"ואהבת לרעך כמוך" – זה כל הסיפור

חודש אלול קרב ובא, ואני כואבת. כואבת על הפילוג העצום שהולך וגדל בתוך עמנו הקדוש, כואבת את המלחמה הקשה בין בני עמי לגבי כל דבר שאין עליו הסכמה. כואבת על לשון הרע שאינו פוסק ברשתות החברתיות, על הצורך שלנו לעשות הכל כדי לגבור על חברנו, על אי היכולת שלנו לקבל את הצלחתו של האחר, על הקנאה החולנית במתנות שאחר קיבל ואנחנו לא, על אי היכולת שלנו לקבל את השונה מאיתנו. לפני שבועיים בכינו על חורבן בית המקדש שנחרב על שנאת חינם, ואנחנו מלאים בשנאה יותר מתמיד.

חודש אלול הוא חודש הסליחות. חודש בו אנו עושים חשבון נפש על כל השנה שעברה, חודש בו אנו מבקשים סליחה ומחילה על כל החטאים שלנו, מתאמצים כדי לכפר על העוונות שלנו, על זה שסטינו מן הדרך, מבקשים סליחה וכפרה על זה שעשינו את רצוננו במקום את רצונו של השם יתברך, מבקשים סליחה על כ"כ הרבה דברים... דברים שמלכתחילה יכולנו מלמנוע, אילו היינו באמת שמים לב לכל מעשה שאנו עושים ולכל מילה שאנו אומרים. שהרי מה זה שווה שבחודש אחד בשנה אנו מצטערים כ"כ, אם בשאר החודשים אנו חוזרים על אותן טעויות שוב ושוב?

אדם רואה שחברו מוצלח ממנו, וזה כואב לו בעצמות. אישה רווקה רואה את חברתה מתחתנת, אישה שטרם זכתה לילדים מוזמנת לברית השישית של חברתה, אדם שעובד קשה כדי להביא אוכל הביתה רואה את חברו מתעשר ללא מאמץ – ואנחנו אכולי קנאה. אנחנו שוכחים שיש מי שמנהיג פה את העניינים, שוכחים שמי שהחליט מה יהיה לנו או מה יחסר לנו או לאחרים – זה רק הבורא יתברך, זה שמנהיג את עולמו בחסד וברחמים, שמכיר אותנו יותר מאשר אנחנו מכירים את עצמנו. הוא יודע בדיוק מושלם מה אנו צריכים כדי להגיע לתכלית שלנו, ולתכלית שלנו אין שום קשר לתכליתו של חברנו. שכחנו שזה שהוא נתן למישהו אחר – אין זה אומר שהוא לא יכול לתת לנו! אין גבול למה שיש לו לתת. אנחנו פשוט מונעים מעצמנו לקבל, ע"י זה שאנחנו לא מקבלים באהבה את מה שיש. אנחנו לא מצליחים להבין שמה שיש לנו זה הכי טוב בשבילנו, שזה שמישהו אחר קיבל משהו שאנחנו רוצים – אין זה אומר שזה טוב גם בעבורנו. אם בורא עולם החליט שזה לא שלך, או שטרם הגיע הזמן שלך לקבל את זה – קבל את זה באהבה! הוא עושה את זה רק כי הוא אוהב אותך, כי הוא רוצה שיהיה לך טוב, כי הוא יודע שיש לך דרך שאתה חייב לעבור לפני שתקבל את המתנה הענקית הזאת, שאתה צריך לעמוד במבחן לפני שתקבל את הפרס. תשמח בשביל החבר שלך! תשמחי בשביל החברה שלך! כשיהודי שמח – בורא עולם שמח! אם חברה שלך מתחתנת, זה אומר שבורא עולם מחתן את הבת שלו – הוא שמח! הכיצד אנו יכולים לא להיות שמחים בשמחתו של זה שמחייה אותנו? זה שדואג לנו במשך כל חיינו? כיצד נוכל לבחור לא לשמוח בשמחתו של אבא שלנו? של האחים שלנו? הקנאה מביאה את האדם למקומות חשוכים. יש לנו כל מה שאנו זקוקים לו כדי להיות מאושרים! איך אני יודעת? כי אני יודעת שזה שמנהיג את העולם הוא אבא שלי, והוא לעולם לא יפגע בי, אז כל מה שהוא עושה איתי זה רק לטובתי!

אנחנו מסתכלים על אדם שבחר דרך חיים אחרת משלי, ומפתחים בליבנו שנאה וביקורת כלפיו. "כשם שפרצופיהם שונים – כך דעותיהם שונות". כל אדם הוא עולם שלם של דעות, בחירות ומידות. כל אחד גדל בסביבה משלו (סביבה שונה משלך), כל אחד קיבל כלים משלו ובחר בדרך בה הוא רוצה ללכת ("בדרך בה אדם רוצה לילך – מוליכין אותו"). אל לנו לשפוט אף אדם שבעולם! איננו יודעים איזו דרך עבר, מה חווה בחייו, לאלו ערכים חינכו אותו וגם איננו יודעים לאן הוא עוד עתיד להגיע. לדון לכף זכות זו מידה שאנחנו חייבים להטמיע בתוכנו, ויפה שעה אחת קודם! אין אדם מושלם בעולם, שהרי באנו לעולם הזה כדי לעבוד, וכשיושלם התיקון נוכל לעבור לעולם שכולו טוב. אנו חייבים ללמוד לקבל את האחר כפי שאנו רוצים שהאחר יקבל אותנו, גם אם אנו שונים ממנו. גם אם בחרנו בדרך אחרת משלו, תמיד לדון לכף זכות, כי אנו לא באמת יודעים מה קורה אצלו בפנים, למה אמר או עשה את מה שעשה אפילו כשאנו יודעים שהוא עשה דבר לא נכון. כולנו טועים... הגדולה היא לדעת לחבק את האדם שמולך גם כשהוא טועה, גם כשהוא בירידה, גם כשהוא רחוק ממך. לא משנה מה, הוא אח שלנו, ומשפחה לא מוחקים! "ואהבה לרעך כמוך", זה כל הסיפור.

