דרך החינוך: גישה נכונה בשיחה עם הילד

עיצוב דמותו הרוחנית של הילד, כלומר עולם הערכים שלו, שאיפותיו, אמונתו, מבטו על החיים וכו', מתבצע בעיקר באמצעות שיחות המחנך, הורה או מורה, עם הילד. חלקן יהיה שיחות יזומות לחלוטין על ידי המחנך, וחלקן יהיו שיחות הדרכה והבהרה הבאות לאחר דיבור או מעשה של הילד. כגון תשובה לשאלתו, שבח על מעשה חיובי והערה על מעשה שלילי.

בשני המצבים, שיחה יזומה או שיחת המשך ליוזמת הילד, חשוב ביותר שהשיחה תתבצע מתוך גישה נכונה ובריאה אשר תוביל למטרה הרצויה - הזדהות הילד עם הדברים והפנמתם עד לקנייתם המוחלטת.

* * *

את כללי היסוד של הגישה הנכונה בשיחה עם הילד, נוכל ללמוד מהפסוקים הבאים אשר אינם אלא מדגם מתוך רבים כאלה המופיעים בספר משלי:

"בְּנִי, תּוֹרָתִי אַל-תִּשְׁכָּח וּמִצְוֹתַי יִצֹּר לִבֶּךָ. כִּי אֹרֶךְ יָמִים וּשְׁנוֹת חַיִּים וְשָׁלוֹם יוֹסִיפוּ לָךְ"

"שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים"

"בְּנִי, לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה, לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ, אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ. כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא"

"כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי, רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי. וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי, יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה"

"בְּנִי, שְׁמֹר אֲמָרָי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ. שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה וְתוֹרָתִי כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ"

"וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ... כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה"

בפסוקים אלה בולטים שני מאפיינים עיקריים:

1. פניית אהבה של אב לבנו.

2. מסר חזק של: שאיפתי וקריאתי לך היא, לזכות בחיים.

טבעו של האב שהוא מקנה לבנו חיים, מגדל אותו ברוחניות ובגשמיות, ודואג תמיד לשלמותו והתפתחותו. וזהו המאפיין את פניית האב לבנו. פנייה שאין תכליתה לדרוש ולתבוע, אלא להעניק ולהגן.

פנייה של אוהב, משפיע ונותן, ותוך כדי כך גם מנחה ומכוון להצלחת הילד וטובתו, פועלת בנפש הילד, משפיעה עליו ובונה אותו. לעומת זאת, פנייה שהיא בבחינת דורש ותובע מטריד ומעניש, תיצור מערכת יחסים אשר תיתן את התוצאה ההפוכה. הילד יִראה את עצמו כמי שאין לו דואג, שהרי תחושתו היא שכל פניות ההורים אליו אינה אלא מערכת מטרידה של דרישות תביעות ועונשים, שמטרתן טובת ההורה ומילוי רצונו. לא פלא שבמקרים אלה, הנפוצים למרבה הצער, פונה הילד לבנות את חייו בכוחות עצמו ובעזרת חבריו.

יש לזכור שעולמו של הילד סגור בפני זרים, ואינו כחומר ביד כל יוצר, הוא מבחין בדקויות ושומר מחדירת זרים לחייו. משום כך, מחנך המנסה לפנות לילד ולקדמו, עליו לקבל תחילה “כרטיס כניסה" לעולמו הפנימי. כרטיס זה מושג אך ורק כאשר המחנך בא לתת ולהעניק. בפניו יפתח הילד את כל השערים. שהרי הוא חסר דברים רבים וצריך עזרה בכל עניין. הוא מחפש מנהיג שיבנה עבורו מערכת חיים איתנה ויעניק לו בטחון עידוד ועזרה. הוא שואף לקנות ידע בנושאים רבים, רוצה לשמוע סיפורים שירחיבו את אופקיו, ומעוניין ללמוד ניסיון חיים.

מחנך המשלים ובונה, תורם ונותן, הרי הוא בן-בית בעולמו הנפשי של הילד, וכל דבריו חודרים לליבו.

* * *

יש לזכור כללי יסוד אלה, בפרט בעת הערה או גערה על התנהגות שלילית של הילד. בניגוד לנטייה הטבעית להתפרץ בזעם וללא התבוננות, פעולה שבדרך כלל לא נועדה אלא לפרוק את כעס ותסכול ההורה, יש לעצור ולהגיב מתוך התבוננות ובחינת הדרך אשר תוביל למטרה. בדרך-כלל, פנים עצובות או מאוכזבות של ההורה בתוספת הסבר, יועילו הרבה יותר מהתפרצות של כעס וזעם. אם כי לעיתים נדרשת הבעת פנים כעוסה להבהרת חומרת המעשה שנעשה.

* * *

דברים אלה מקבלים משנה תוקף בילד פיקח ומרדן. בילד כזה, גערות ונזיפות זועמות וכעוסות החוזרות ונשנות מתוך יציאה מהכלים, משדרות לילד חוסר שליטה של ההורים במצב. ומתוך כך הוא לומד לנצל את חולשתם כדי לקבל את מבוקשו, לעשות ככל העולה על רוחו, ואפילו לשם תשומת הלב השלילית והמענישה, אך גם המוכיחה לו את קיומו וחוזקו. ומאידך חש מתוסכל ומבוהל בתוכו מהעובדה, שההורים “החזקים", חלשים הם לידו. ואם-כן מי יגן עלי?

בילד כזה, דווקא שיחות סבלניות ושכליות, מלב אוהב וכואב הבא לדאוג ולהעניק הדרכת חיים לטובת הילד, כאשר הוא כמובן חש בכך, סופן שיניבו פירות.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס