ג’קי ירחי: "קומיקס הוא דרך נהדרת ללמוד על ההיסטוריה היהודית"

ג'קי ירחי נולד בטוניסיה, אבל הגיע לצרפת כשהיה בן שנתיים. את ילדותו הוא העביר במוסדות חינוך של חב"ד, אליה אביו התקרב. "ההורים שלי התחזקו בצרפת בזכות חב"ד וכך הצטרפו לקהילת חסידי חב"ד המקומית", הוא מספר. "אבא שלי היה מדבר ערבית בבית, אבל גם לובש את ה'סיטרוק' החב"די". כשסיים את שנות הלימוד בבית הספר היסודי, ירחי אף למד בישיבה של נובהרדוק באס-לה-בן, עיירה צרפתית עם קהילה יהודית גדולה.

את ספר הקומיקס הראשון שלו הוציא ירחי בעודו נער השוקד על לימודיו לקראת מבחני הבגרות. "קראו לספר 'סופר מצווה', וזה היה סיפור על גיבור על יהודי שעושה מצוות", מספר ירחי, שממהר להבהיר שלמרות התחלת הקריירה שלו בשנים עמוסות בלימודים, הוא בכל זאת עבר את מבחני הבגרות.

בשנת 1990, כשהיה בן 23, עלה ירחי לארץ. הרקורד שלו כצייר קומיקס לא ממש סידר אותו כלכלית כאן מיד עם הגעתו. "ז'אנר הקומיקס לא היה חזק בארץ בשנות התשעים", הוא אומר. "כדי להתפרנס עבדתי בעבודות כמו בנייה וניקוי מקוואות...במקביל ניסיתי למכור את עצמי כדי לקבל כמה שיותר עבודות כמאייר". לאט לאט התרחב חוג לקוחותיו, והוא יכול היה לעזוב את עבודות הכפיים ולהתרכז באיור. הוא יצר עיצובים עבור משרדי פרסום רבים ואייר ספרים. בין השאר הוא גם יצר את דמות ה'קוקומן' של תלמה, וגם 'גייר' את שוגי ועוגי עבור המגזר הדתי.

מתי עברת מאיור ספרים ליצירת התסריט בעצמך?

"אני חושב שברגע שהוא תופס ביטחון, כל צייר קומיקס רוצה גם לכתוב. הסיפור הראשון שכתבתי כאן הגיע בעקבות סיפור בהמשכים שאיירתי לעיתון הילדים של 'יום ליום'. קראו לו 'בצל הפירמידות', ואני הייתי רק המאייר. אבל כשהסיפור הסתיים החלטתי לכתוב בעצמי את הסיפור השני".

משום שעברית אינה שפת האם שלו, הוא מוסיף, עד היום התסריט לספריו עובר לא פחות מחמש עריכות לשוניות.

כל הספרים שהוצאת בארץ למעשה מתמקדים בהיסטוריה יהודית. האינקוויזיציה, השואה, קום המדינה...

"אלה הנושאים שמעניין אותי לכתוב עליהם. בארץ רגילים שקומיקס צריך להיות סיפור קליל, ולמה להתעסק עם נושאים רציניים. אבל אני חושב אחרת. אני אוהב את ההיסטוריה היהודית, וקומיקס הוא דרך נהדרת להנחיל היסטוריה".

ספרים המבוססים על מעשים היסטוריים, כמובן, דורשים מחקר מעמיק. "כשכתבתי את 'כדור הרעם' על מבצע יונתן, התחקיר ארך שנתיים שלמות", אומר ירחי. "ערכתי המון ראיונות, קראתי המון. דיברתי עם דיילת שהייתה על המטוס החטוף ועד היום היא רועדת כשהיא נזכרת. חיפשתי תמונה של איך בדיוק נראה ארגז רימונים צה"ליים באותה תקופה כדי שהתמונה תהיה מדוייקת. לא וויתרתי על אף פרט".

היו סיפורים שהתחקירים לגביהם היו מורכבים יותר. "כשכתבתי ספר על המצוד אחר אייכמן – היה קשה יותר למצוא מידע. רוב המעורבים כבר לא בין החיים, ובכל מקרה מדובר על מקרה שהמוסד הוא זה שהתעסק איתו. בסופו של דבר, המקור העיקרי שלי היה 'הבית ברחוב גריבלדי' של איסר הראל, שקיבל את אישור הצנזורה".

