חודש אלול – הלכות אמירת סליחות

מנהג בני ספרד לומר סליחות, מתחילת חודש אלול [חוץ מראש חודש] עד יום הכיפורים. ומנהג בני אשכנז לומר סליחות מתחילת השבוע שבו חל ראש השנה, אלא שאם חל ראש השנה ביום שני או שלישי, מתחילים לומר את הסליחות מתחילת השבוע הקודם. ומנהג בני אשכנז לתקוע בשופר מראש חודש אלול לאחר תפילת שחרית, כדי לעורר את העם לתשובה, כמו שנאמר: "היתקע שופר בעיר, והעם לא יחרדו"? (שלחן ערוך סימן תקפא סעיף א. ב, כג)

הזמן הראוי לסליחות

אמרו רבותינו ז"ל כי בתחילה ברא הקב"ה את העולם במידת הדין, אך מאחר שראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, שיתף יחד את מידת הרחמים. ואמנם יש שעות שמידת הדין שולטת יותר, ויש שעות שמידת הרחמים שולטת יותר. ובתחילת הלילה משקיעת החמה עד חצות הלילה (בערך 24:40) מדת הדין שולטת, ולכן אין לומר סליחות בשעות אלו, כי הסליחות הם בקשות רחמים ורצון, ולא טוב לאומרם בשעה שמדת הדין שולטת, שנראה כאילו מתגרים אנו במידת הדין. אלא שבעיקר יש להקפיד שלא לומר קודם חצות את הפסוקים: "ויעבור ה' על פניו..." שבהם אומרים אנו את שלוש עשרה מדות רחמים של הקב"ה, ולכן אפשר להתחיל את הסליחות כעשר דקות קודם חצות, ואז יגיעו ל'ויעבור' בדיוק בזמן חצות. (ב)

תושבי חוץ לארץ לכתחילה יאמרו את הסליחות לפי זמן חצות לילה שלהם, אולם המקילים לומר לפי זמן חצות של ארץ ישראל, יש להם על מי לסמוך. (ד)

משעת חצות הלילה אפשר לומר סליחות למשך כל הלילה והיום עד למחרת בשקיעת החמה. ואשריהם הקמים לסליחות באשמורת הבוקר, לפי שבשעות אלו מתעוררים יותר חסדי הבורא יתברך בעולם. ואנשים שקשה להם לקום בעוד לילה לסליחות, יארגנו מנין בבוקר לפני תפילת שחרית או לפני תפילת מנחה, וזכות הרבים תלויה בהם. וכשהסליחות ביום, טוב שיתעטף החזן בטלית, מעין מה שאמרו חז"ל (מסכת ראש השנה יז ע"ב): שהתעטף הקב"ה כשליח ציבור ואמר למשה, כל זמן שישראל עושים לפני כסדר הזה של י"ג מדות, אני מוחל להם. (ו)

מצוה הבאה בעבירה

אותם אנשים משכימי קום בעוד לילה לאמירת הסליחות, יש להם להזהר שלא להפריע את מנוחתם של בני הבית, וכל שכן שלא להעירם להכין תה או קפה, והעושה כן, עברה היא בידו, ויוצא שכרו בהפסדו.

ברכות התורה

הקמים משנתם לאמירת הסליחות, יברכו ברכות התורה קודם הסליחות, מפני הפסוקים המוזכרים שם. ומכל מקום אם הזמן מצומצם מאוד, המקילים לברך ברכות התורה לאחר הסליחות, יש להם על מה לסמוך. (ה)

שליח ציבור

שליח ציבור צריך שיהיה ריק מעבירות, עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מידותיו, וקולו ערב. ואם לא מצאו מי שיהיו בו כל המידות הללו, יבחרו את הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים, ולא כאותם הבוחנים רק אם קולו ערב, ואינם שמים על ליבם את שאר המעלות. ופשוט שעדיף שליח ציבור בן תורה, אף שאין קולו ערב כל כך כמו שליח ציבור אחר שאינו בן תורה. (סימן נג סעיפים ד ה. לג, לד)

מטרת הסליחות

עיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה, בנחת, במיתון ובהכנעה יתירה, כי תחנונים ידבר רש, ולב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה, ולא כאותם האומרים בחופזה, ובודאי שלא יפה הם עושים. ובאמירת הוידוי והסליחות, יפשפש במעשיו לחזור בתשובה שלימה, ולהוסיף מצוות ומעשים טובים, בהתקרב יום הדין, שאז שוקלים זכויותיו ועוונותיו של כל אדם. (כ, כג)

