הרופאים המסו את הגידול באמצעות... קולה. לא תאמינו מה קרה אחר כך

חולה שסבל משיתוק מוטורי של הקיבה, כאשר נוצר בה גידול סיבי ענק, ניצל מניתוח מורכב בעזרת... קולה, המשקה התוסס שהמיס את הגידול.

החולה, בן 71, שסבל ממחלת כליות קשה עבר ניתוח להשתלת ריאות, אשר בעקבותיו סבל מחולשה מוטורית של הקיבה שהובילה להיווצרות גוש סיבי הקרוי "בזואר" - גוש שנוצר משאריות מזון בקיבה.

הגידול, שקוטרו הגיע לקוטר של 7 ס"מ, נוצר משיתוק חלקי או חולשה מוטורית של הקיבה. שיתוק כזה גורם לקיבה להתקשות בטחינת וערבול המזון ובהעברתו לתריסריון.

החולה אושפז בבית חולים אחר, כאשר הוא מאבד משקל רב וסובל מהקאות רבות ובלתי נשלטות. הרופאים ניסו להסיר את הגידול באמצעות אנדוסקופ על ידי לולאה חשמלית ולהוציא את חלקיו על ידי רשת קטנה (סל) שניתן להחדירה לקיבה בעזרת סיב אופטי, באמצעותה ניתן ללכוד ולשלוף גופים זרים מהקיבה.

שני הניסיונות להסרת הגידול באמצעות אנדוסקופ ולולאה חשמלית נכשלו. האופציה הרפואית הבאה היתה ניתוח לפרוסקופי, הכולל פתיחת קיבה, שליפת הגוש והרחבת מוצא הקיבה.

בשלב זה הופנה החולה להתייעצות אצל ד"ר ליסי, מנהל היחידה לנוירו-גסטרואנטרולוגיה ורצפת האגן במרכז הרפואי שערי צדק. ד"ר לסי החליט לנסות ולהמיס את הגוש בצורה מקורית: על ידי המשקה התוסס: קולה.

"הספרות הרפואית מתארת לראשונה שימוש רפואי בקולה להמסת בזואר (גוש) בשנת 2002, על ידי רופא יווני בשם לאדאס אשר צפה במוסכניק שלו מסיר חלודה מברגים בעזרת קולה", מסביר ד"ר ליסי ומרחיב, "אותו רופא ניסה את השיטה על מטופליו והיא התגלתה כיעילה. מאז הצטברו יותר ויותר עדויות המדברות על תוצאות מדהימות".

ד"ר ליסי מוסיף ומציין כי טיפול דומה ניתן לבצע באמצעות האנזים פפאין, המצוי בצמח הפפאיה הטרופי. האנזים מפרק את החלבונים ואף הוא ממיס את הגוש. "אך במצבים מורכבים ודחופים – הקולה יעילה יותר", מציין הד"ר.

יומיים אחרי שהחל החולה לשתות את המשקה, החל תהליך ההמסה לתת אותותיו והגוש הפך קטן יותר. "במקרה שלנו היה צורך לעקוב אחר תפקודי כליה ומלחים בדם בשל מחלת הכליות של המטופל", סיפר הד"ר.

בחסדי שמים, תוך שלושה ימים מאז תחילת הטיפול נעלם הגוש לחלוטין, וגם במעקב של שלוש שנים לאחר מכן הגוש לא גדל שוב.

הרופאים ממהרים לצנן את התלהבות הגולשים, שלא יחלו להרבות בשתיית המשקה התוסס. "הטיפול באמצעות קולה חייב להיות מבוקר" מזהיר ד"ר ליסי, "המינון המומלץ לשתייה במקרה של גוש כזה הוא בין 2-3 ליטרים למשך שלושה ימים עד שבועיים, כאשר השתייה מתבצעת, כאמור, בבית החולים ותחת ביקורת".