא בכתב הקדוש בו היא ניתנה, כדי לשמר את האותיות הקדושות בסתר אצל הראויים להן כפי שנהגו הדורות הקודמים, למען לא יבוא אי מי מהמון העם לנהוג שלא כראוי באותיות הנשגבות אשר סודות הבריאה טמונים בהם. וכך, הכתב המקורי שבו ניתנה התורה, ובאותיותיו היה כתוב ספר התורה שהיה בארון-הברית שבמקדש, נשמר אצל מנהיגיו הרוחניים של העם בלבד.  משום כך כאשר יצאה יד וכתבה מילים בכתב אשורית על הקיר בשעת משתה בלשאצר, לא היה איש שידע לקוראו, אפילו לא יועציו היהודים של המלך. רק דניאל שהיה מגדולי התורה וממנהיגי הדור הכיר את האותיות האלוקיות וידע לקוראם ולפענח את הכתוב. יתכן שמאורע זה היה בין הגורמים לפרסום קיומו של הכתב הקדוש בו נתנה התורה בין המון העם, עד הכרעת עזרא להנחילו לכלל ישראל מפני הכותים.  רק לאחר החזרה לארץ ישראל מגלות בבל, בזמן עזרא, כאשר התברר שספרי התורה הנמצאים בארץ-ישראל ביד הכותים, השומרונים ושאר כתות, וכתובים בכתב העברי (וכפי שהיה נפוץ אז בקרב המון העם בארץ ובחו"ל), הועתקו על ידם עם כמה וכמה שיבושים בפסוקי התורה,  למעשה עד עצם היום הזה מתגלות עוד ועוד הוכחות לשיבושים אפילו מכוונים בספריהם. למשל, השומרונים הוסיפו בספרי תורתם את המילים "מול שכם" לפסוק בספר דברים (יא, ל): "ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל. הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה מול הגלגל אצל אלוני מורה." והם הוסיפו: "...מול הגלגל אצל אלוני מורה מול שכם". וזאת כדי "להזיז" את הר גריזים המקורי (הוא ההר הקרוי היום "ג'בל כביר") אל ההר הקדוש להם ונחשב בעיניהם כהר גריזים. וכבר הוכיח פרופ' אדם זרטל את זיופם עם גילוי המזבח שבנה יהושע בן נון בהר עיבל והוא מול הר גריזים האמיתי. ראה על כך בהרחבה בספר "עם נולד" מאת פרופ' זרטל.  החליטו מנהיגי העם לפרסם ולהפיץ בישראל את ספר התורה בכתב האותיות המקוריות והקדושות שבו ניתנה התורה, כדי שיוכלו מעתה להבדיל בין הנוסח האמיתי והמקורי של התורה לבין זה המשובש שביד האחרים (יש עוד לצרף לכך סיבות נוספות: א. לרומם את העם החוזר לארצו – ארץ הקודש, ולקשרו לתורה הקדושה המקורית. ב. כדי להבדיל את העם ולרחקו מהכותים הנדמים ליהודים. וראה בהמשך את דברי הריטב"א). וזו הכוונה במילים "ביררו להן לישראל כתב אשורית". כאדם הבורר ונוטל את האיכותי מהירוד. כך מבין צורות הכתב נטלו את המשובח והמקורי ופרסמוהו בישראל.  

לרכישת הספר "הצופן" של הרב זמיר כהן, כנסו להידברות שופס