פרשת ראה: הזקן שהתלונן – ובהמשך התמוגג

לפעמים את שואלת: השם, איפה אתה?

אין דבר כזה "איפה אתה". יש – איפה את?

"אני השם לא שיניתי...". השם יתברך לא משתנה, הוא תמיד באותו מקום, הוא תמיד באותה אהבה וקרבה אליך. לנו יש שינוי במצב הרוח, אנחנו משתנות.

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום...", היום, אומר הכלי יקר – זה הגלגל היומי - השמש! השמש היא אחת, והיא פועלת הפכים.

נניח שהילד הקטן שלך, או הגדול, לכלך חולצה. את מכבסת ותולה בשמש, והשמש מבהירה את הכתמים. אבל את בורחת מהשמש ומתמרחת עם קרם הגנה וחובשת כובע ומרכיבה משקפיים, כי השמש משחירה את הפנים.

יש דברים שהשמש משחירה, ויש דברים שהשמש מלבינה. יש דברים שהשמש ממיסה, ויש דברים שמתקשים בשמש. זו השמש שמשתנה? לא! השינוי הוא לא בשמש, השינוי הוא מצד המקבל! השמש היא אותה שמש, אבל תלוי מי מקבל את הקרניים שלה.

ככה השם יתברך. הוא לא משתנה, כל השינויים הם רק אצלנו.

הבעל שם טוב הקדוש הלך פעם בעיירה אחת עם קבוצת חסידים, והם פגשו את שואב המים הזקן של העיירה. שאל אותו הבעל שם טוב: מה שלומך? ענה הזקן: מה אני אגיד, רבי... קשה לי! כבר בן שבעים ושמונה, כל היום רץ, שואב מים, מחלק מים... הגב כואב, הברכיים, העצמות. החיים קשים. וגם הבת שלי, שהייתה נשואה הרבה שנים וסבלה מבעלה, עכשיו היא התגרשה והיא באה לגור אצלנו עם כל הילדים, וכל היום רעש. מה אגיד, רבי, החיים שלי קשים!

ברך אותו הבעל שם טוב, שיהיה לו טוב.

החסידים לא הבינו, איך טוב? מה כבר יכול להשתנות אצל הזקן? אחרי שבוע שוב פוגשים הבעש"ט וחסידיו את הזקן, ושוב שואל הבעש"ט: "נו, מה שלומך? ענה הזקן: "ברוך השם יום יום! אין לי מילים להודות, בגיל שבעים ושמונה עומד על הרגליים ועוד שואב מים...".

והוא שולח נשיקות לשמיים: "והבת שלי, שסבלה מבעלה כל כך הרבה שנים, ברוך השם התגרשה ממנו, ועכשיו היא אצלנו. והילדים עושים לנו טוב על הלב ושמייח. בקיצור, רבי, מה אגיד... החיים דבש!".

משהו השתנה אצלו? לא! הכל אותו דבר! אבל השינוי במבט שלו פתאום הפך לו את הכל לטוב!

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה...". הפרשה פותחת: ראה! את יכולה להביט בחיים שלך ממש עכשיו, ברגע הזה, ולראות כמה ברכה יש לך, כמה טוב יש לך.

זה הכל תלוי רק בך, ובמבט העין שלך.