בורא עולם ממתין בסבלנות, ונוהג בנו ברחמים שאין אפשרות לתאר אותם במילים. אנחנו חוטאים ולא תמיד הולכים בדרכיו, והוא ממשיך להחיות אותנו ולהעניק לנו מטובו העצום. אל לנו להתייחס לזה כמובן מאליו! אל לנו לחכות לחודש אלול כדי לשנות את דרכנו או כדי להבטיח שנשתנה ובסוף לחזור לסורנו... תחליט שהשינוי מתחיל עכשיו! שאתה מבין שבאת לפה כדי לעבוד, שיש סיבה בגינה הגעת לעולם הזה, שיש לך תכלית, מטרה. לא באת להעביר את חייך בהנאות העולם הזה (שגם ככה לא באמת ממלאות אותך מבפנים). באת לאסוף צידה לדרך, לגלות מי אתה, למלא את התפקיד שלך בתור מה שנבחרת להיות – יהודי. בשנתיים האחרונות בהן אני חיה בעולם התשובה, למדתי שהזכות שנפלה בחלקי להיוולד לתוך העם הכי מדהים בעולם, עם הנצח, זוהי זכות שעלינו להודות עליה יומם ולילה. פעם ברחתי מזה. ברחתי מעול המצוות, כי חשבתי שזה יכניס אותי למין כלא של איסורים. לא הבנתי שהתורה היא העונג הגדול ביותר בעולם, שהנשמה שלי כה זקוקה לזה כדי לחוש באושר האמיתי, אותו אושר שחשבתי שאני מרגישה כשהייתי חילונית ו"נהניתי מהחיים". פתאום אני מבינה שבתוכי רק סבלתי והתרוקנתי. אבא שמח בנו בכל דבר קטן שאנו עושים: בכל פעם שאנו נוטלים ידינו בבוקר, בכל פעם שאנו נותנים צדקה, בכל פעם שאנו עוזרים לזקן, בכל פעם שאנו מטפלים בילדינו בסבלנות ובשמחה, בכל פעם שאנו שותקים בשעת מריבה, בכל פעם שאנו מעניקים למישהו שבוודאות לא נוכל לקבל ממנו דבר בחזרה. בורא עולם שמח בנו כשאנו עובדים על המידות שלנו, כשאנו שואפים להיות אנשים טובים יותר. כשאנו דנים לכף זכות. כשאנו מבקשים סליחה מאדם שנפגע מאיתנו. כשאנו יודעים להודות שטעינו ושאנו רוצים לתקן. בורא עולם רוצה שנדבק במידותיו, שנהיה רחמנים ומלאי חסדים, שניתן ברוחב לב, שנאהב ללא גבולות גם את מי ששונה מאיתנו!

(צילום: shutterstock)

חודש אלול גורם לי להתעורר. להתעורר ולהבין שגם מי ששונה ממני – הוא אח שלי ואני אוהבת אותו. שזה שבחרתי ללכת בדרך אחרת לא אומר שמי שלא בחר בדרך הזו אינו טוב מספיק. הוא גורם לי להבין שגם אם נכשלתי – אף פעם לא מאוחר לעשות תשובה ולהתחיל מחדש, כי בורא עולם לא מתייאש ממני, אז למה שאתייאש ממנו, חלילה? חודש אלול גורם לי לרצות להיות טובה יותר. להתרחק מלשון הרע, ולהפסיק לשפוט אנשים, שהרי זה לא מתפקידי לעשות כן. גורם לי לרצות לתת מעומק הלב! כי בורא עולם לא מפסיק לתת לי, ואם אנחנו רוצים להיות כמותו, אנחנו חייבים לפתוח את ליבנו ולתת לאחרים! בואו נבטל את השנאה, את הקנאה, את התחרות, את הביקורת הקשה כלפי אחרים, את האנטי לשונה מאיתנו, ופשוט נתחיל לאהוב ולהעניק. אהבה היא תולדת הנתינה. בואו נחבק את כל מה שקיבלנו, ונגיד תודה גם על מה שחסר, כי זה הכי טוב בשבילנו. בואו נשמח בשמחתו של האחר, נפרגן לאלה שבחרו בדרך אחרת משלנו על אף שזוהי אינה דרכנו אבל הם מאושרים בה. בואו נפזר אהבת חינם לכל עבר! בואו נראה לכולם שאור האמונה הוא הדבר הכי מדהים שאתה יכול להדליק בתוכך, וברגע שהוא נדלק – לעולם לא תראה עוד חושך. קח את בורא עולם איתך לכל מקום, ולא רק בחודש אלול, בכל רגע של השנה. כדי שכשיגיע אלול הבא, תוכל להיות גאה בעצמך ולומר: השנה אני אדם טוב יותר משנה שעברה. מי ייתן ונזכה לאהבת חינם אמיתית בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים... "ואהבת לרעך כמוך", זה כל הסיפור.