איך אני יכול להתגבר על אובדן של כלב אהוב?

מורן שואלת: "קודם כל רציתי לומר תודה על תשובותיך. יש לי שאלה קצת מורכבת ורגישה בעיניי. כידוע, בעל החיים הנפוץ ביותר שבני אדם מגדלים ונקשרים אליו הוא הכלב אשר כשמו כן הוא - כולו לב. אדם שמגדל כלב במשך שנים נקשר אליו מאוד, כי הוא מרגיש עד כמה הכלב אוהב אותו, לפעמים אפילו יותר מבני אדם אחרים... לכן זו שאלה קשה עבורי: איך עליי להתגבר על אובדן של כלב, כאשר אני יודעת עד כמה הוא אהב אותי, וכעת הוא מת ללא המשך? ושאלה שנייה, מדוע בעצם אין לבעלי חיים המשכיות גם בעולם הבא כמו בני אדם? תודה מראש".

* * *

שלום וברכה מורן, ותודה על שאלתך. אני שמח שאת נהנית מהתשובות.

צר לי על צערך, אך שימי לב לכך שיש בצער שחווית שיעור חשוב לנשמתך, כאשר הוא מזכיר לך את העובדה שכל דבר בעולם הזה הוא זמני ואובד, ומכאן שראוי להשקיע את חיינו בערכים נצחיים.

בדבר ההתגברות, במקרים כאלה התרופה הטובה ביותר היא הזמן. כל יצור או חפץ שאדם נקשר אליו לאורך זמן, ויצר עבורו שלל חוויות מהנות בזכרונו - יגרום לתחושת אובדן בעזיבתו, בעיקר מפני שהתרגל לקיומו וחש כעת בחסרונו מחייו. לכן רק הזמן יכול לרפא את תחושת החסרון שאת מרגישה, אך גם השקעה בחוויות ופעילויות שייצרו זכרונות חדשים יכולה לעזור.

יחד עם זאת, כדאי שתבחיני בכך שההיקשרות הרגשית שלך היתה מבוססת במידה לא מבוטלת על אשליה נפוצה של האנשה. אני מניח שבמקום מסוים בלבך את חשה כאילו איבדת אדם יקר, ולא רק חיית מחמד. זו היא אשליה שמכבידה על לבך לחינם.

כשאנו מביטים בכלב או בחתול, ומנסים להבין כיצד הם מרגישים וחווים את העולם, אנו באופן טבעי מדמיינים את עצמנו בתוך גופם ההולך על ארבע, עם תנועותיהם ומעשיהם - כי זו החוויה היחידה שאנו מכירים כבני אדם, ואין לנו אינדיקציה אחרת לתאר את עולמם הפנימי.

אנשים מתקשים להבין כי בראשם של בעלי החיים פועלת מערכת שונה משלנו, חסרת מודעות ובחירה חופשית. מושגים של "רחמים" או "אכזריות" אינם קיימים בבעלי חיים, הם פועלים כפי שהבורא הנחה אותם לפעול, ומרגישים כפי שאלוקים הנחה אותם להרגיש.

בעלי החיים הם יצורים הפועלים לפי חוקי הטבע מבלי מודעות אמיתית לחייהם או בחירת מעשיהם. כך שאינם שונים בעצם מהעולם הסובב אותם. הם חלק מהטבע, ולא דבר נפרד מן הטבע.

זברה שנטרפת על ידי אריה, לא שואלת עצמה "מדוע יש אריות טורפים" או "למה זה קורה לי". מחשבה חופשית כלל לא קיימת במוחה. היא חיה לפי תוכנית קבועה, ונטרפת בדיוק כפי שלפני רגע היא אכלה עשב. היא אמנם מרגישה כאב, אך אינה חושבת על הכאב. מאחר שאין לה בחירה ומחשבה עצמית משלה - היא למעשה חלק בלתי נפרד מהטבע סביבה.

על כן בעלי חיים אינם חושבים ומרגישים כפי שבני אדם חושבים ומרגישים.

זו עובדה מדעית שכל בעלי החיים בטבע פועלים על פי אינסטינקטים (-תכונות מולדות). זו הסיבה שחתול לעולם לא יהיה נאמן ויגן על בעליו כמו כלב, בעוד כלב לא יכסה את צרכיו כמו חתול. תכונות אלה נקבעו בהם מעת בריאתם, ואין להם בחירה לנהוג אחרת.

אינסטינקטים אלה קובעים את כל צורת התנהגותם ואורח חייהם מרגע שבאו לעולם ועד מותם. נמלים לא למדו בבית ספר כיצד להלך בשיירה או להגן על המלכה. מרגע בקיעתה יודעת כל נמלה מה תפקידה, כיצד לבנות את הקן, או להגן על המלכה, או לדאוג לביצים, או לאסוף אוכל לחורף. הנמלים פועלות ללא מחשבה עצמית.

ניסויים הראו שציפורים נודדות מסוגלות לעוף עד לארץ פינלנד הרחוקה, למרות שלא למדו לעוף, ואף כאשר עצמו את עיניהם. במילים אחרות, בתוך מוחם של ציפורים קיימת מפה ואף יכולת ניווט אוטומטי!

דגי סלמון עולים במעלי נהרות כדי להטיל את הביצים שלהם ולמות שם. הם ממלאים את תפקידם מרגע בקיעתם ועד מותם באופן אוטומטי ללא מחשבה או פחד ממוות.

כך הבורא יצר את הטבע, באופן של חוקיות מולדת, דבר שמתבטא גם באהבה והנאמנות של בעלי חיים שונים.

