סיון רהב מאיר על פרשת כי תצא: להתחיל בקטן

בימים האחרונים של השנה, בימים האחרונים של החופש הגדול – זו עבודה קשה לנסות ולצאת מעצמנו. הנה קטע קטן מתוך היומן החדש והנפלא של הרבנית ימימה מזרחי, שמלווה ברעיונות יפים את כל החגים והפרשות: "והיה כי תצא למלחמה על אויבך" – כך נפתחת פרשת השבוע, פרשת "כי תצא". צאי והילחמי באויבים שלך, השגרה והאדישות. תני תשומת לב. בעיצומו של החופש הגדול קוראים בתורה את הפסוקים היפים על שנות הנדודים במדבר: 'שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה'. התורה מתארת ארבעים שנה של הלבשה, של גיהוץ הבגדים, של אספקת אוכל. איזה יחס אישי קיבלנו מבורא עולם, שבדק: האם הבגד שלו לא מקומט? האם הוא שתה ואכל מספיק? זוהי אהבה ברזולוציות דקות כל כך. אנחנו צריכים לזכור כעת את ההכי-שכיחים, את הילדים המדהימים שלנו, ולתת תשומת לב לפרטים הכי קטנים. לזכור את הזכות האדירה להיות אימא שלהם, להיות הבת של ההורים שלך, להיות עם בן הזוג. זהו חשבון הנפש הלאומי, הישראלי. להתחיל מהבית, מהמשפחה, מהיחס להכי קרובים. החברה שלנו תיראה אחרת לגמרי.

אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להתקין סורגים?

מה הקשר בין מעקה לגג לבין רוחניות וקדושה? "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ – וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ", נכתב בפרשת השבוע, פרשת "כי תצא". אנחנו לא רגילים לתפוס את כללי הזהירות הבסיסיים כמצווה, אבל התורה אומרת זאת במפורש: זו מצווה לשים מעקה על הגג, כדי שלא ייפלו משם. זו מצווה להיזהר ולשמור על חיינו וחיי אחרים. מעקה, סורגים, בדיקת אוויר בגלגלים, חגורת בטיחות – אלה לא המלצות. אלה מצוות, חובות, חוקי חיים. כשנכנסים לבית חדש, מתייחסים אל טקס חנוכת הבית ואל קביעת המזוזה כאל מצווה. אבל האם נתייחס בחגיגיות של מצווה להתקנת סורגים על החלונות?

מהמילים האלה בפרשה, ובעיקר מהביטוי הכולל יותר שמופיע בהמשך, "לא תשים דמים בביתך", נלמדו כללים הלכתיים רבים של זהירות: צריך לשים לב לכל מעשה או מחדל שעלול לגרום נזק בביתו של אדם. אדם צריך לשים גדר סביב לבור בחצר, לחזק סולם רעוע, לוודא שאין לו כלב שעלול להזיק לעוברי אורח, ועוד ועוד.

כך למשל כותב על הנושא הזה הרמב"ם: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה".

יש עוד הרבה פרשנויות על הפסוק הזה, אבל הרמה הכי פשוטה שלו היא אולי הכי מסובכת – הלוואי שנתייחס לשמירת הזהירות הבסיסית כאל מצווה מקודשת מן התורה.

שפת אמת

אנחנו שומעים, קוראים וכותבים אינספור מילים ביום, אבל לא עוצרים הרבה כדי לחשוב על עצם כוחה של המילה. זה קורה רק מדי פעם, כשמישהו צועק פה משפט דוחה במיוחד (השבוע זה היה "תוריד את השטיח מהראש, תגלח את השערות מהפנים"). פרשת השבוע עוסקת בהרחבה בתרבות הדיבור שלנו, ודורשת נורמות אחרות לגמרי. "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹור", נכתב בה, בחלק שעוסק בנדרים שהאדם נודר. כלומר, יש ערך לכל מילה שיוצאת לחלל האוויר. צריך לחשוב עליה לפני שנאמרה, ואחרי שנאמרה – יש להתייחס אליה בכבוד, לקיים אותה.

בספר הנפלא "שפת אמת" מוסבר עד כמה הדיבור שלנו, שנראה לנו טריוויאלי, כמעט אוטומטי, הוא עניין מיוחד מאוד: "מוצא שפתיך תשמור הוא שמירת הלשון, שכל המעשים תלויים בשמירת הפה... כי בריאת הפה ודיבור האדם הוא דבר נפלא יותר מכל הבריאה, כמו שמבין מי שמתבונן בפלא זה".

זה מפתח עוצמתי מאוד לחיים, להקדיש תשומת לב לדיבור. האם חשבנו פעם על המילים שיוצאות מפינו שהן "דבר נפלא יותר מכל הבריאה"?.

מי המורה הכי משפיע?

שנת הלימודים לא מתחילה עכשיו, היא מסתיימת. שנת הלימודים האמיתית מאחורינו. החופש הגדול הוא זמן הלימוד הכי גדול ומשפיע ומשמעותי, הזמן שבו הילדים לומדים איך החיים האמיתיים נראים – איך ההורים שלהם מדברים, עובדים, נוהגים, מתנהגים בפארק או בכביש או במלון, ואיך כל העולם הזה שמחוץ לבית הספר מתנהל. 

ברור, החופש ארוך מידי ולכן מפלס העצבים שלנו שהם נחשפו אליו גדול מידי. ובכל זאת, רגע לפני שאנחנו "מפקידים" אותם שוב בידי מורים ומורות (תודה גדולה לכם!) צריך לזכור שהקשר הכי משמעותי בחיים הוא כנראה הקשר הזה – של אבא ואימא עם ילדיהם.

אחרי כל הכתבות שעושים עכשיו על "המורה הכי טוב שהיה לי" או "המורה ששינה אותי", אין ספק שהמורים שהכי הכי משפיעים עלינו הם ההורים. אפשר לומר שמהדרך שבה קונים את ספרי הלימוד ועוטפים אותם ומכינים אותם, הם לומדים לא פחות מאשר מהספרים עצמם.

הרי כמעט כל קשר אפשר לנתק. חברות יכולה להסתיים, נישואים יכולים להיגמר בגירושין, חוזה אפשר להפר – אבל קשר של הורות אי אפשר להפסיק בשום אופן. גם אם לאורך החיים לא מסכימים, ורבים, ואומרים דברים חריפים – הורים וילדים לא יכולים לבטל אף פעם את מה שמחבר ביניהם.

זה קשר כל כך חזק ועוצמתי ובסיסי, שהתורה משתמשת בו כדימוי לקשר בינינו לבין אלוקים: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם".

וכך חודש אלול מתחבר עם חודש ספטמבר. גם במישור הזה, אפילו אם נוצר נתק, אם התרחקנו, התבלבלנו, שכחנו מה היעד שלנו – אנחנו תמיד נשארים בנים.

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.