אבא, לקוות לכל זה ניתן רק ממך

אבא, למה? למה יש כל כך הרבה כאב בעולם הזה? למה אינך מפסיק זאת? מדוע הנך נותן אישור לכל המזיקים ולכל האויבים לפעול כרצונם? מדוע אינך עוצר את זה?!

רק אתה יודע כמה אני מתגעגעת למשפחה שלי, להורים שלי, למצב שהיה פעם, לכל הטוב שהיה לי ולא ידעתי להעריך אותו. עכשיו, בהסתכלות לאחור, אני מבינה עד כמה היה לי טוב, כמה נתת לי ואני התלוננתי. כל כך עצובה, שבורה ובודדה למרות כל מה שיש לי. אבל אין לי דבר אחד הכי חשוב, אין לי תחושה של משפחה אוהבת, של משפחה מקבלת, של הורים מבינים. במקום זאת בא רגש של הורים קרים, לא מבינים, משפחה בחלום המתוק... אני כל כך מתגעגעת לזמנים שהייתי יכולה לספר ולשתף. מתגעגעת אליהם ביום, ובלילה דומעת בגללם. אף אחד לא באמת יודע, רק הכרית סופגת הכל. מדוע איני מרגישה שגם אצלי מתקיים הפסוק "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני"? אני מרגישה בדיוק ההפך, התרחקות מוחלטת, רגשות שהולכים ודועכים כמו אש בוערת מחממת, שלאט לאט דועכת ומשאירה רק אפר שחור וגם קצת קרירות. זה בדיוק מה שאני מרגישה, שכל הטוב עזב אותי ונשארתי רק אני עם עצמי, ילדה צעירה למדי ועול גדול מידי על כתפי. קשה לשאת את זה ואין מי שיבין אותי, מנסה תמיד לתת – אבל נשברת עוד יותר.

איך? איך אפשר להמשיך כך בשגרה שנראה שנעצרת מלכת מזמן? איך אפשר להירדם כשאדם ככה פגוע, הרוס ושבור לרסיסים? איך אפשר לישון כשהדמעות באות ועולות בכל הזדמנות אפשרית, ובתקופה האחרונה לעיתים קרובות ביותר? איך אפשר להמשיך לחיות בידיעה שאין עוד מישהו שאפשר לסמוך עליו באמת, שלא ישבור אותך שוב? שיוכל להבטיח שלעולם לא יפגע בך יותר, שלא לא יזלזל וילעג לאחר שאפתח בפניו את הלב השבור, הפצוע והפגוע שאנשים רבים שברו בלי לשים לב?

פצעים, המון פצעים מדממים שלעולם לא יגלידו. אין בי עוד כוחות לתאר את האכזבה הזאת. אולי זה נשמע מוגזם מעט, אבל כיצד אדם שלאורך כל החיים פגעו בו יכול לתאר את רגשותיו? את הכאב העמוק הזה?

זה בסך הכל סיכומה של ילדה שמנסה ומשתדלת לרצות את כולם, ובכל זאת להמשיך לשמור על עצמה מפגיעות נוספות, שמנסה להאמין שהיא תצליח לרפא את עצמה בכוחות שכבר אין לה. אמרו לי שאני כן חשובה, שכן יש בי כח להילחם על שלי ועל עצמי, אבל דיבורים יש בשפע. בעולמי שלי צריך לראות מעשים כדי שתהיה האפשרות להאמין. זכותי לבחור את דרך חיי, לבקש את בקשותי, כי במציאות אני היא היושבת שבורה ומרוסקת. אז תגידו לבחור? להאמין? לנסות ואולי אפילו להצליח? מי אתם בכלל שיכולים להגיד לי מה לעשות? האם עברתם אי פעם אותו מסלול חיים קשה ופוגע? קשה מידי לקבל מוסר מאחרים, כי איפה תהיה בחירתי בחיי שלי? אפשרו לי לחיות את חיי בדרכי שלי. תנו לי לנסות להרגיש שאני הולכת בדרך הנכונה, וגם אם לפעמים אמעד באמצע – תמיד אדע את מה לתקן. כשאתם אלו שסוללים לי את חיי, אינכם מאפשרים לי להביע את דעתי ולתהות על מה שלא מובן לי.

אבל אי אפשר לבקש מבנאדם כלום, אין אפשרות ומציאות לצפות מאדם שיהיה מושלם ולעולם לא יפגע בך.

לקוות לכל זה ניתן רק מאחד יחיד ומיוחד. יש ציפייה כזאת רק מאבא.

בא לי לצעוק, אבא, לצרוח מאיפה שאני נמצאת, מהמקום הנמוך הזה עד אליך שאני רוצה רק אותך! רק אותך ואת קרבתך, ולא שום דבר אחר בעולם הזה! לא רוצה לקוות לכלום, לא לאמון ולא להבנה, לא למשפחה ולא לחברות. רק אותך, את הקרבה אליך, את האהבה שלך. רוצה להרגיש שגם אני יכולה עוד להתקרב אליך, שגם לי יש מקום אצלך, מקום ששמור לי, ואף אחד בעולם לא יוכל לקחת לי אותו.

אבא, לא משנה כמה אנשים ינסו לשבור אותי, כמה ינסו להרחיק אותי, כמה ינסו לפגוע ולהרוס את ליבי ולנפץ את תקוותי. לא משנה כמה אבכה ואתייסר, לא משנה כמה ארגיש בודדה ועזובה – תמיד מתוך הקושי הזה אצעק רק אליך, אבא. גם כשזה נראה שאינך חפץ בי, שאתה מנסה אותי בניסיונות שקשים לי מידי ואיני מצליחה לעמוד בהם, ואפילו מעדיפה לא לנסות לקום מהם, עם כל זה אני עדיין רוצה ומחפשת אותך ורק אותך.

אבא, אתה הכל יכול. האם לא מגיע לבת שלך להיות שמחה בחיים שלה? האם לא מגיע גם לה לקום בבוקר עם חיוך וציפייה ליום חדש שמתחיל? האם לא מגיע לי לחיות בטוב ובנעימים?

נכנעתי לאויב, ליצר. הוא ניסה אותי, והנה, הוא הצליח. אין בי יותר כוחות להמשיך להילחם ולהיאבק על דברים שאני רוצה, אין בי עוד טיפת כח לנסות לצלוח ניסיון אחרי ניסיון. עשיתי את השתדלותי עד עכשיו, אבל אתה מביא עלי עוד ועוד ניסיונות. התפללתי, צעקתי ובכיתי, אבל זהו. העיניים יבשו מזמן, המילים כבר אזלו, השמחה שמקרבת אותי אליך אבדה מזמן. עכשיו זה תורך. תורך להראות לי האם אני באמת חשובה, האם אני באמת בת של מלך, בת של אבא שלי, שאני רק שלך.

לא רוצה בעצם לבקש כל כך הרבה. רוצה רק שתנחם אותי ותנגב את דמעותי, רוצה שתיתן לי חיבוק אחד אוהב ומקרב, ובכך תיתן לי את הכוחות להמשיך לצמוח מכל הקושי הזה.

אבא, אם זה היה, הייתי רצה אליך, נותנת לך יד ולא עוזבת אותך לעולם! אבא, אל תשאיר אותי לבדי בעולם הזה, תהייה איתי תמיד. תן לי להאמין בעצמי. להיות בטוחה בדרכי.

אבא, לא אכפת לי כבר כלום. רוצה רק אותך! רוצה לאהוב אותך באמת מכל הלב!

אבא, תראה לי שגם אתה אותי...

הבת שלך.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.