כך לדוגמה, חתולה מראה דאגה עצומה לגורים שלה, מסוגלת לרעוב כדי להאכילם ואף להקריב את חייה בעבורם, אך האם ידעת שלאחר פחות מחמישה חודשים לאחר שהגורים גדלו - החתולה מאבדת כל עניין בהם, ואפילו עשויה להילחם איתם על פיסת מזון? החתולה אוהבת "אוטומטית" את גוריה בזמן מסויים, ו"אוטומטית" חדלה לאהוב אותם בחודש אחר. היא אף מסוגלת להתחבר עם גוריה הגדולים ולהמליט מהם כאילו היו זרים לה, כי הדבר מגדיל את סיכויי ההישרדות של חתולים משוטטים בטבע.

מכאן תוכלי להבין, שגם כאשר הכלב "אוהב" אותך, הוא לא באמת בוחר לאהוב אותך, וגם לא עד כמה לתת לך אהבה. הוא מתוכנת לאהוב בצורה ובמידה קבועה מראש כפי שקבע הבורא יתברך. ומאחר שתכונות אלה כבר טבועות בדנ"א שלו, באותה מידה היה אוהב כל בעלים אחר שהיה דואג לו ומאכילו כמותך. אהבתו תלויה בטבעו ולא בבחירתו. זו הסיבה שניתן לאלף בעלי חיים - מאחר שאין להם בחירה חופשית.

מבחינה מדעית, האינסטינקטים של הכלב מגיעים מחיי הלהקה המשותפים של זאבים וכלבים בטבע. כל הכלבים מצייתים ומגנים על זכר-אלפא חזק שמנהיג ומדריך אותם, וגם קובע כמה מזון יקבלו. כלבים בלהקה אינם מתקרבים למזון שמצאו לפני שזכר-אלפא נתן להם את הרשות לכך.

ייתכן שנתקלת בתופעה ההפוכה כאשר ניסית להתקרב לצלחת האוכל של כלבך, או הכנסת את ידך לתוך המלונה שלו. כלבים עשויים לנהום, לנבוח ואפילו לתקוף את הבעלים שלהם בזמן אכילתם או כשהם מסתתרים, מאחר שיש בהם אינסטינקט טבעי לתקוף עבור מזון וטריטוריה פרטית. כלבים שפינקו אותם ונתנו להם חופש רב מידי לא ימלאו את רצון בעליהם, כי הם אינם רואים בהם זכר-אלפא. רק באמצעות אילוף יכול הכלב להכיר בסמכות בעליו, ואז יישמע לו לפי אינסטינקט הלהקה בטבע, ולא ינבח עליו.

אומרים שהכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם, אך האמת צריכה להאמר, שכלבים בטבעם אינם אוהבים בני אדם. זו הסיבה שגם כלב מאולף נובח על אנשים שמתקרבים לבית בעליו, כי תכונתו להגן על טריטוריה. הוא אוהב מאוד את בעליו ו"חברי להקתו" (- קרי: בני משפחתו וחברים קרובים), אך אינו אוהב בני אדם באופן כללי.

הרהרת בכך שהכלב אהב אותך יותר מבני אדם אחרים, אך זו היא האנשה שיצרת בדמיונך. ההתנהגות שהפגין כלבך, של חום ונאמנות ושמחה מעצם קרבתך, היא התנהגות דומה לזו שבני אדם מפגינים כאשר הם אוהבים זה את זה. אך הכלב עשה זאת מתוך אינסטינקט, ולא מתוך אהבה אנושית-אמיתית כלפיך.

אנו בני האדם בוחרים עד כמה לאהוב או למנוע את אהבתנו, ועד כמה להקריב למען אהבתנו לאחר. גבר יכול לבחור לאהוב את אשתו ולהקריב למענה גם בתקופות שבהן הוא חש חולשה רגשית; בכוחם המשותף של בני-זוג להחיות את אהבתם ולשמור עליה על ידי מעשים, מחמאות והרבה התפשרות. אם מסוגלת לאהוב את בנה ולהתאמץ בעבורו גם בתקופות שבהן היא כועסת עליו מאוד. אדם יכול להיות נאמן לחברו בלב ובנפש או לבגוד בו.

האהבה היא כח אדיר שנמצא בידי כל אחד מאיתנו להשתמש בו לטוב ולמוטב, ואנו השולטים בו. אנו יכולים להחליט להתנכר לאנשים אחרים או לבחור לאהוב אותם ולעזור להם. מסיבה זו מצווה התורה במצוות כמו "לא תשנא את אחיך בלבבך... לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (ויקרא יט, יז-יח).

כי מושגים אלה תלויים בנו ואנו שליטים על מעשינו. מובן שלא ניתן לצוות את בעלי החיים במצוות, שכן הם אהבת ושנאתם תלויים בטבעם הקבוע, מבלי יכולת להבחין בין טוב לרע ולשנות את טיב מעשיהם.

רק אדם מסוגל לאהוב את שונאו, לשבור את מידותיו ואף להטיב איתו, ובכך להוסיף אהבה ואחדות בעם ישראל. לכן אהבתו של אדם תמיד תהיה גדולה יותר מאהבתו של בעל חיים, כי בעוד אהבתו של בעל חיים היא חיצונית ותלויה בתכונתו האוטומטית, הרי שאהבתו של אדם תלויה ברצונו ובכוחו להעניק או לקחת. האדם מסוגל לתת נתינה אמיתית מאחר שיש לו את המודעות והבחירה אם לתת או לא לתת, בעוד הכלב דומה מבחינה זו לכל חפץ במציאות אשר נתינתו או רעתו מגיעים מאליהם.

כמובן שאין בדברים אלה כדי לבטל את צערך, אך בכוחם להעמיד חוויות אלה בפרופורציה הנכונה להן.

בכתבה הבאה נעסוק בעז"ה בהרחבה בשאלתך השנייה, מדוע אין לבעלי החיים חלק לעולם הבא.