ויש רעיונות שמגיעים אליו בהפתעה.

"בדרך כלל אני לא אוהב שלוחצים עלי לכתוב סיפור כזה או אחר", אומר ירחי. "אבל יום אחד התקשרה אלי אישה והתעקשה שאני צריך לספר את הסיפור שלה. מסתבר שבתור תינוקת בת שישה שבועות ההורים שלה, שחיו בהולנד בימי השואה, מסרו אותה לאישה גויה בתקווה שהיא תשרוד ככה את השואה. היא באמת שרדה, ואת הסיפור המדהים שלה הוצאתי תחת הכותרת 'מתוך האפלה'".

ספר הקומיקס האחרון של ירחי יצא ביוני האחרון, והוא עוסק בפרשיית המרגל הישראלי אלי כהן הי"ד.

"על אלי כהן אנחנו לא יודעים הרבה. הרגשתי צורך ליצור ספר שיציב אותה בקדמת הבמה ויסביר מה היה מיוחד בכל מהלך החיים שלו. על האדם הכי פשוט אפשר למצוא בהספדים תכונה טובה שלו כדי להתמקד בה. אבל אלי כהן – כל החיים שלו היו נתינה למען העם היהודי וארץ ישראל, הרבה לפני שהוא הגיע לסוריה, לרגל למען ישראל תוך חירוף נפש".

יש אנשים, אומר ירחי, שמצפים כי ספר קומיקס על גיבור מוכר יכיל 'גילויים חדשים'. אבל הוא לא מתחבר לציפייה הזו. "יש את אלה שממש רוצים שתכניס פרטים עסיסיים לא מוכרים, ולהם אני אומר: מה אתם רוצים? שאמציא לכלוך שלא קיים? או לחילופין, אם מצפים לחשיפת סודות שטרם נחשפו – צר לי, אבל מה שהצנזורה לא אישרה עד היום לא יאושר דווקא עבור הספר שלי. מישהו בקהיליית המודיעין שעזר לי גם בעבר בתחקירים אמר לי שלגבי אלי כהן הוא לא יכול לעזור לי, שלדעתו התיק של אלי כהן יישאר מצונזר לעד. עד כדי כך הייתה גדולה חשיבות התרומה שלו. אבל לא צריך חשיפות חדשות או שערוריות כדי למצוא עניין בספר: מספיק שמבינים עד כמה הוא היה אדם מיוחד, עד כמה הוא תרם לעתידה של מדינת ישראל".

היית בקשר עם משפחתו של אלי כהן?

"הייתי בקשר עם חלק מהמשפחה. בעיקר עם אחיו הקטן אברהם שריכז את כל החומר המודיעיני שהיה מותר לפרסם עליו, כולל את פרוטוקול המשפט. לשמחתי הוא אהב את הספר".

אחרי שהוא מוציא ספר לאור, אומר ירחי, הוא חש כי הספר מפסיק להיות שלו – והופך להיות של הקהל. "בהתחלה אתה אגואיסט ויוצר לעצמך, אבל אחרי שהספר יוצא, הוא כבר של הקוראים. זה השיתוף בין אמן לקהל. אני חייב לומר כשבפעם הראשונה שביקשו ממני לבוא לפגוש קוראים ולחתום קצת חששתי, אבל כשראיתי כמה אנשים באים לומר תודה ולציין שלמדו משהו מהספר, היתה לי נחת רוח אמיתית".

אילו ספרים יש בקנה כרגע?

"אני עובד על ספר על גיבור מתקופת קום המדינה, שלא אחשוף את שמו כרגע. בנוסף, עיבוד הקומקיס לספרו של ח. אליאב, 'דון קרלוס מליסבון', ייצא גם הוא בקרוב".

אתה עדיין מאייר גם ספרים של סופרים אחרים...

"נכון. אבל אם פעם שמונים אחוז מהאיור שלי היה לעבודות בהזמנה ועשרים אחוזים לספרים שלי, היום שבעים אחוזים מהזמן אני מקדיש לספרים שלי ורק שלושים אחוזים לעבודות מוזמנות. ואני שמח על כך ומודה על הסייעתא דשמייא שהייתה לי".