דרך החינוך – משמעת בגיל ההתבגרות

במקרים רבים, לילדים מתבגרים קשה לקבל מרות ומשמעת הרבה יותר מילדים צעירים יותר. וכדי להתמודד עם המצב יש להבין תחילה את שורש הבעיה.

עיקר בעייתיות גיל ההתבגרות, הגורם להתנגשויות כה רבות בין ההורים לבין הילד המתבגר, הוא השוני הגדול בהסתכלות על מעמדו של המתבגר. גיל זה הינו כידוע גיל המעבר בין הילדות לבין הבגרות. הילדות מתאפיינת בהדרכת ובהובלת הילד על ידי ההורים ואילו הבגרות מתאפיינת בעצמאות הבוגר המוביל את עצמו. וזהו מקור החיכוך בגיל ההתבגרות בין הילד לבין הוריו. הילד המתבגר החש בשינויים המתחוללים בגופו ובנפשו, מקבל הבנה בטוחה כי הוא כבר בוגר המבין לבדו מה נכון לעשות, בעוד שהוריו רואים בו עדיין את הילד הזקוק להדרכה.

מובן שבהבדלי הראיה הזו, ההורים הם שצודקים, שהרי גיל זה מתאפיין בטעויות כה רבות המתבצעות על ידי הנוער המתבגר. אולם על ההורה הנבון לזכור את סיבת הקושי של הילד לבטל את רצונו לפני דעת ההורים. הוא הרי בטוח כי הוא בוגר ומבין לא פחות מהם. לפיכך, יש לבנות קשר בריא עם הנער המתבגר. קשר המבוסס על כבוד הדדי, המשולב עם יראת כבוד של הילד מההורה. אסור בתכלית האיסור שהערה או סירוב או כל פניה אחרת לילד בגיל זה תהיה בזלזול או בלעג ולגלוג. עלבון אחד כזה יכול לפגוע בנער פגיעה קשה, העלולה לגרום ריחוק הרסני בינו לבין הוריו למשך שנים רבות. על ביקורת צודקת להיאמר מפי ההורים לא מתוך כעס המשדר תיעוב וריחוק, אלא מתוך כאב על מה שקרה ובמבט המשדר אהבה ודאגה כנה. גישה כזו אינה מרחיקה וגם משכנעת יותר את הילד לקבל את עצת הוריו והכוונתם. בעוד שדברים הנאמרים כלפי הנער המתבגר מתוך כעס רותח, הופכים את ההורה והנער לשני אויבים העומדים משני צידי המתרס, ונאבקים בשאלה מי יהיה זה שינצח.

כדי להכשיר את הקרקע אצל הילד לקבלת ביקורת בעת הצורך, יש לנצל כל הזדמנות לרומם את הילד ולשבחו על מעלות אמיתיות ותכונות טובות שיש בו. ואם ניתן לעשות זאת בפני המשפחה המורחבת, הרי זה משובח. למשל, בעת ביקור הסבא והסבתא הנכבדים. מילים של שבח בפניהם ודברי התפעלות מטוב לבו של הבן, עזרתו בבית, השקעתו והישגיו בלימודיו וכדומה, הנאמרים בפני הבן, כאשר פני ההורה המדבר זורחים מאושר, מעניקים לילד תחושה בריאה של שביעות רצון מעצמו והרגשה נעימה של גדלות ומסוגלות. באופן טבעי הוא יתאמץ להצדיק את השבחים וגם יהיה פתוח יותר לקבל ביקורות הנאמרות מתוך אהבה. שהרי הוא יודע כי הוריו אינם מתכוונים לזלזל בו בביקורת הנאמרת, אלא חפצים בטובתו. אך אם רגיל הוא לשמוע מהוריו רק דברי ביקורת, חי הוא בתחושה שאינם רואים בו שום מעלה והוא ננעל בפני כל דבריהם.

גם מסר של מתן אמון מועיל מאד לעניין זה ובפרט בגיל ההתבגרות. כאשר הוא מבקש דבר מה של גדולים אשר בכוונת ההורים לאשר לו, כדאי תמיד לנצל את ההזדמנות ולהוסיף מילים של אמון. למשל: "לילד אחראי כמותך, בוודאי שאני מסכים". ואם מדובר ברכישת דבר לא שגרתי הנדרש לו וההורים מתכוונים למלא את בקשתו, ניתן להוסיף את המילים: "לילד נפלא כמוך שאני ממש גאה בו, בוודאי שמגיע לקבל". בכוחם של משפטים קצרים כאלה לחולל פלאות ביחסי הילד עם הוריו וקבלת משמעתם.

* * *

ואם יחסי הילד המתבגר עם הוריו כבר נמצאים במשבר; הם צועקים וכועסים מרוב תסכול מאופן התנהגותו והוא מגיב באותה מטבע, תחילה יש לשקם את היחסים באמצעות שינוי דרסטי. על ההורים להחליט בינם לבין עצמם שבמשך שבועיים שלשה יפסיקו להעיר לו כמעט לחלוטין (יש לזכור שבתקופה כזו רוב ההערות ואולי אפילו כולן אינן מועילות והוא עושה כרצונו). במהלך שבועות אלה ישתדלו להחמיא לו ולשבחו בטבעיות על מעלותיו ועל כל מעשה טוב שעושה. ובמקביל יגלו כלפיו גילויי חיבה בדרכים המתאימות לילד לפי גילו ואופיו, ובהתאם לרמת המתיחות שבינו לבינם. למשל, ניתן להתחיל בהכנת הפתעה קטנה שתמתין לו על מיטתו בחוזרו מהלימודים, בצירוף פתק נחמד המכיל מילים קצרות וקולעות. ולהמשיך בחיוך אוהב או חיבוק ידידותי קצר, עד ההגעה למילוי משאלה שבעבר לא היה סיכוי שיקבל עקב התנהגותו השלילית.

לאחר כמה שבועות כאלה של קירבה ובניית אימון, בהם המתח מתחיל להתפוגג, ניתן להתחיל בהדרכה ובביקורת, אולם רק על פי הכללים הבאים. א. לבקש רק דבר קטן שבודאי יתבצע על ידו. בשום אופן אין להתחיל בימים הראשונים בביקורת או בבקשה שידוע מראש שלא יצא מהם דבר. ב. להעדיף בשלב הראשון בקשה מסוג כזה שהוא עתיד להרגיש טוב עם עצמו לאחר המעשה. למשל: "תוכל לעזור לי להרים דבר פלוני?" לאחר שיסייע לאמו לבצע מה שלא יכלה לעשות לבדה, הוא ירגיש נעימות. ג. להודות לו לאחר מעשה ולשבחו לאחר ציות.

בשלב הבא, ניתן יהיה להרחיב את מעגל נושאי הביקורת, מתוך הקפדה על מינון נכון ועל דיבור המביע אהבה לילד, עם צער וכאב על המעשה השלילי, אשר יחליפו את הזעם הבלתי נשלט שהיה נחלת העבר ונבע מתסכול.

ומאז, יש לשמור תמיד את הביקורות ואת הסירובים לבקשותיו, רק למה באמת חשוב. וכמעט להתעלם ממה שאינו חשוב כל כך וממה שידוע מראש שהדיבורים בזה לא יועילו לא בהוה ולא בעתיד. בנוסף, בהנהגה עם ילד כזה יש להסכים יותר למה שמותר ולשמור את הסירובים למה שאסור. כלומר, אם במקרה של ילד רגיל לא היינו מאשרים עניין מסויים (משיקולים צדדיים שאינם שיקולים חינוכיים) על אף שהוא מותר, במקרה של ילד המתקשה לקבל משמעת יש להקל יותר באישור הדברים המותרים, כדי לשמור את האיסור המוחלט לנושא שבאמת יהיה חשוב לעמוד עליו. וזאת כמובן בחכמה מתוך זהירות שלא לפגוע בחינוכם של שאר ילדי המשפחה.

* * *

באופן כללי, על ההורים לעקוב "מלמעלה" אחר התנהלות הנער המתבגר, לדעת את מעשיו בבית ובחוץ, אך להקפיד מאד שיהיה זה מבלי שיחוש חטטנות בענייניו. התעניינות אוהדת בתחומי עיסוק הנער, בפרט בנושאים האהובים עליו, בתוספת מחמאות נכונות, מעניקות לנער את ההבנה כי הוריו מכירים בעובדת היותו בוגר וכי הוא אהוב ומוערך על ידם. אולם אין בכך סתירה לפיקוח שלהם, עדיין, על מעשיו ודרכיו, עד אשר יגיע לבגרות ולעצמאות מלאה. זהו היעד שעל כל הורה לילד מתבגר לשאוף להגיע אליו. 

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" היכנסו לאתר הידברות שופס