סיון רהב מאיר על פרשת כי תבוא: למה להתמקד ברע?

המילים "חשבון נפש" או "וידוי" יכולות להלחיץ. הן בדרך כלל מזכירות את מה שלא בסדר, את מה שצריך לתקן. אבל פרשת השבוע החדשה ("כי תבוא") מציגה וידוי מסוג אחר: וידוי מעשרות. אחרי ביצוע ההוראות הקשורות בענייני מעשר, האדם מתייצב ואומר שורת פסוקים מרגשים. הנה רק חלק מהווידוי הזה: "לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי... שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי". זהו וידוי חיובי, שבו האדם מסתכל אחורה על כל פועלו הטוב, וגם מדבר עליו. הרב קוק כותב על כך באופן נפלא: "צריך האדם שישמח גם כן לפעמים בביטוי שפתיים על המעשה הטוב אשר עשה... על כן דרוש לנו וידוי המצוות לפרקים, לחזק לבבנו אל דרך ה', כמו שדרוש לנו וידוי הפשעים".

כלומר, לצד "וידוי הפשעים" ("אשמנו, בגדנו" וכל הוידוי של הימים הנוראים), הרב קוק מדבר על "וידוי המצוות". אדם צריך לעתים להתוודות גם על מעשיו הטובים. כי חשבון נפש לא עוסק רק במה שצריך לתקן. חשבון נפש הוא גם קריאה לשים לב לכל מה שטוב ויפה, מתוקן ומעולה, אצלנו ואצל כל מי שסובב אותנו.

מהי עבדות? מהי חירות?

קשה להגזים בחשיבותו של הרב יוסף חיים מבגדד, המכונה ה"בן איש חי". דרשן, מקובל, מנהיג ואחד הפוסקים הבולטים בדור האחרון, שהותיר ספרים ופיוטים רבים (ביניהם הפיוט המפורסם "ואמרתם כה לחי", על רבי שמעון בר יוחאי).

הוא נפטר השבוע, י"ג באלול, לפני 109 שנה, והנה, לזכרו, קטע שבו הוא מסביר את הביטוי "עם סגולה" שמופיע בפרשה. לדבריו, בביטוי "סגולה" הכוונה היא לסימן הניקוד סֶגול, שיש בו שלוש נקודות שוות. הוא כותב שכדי להיות עם סגולה, עלינו להיות שלמים בשלושה תחומים: קדושת המחשבה, קדושת הדיבור וקדושת המעשה. כלומר אנחנו צריכים לשמור על שלושת הרבדים האלה של האישיות, על מה שחושבים, מה שאומרים ומה שעושים. אם ננהג כך, נזכה לחופש משלושת השעבודים של האדם. ואז הוא מונה את שלושת סוגי העבדות: עבדות ליצר הרע (כלומר חוסר יכולת להתנהג בחירות אמיתית), עבדות לאדם כמונו (כלומר להיות כפופים לאחרים) ועבדות לאומות העולם בגלות. וכך הוא מסכם: "ועל ידי שלמות ישראל בשלושה מיני הקודש הנזכרים, שהם במחשבה ודיבור ומעשה, יהיה להם דרור משלושה מיני עבדות הנזכרים".

בפסקה קצרה גורם לנו ה"בן איש חי" לחשוב מחדש על עבדות, חירות ועל הביטוי "עם סגולה", שלא מעניק זכויות אלא חובות.

"לחדש המצאות"

אנחנו עושים הרבה דברים בחיים, אבל איך אנחנו עושים אותם? איפה אנחנו משקיעים ביצירתיות ואיפה אנחנו מזלזלים? פרשת השבוע מתארת את מעמד הבאת הביכורים. אדם יוצא לשדה, רואה על העץ תאנה ראשונה, מסמן אותה בהתרגשות, ובהמשך הוא עולה איתה ועם כל הפירות הראשונים לירושלים, בתהלוכה מקושטת של שירה וריקודים. לאדם הזה יש ודאי עוד תחומים בחייו, אבל כולם, גם בני המשפחה שבאים איתו וגם מי שרואה אותו בדרך, מבינים כמה העניין הזה יקר וחשוב בעיניו. האסתטיקה, החוויה, הרגש – הכול מעיד כי זה העיקר עבורו. הרמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, כותב בספרו "מסילת ישרים" שכל התיאור הצבעוני הזה בא ללמד אותנו משהו: "אין די בעשות המצווה לבד, אלא צריך לכבדה ולהדרה. וסדר העלאת הביכורים יהיה לנו לעיניים, לראות מה הוא הידורן של מצוות, וכמה ראוי לנו להוסיף על גופה של מצווה כדי להדרה, ומכאן נלמד לכל שאר המצוות שבתורה, לדעת להתבונן דבר מתוך דבר, לחדש המצאות לעשות נחת רוח ליוצרו".

אם משהו חשוב לנו, עלינו להשקיע בו ביצירתיות, ואפילו "לחדש המצאות".

אני ראשון!

מכירים את זה שילדים רוצים להיות תמיד ראשונים? מתחרות ריצה שבה הם חייבים להשיג, ועד הרצון לקבל ראשונים ממיץ הענבים של הקידוש? עוד לפני שמשהו בכלל מתחיל, הם כבר מכריזים "אני ראשון!". זהו יצר בסיסי, אפילו מתבקש. פרשנים רבים כותבים שמצוות הביכורים שמתוארת בפרשה נוגעת בדיוק בנקודה הזו בנפש שלנו. אדם יוצא מביתו ורואה בשדה שלו פרי ראשון. האינסטינקט שלו הוא להכניס אותו הביתה ולאכול אותו מיד, כי הרי "אני ראשון!". אבל הוא מתבקש לעשות משהו הפוך לגמרי – לקחת איתו את פירות הביכורים ולעלות בתהלוכה חגיגית לירושלים להודות עליהם.

הרמב"ם כותב על כך: "מקרא ביכורים יש בו מידת הענווה, שהוא לוקח סל על כתפיו ומודיע חסדי השם". והאברבנאל כותב: "הביכורים חביבים מאוד אצלו, ולכן ציווה שיכניע את יצרו". ענווה, הכנעה, הכרת הטוב, כל אלה מלמדים אותנו שביכורים הם לא רק השיר "סלינו על כתפינו" מהגן, והם לא קשורים רק לחקלאים בימי התורה. זה שיעור חינוך ובו תפיסת עולם שלמה נגד אגואיזם, בעלות ורכושנות-יתר.

 מה המקור למשפט המפורסם?

"אין שום ייאוש בעולם כלל". אלה חמש מילים מפורסמות מאוד של רבי נחמן מברסלב, שמופיעות על סטיקרים, חולצות, בשירים של חסידות ברסלב ורבים נוהגים לצטט אותן. מאיפה הן מגיעות? פתאום, תוך כדי קריאה על מצוות הביכורים בפרשת השבוע ("כי תבוא"), מצאתי את הביטוי הזה בפירושו של רבי נחמן. וכך הוא מסביר, בטקסט אופטימי במיוחד, מה המסר בכך שהאדם עולה כל שנה עם הביכורים החדשים שלו לירושלים:

"הביכורים הם בחינת התחדשות, שצריך להביא את הפרי המתחדש בכל שנה. להודות עליו ולספר את כל הצרות שעברו על ישראל מתחילתם. כי צריכים להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש. ואל יבהלוהו רעיוניו על כל ההרפתקאות והמניעות והתגברות היצר הרע וכו' וכו' וכל מה שעובר עליו, כי יזכור חסדי ה' ונפלאותיו אשר עשה עימנו בכלליות ובפרטיות, ממצרים ועד הנה. ואמרו רבותינו הקדושים שאפילו אם עבר האדם על כל התורה כולה אלפי פעמים, רחמנא ליצלן – אף על פי כן אין שום ייאוש בעולם כלל, וצריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי ה' יתברך מקבל תענוג מהגרוע שבגרועים. על כן צריכים להתחדש בכל פעם, בבחינת ביכורים שהם בחינת התחדשות".

להצטרפות לקבוצת "החלק היומי" של סיון רהב מאיר, נא לשלוח בהודעת ווטסאפ את שמכם בלבד למספר 054-8151949

לרכישת ספרה החדש של סיון רהב מאיר, "הסטטוס היהודי", דרך הידברות שופס, חייגו 073-2221250 או הקליקו כאן.