מנהג יפה לתקוע תשר"ת באמירת י"ג מדות שבסליחות, וכן לאחר חצי הקדיש שבסוף הסליחות, תוקעים תשר"ת, תש"ת, תר"ת. ומכל מקום אם הסליחות נאמרות בשעת לילה מאוחרת, והתקיעות מפריעות לשכנים המטופלים בתינוקות רכים, שעל ידי התקיעות יתעוררו משנתם בבהלה, לא יתקעו. (כד)

לשון נכונה

יש להקפיד לומר את הסליחות בהיגוי האותיות וניקוד כהוגן. ולכן כשאומרים ה' מֶלֶך ה' מָלָך, יש להקפיד לומר ה' מֶלֶך מלעיל, דהיינו שהניגון באות מ'. אבל ה' מָלָך, יאמר מלרע, שהניגון באות ל'. וכן יקפיד לומר את שם ה' כמתכונתו מלרע, דהיינו שהניגון באות נ', ולא יאמר מלעיל, שאז הניגון באות ד'. וכמו כן יש להקפיד להבדיל בין ההיגוי של שווא נע, להיגוי של שווא נח.

רבותינו החמירו מאוד שכאשר אומרים 'ויעבור', להפסיק מעט בין ה' ה'. [שסודו רם ונישא, ומי שאינו מפסיק עונשו רב, ה' יצילנו. (שלמי ציבור)] ובאמירת ה' ה', יכפוף קומתו קצת, [כמו שנאמר בתורה לאחר י"ג מדות, וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו]. (מהרי"ק, שלמי ציבור, ברכי יוסף, חסד לאלפים, מנחת אהרון, בן איש חי ועוד. ויאמר את כל י"ג המדות בקול רם. [כשם שמשה רבנו אמרם בקול גדול. (פרקי דרבי אליעזר)] (לב)

דקדוק

האומרים סליחות בחצות לילה, כשמגיעים לומר: "רבונו של עולם אתוודה על עבירות קלות וחמורות", יאמרו: בלילה 'בתוך' אשמורות, ולא בלילה 'לסוף' אשמורות. והאומרים סליחות ביום, ידלגו על כל קטע זה. וכמו כן, "אתאנו לבקש ממך כפרה, איום ונורא משגב לעתות בצרה". בגלל המנגינה נהגו לומר תיבות 'כפרה' ו'בצרה' מלעיל, אבל צריך להקפיד לאומרם מלרע. (יח)

מדוע באתי ואין איש

אם עדין אין מנין בבית הכנסת, אין רשאים הציבור לומר 'ויעבור', וכן אינם רשאים לומר את כל קטעי הסליחות שבשפה הארמית, כמו 'רחמנא' 'מרנא דבשמיא' 'מחי ומסי' וכיוצא בהם. אלא יאמרו את שאר קטעי הסליחות שבלשון הקודש, וכשיהיה להם מנין, ישלימו את כל הקטעים שדילגו. ואם יודעים מראש שלא ישיגו מנין, יאמרו 'ויעבור' במקומו בטעמי המקרא, ולא ידלגו. (יא, לא)

תיקון חצות

מעלת אמירת 'תיקון חצות', גדולה יותר ממעלת ה'סליחות', ולכן האומר סליחות בלילה, יקפיד לומר גם 'תיקון חצות'. ואם הזמן מצומצם, ואינו יכול לומר את שניהם, עדיף שיאמר תיקון חצות. ויחיד שנשאר ער בחצות לילה, ואין לו מנין לסליחות, יאמר מעט קטעי סליחות ביחידות כנ"ל, ותיקון חצות. (י)

רדיו. לווין.

האומר סליחות בביתו יחד עם הסליחות המועברות דרך הרדיו או דרך הלווין בשידור ישיר, אף על פי שפעמים יש הפרש של זמן מועט, עונה עמהם: 'אמן', 'יהא שמיה רבא', 'ויעבור' וכיוצא בהם, ונחשב לו סליחות בציבור. אולם סליחות שאינם בשידור ישיר, אינו רשאי לענות כלל. (מנחת אלעזר, חזון איש, אגרות משה, הגרא"י קוק, הגרצ"פ פראנק, מעשה חושב, ירושת פליטה ועוד. כא. וכן הורה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל)