מי יכול להיות שליח ציבור בראש השנה?

התנאים לשליח ציבור

שליח ציבור, צריך שיהיה ריק מעבירות, עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מידותיו, וקולו ערב, ורגיל לקרוא בתורה, בנביאים ובכתובים. ואם לא מצאו מי שיהיו בו כל המידות הללו, יבחרו את הטוב שבציבור בחכמה ובמעשים טובים. ונכון שיהיה לפחות בגיל שלושים שנה ונשוי. (סימן נג סעיפים ד ה. לג, לד)

קריאה כהוגן

יש להקפיד שהשליח ציבור יבטא את האותיות נכון, אבל אם קורא אות ח' כמו כ' רפויה, או אותיות ע' ו-ה' כמו אות א', או אות ק' כמו כּ' דגושה, אין ראוי למנותו שליח ציבור. כמבואר בגמרא מסכת מגילה (כד עמוד ב). (לד)

ויש לדעת כי לא רק על שליח הציבור מוטל להגות את התיבות נכון, אלא על כל אדם להיזהר בזה, למען תהיה תפילתו צחה. ואף מי שלא התרגל בצעירותו, לא יתעצל ללמוד כשיגדל, כי פעמים מחמת ההגוי הלא נכון, נמצא שהוא מחרף ומגדף חס ושלום?! [כמו שבמקום לומר 'אתאנו לחלות פניך', אומר 'אתאנו לכלות' ח"ו, וכיוצא בזה ישנן הרבה דוגמאות].

חבל שביליתי את כל ימי בהבל וריק

מעשה נורא מביא רבי אליהו מני זצ"ל בספרו "קרנות צדיק" (פרק ג אות לא): תלמיד חכם גדול באיטליה, רבי עזרא בן רבי ידידיה שמו, היה צדיק יסוד עולם. מגיל 7 לא עבר עליו חצות לילה בשינה, והיה יושב ועוסק בתורה, לא הוציא ברכה מפיו בלי כוונת והבנת פירוש המילים. כל תפלותיו בכוונה גמורה, חוץ מפעם אחת שלא כיון ב'ובא לציון', וגם זה בגלל שמת בנו בגיל 5, ומחמת הצער שלו אמר קטע זה בלי כוונה. וכשהרגיש שלא כיוון, צם והתוודה כל ימיו על עוון זה. וכל סעודה שהיה אוכל, היה מביא עני לשלחנו. כשנפטר בגיל 77, הרים עשר אצבעותיו כלפי מעלה, והעיד על עצמו שכל מעשיו היו לשם שמים בלבד, בלי פנייה אחרת חס ושלום.

והנה כארבע שנים אחר פטירתו, הגיע בחלום אל תלמידו הנבחר רבי גדליה, ואמר לו: זוכר אתה שהייתי זהיר במצוות? אמר כן. זוכר אתה שהיה לי רק עוון אחד, שלא כיונתי ב'ובא לציון'? אמר כן. זוכר אתה שכשהייתי מברך ברכת הלבנה, הייתי לובש בגדי שבת, כדי לקבל פני שכינה בהוד והדר? אמר כן. והנה הגעתי לשמים ולא הכניסו אותי לגן עדן, חבל שביליתי את כל ימי בהבל וריק! ובאומרו כך - נעלם. נבהל התלמיד וחרד מאוד, הזה הוא גורלו של רבו הגאון והקדוש?! לא נח ולא שקט, ובמשך שלושים יום רצופים הלכו הוא ובני העיר להשתטח על קבר הרב, וכשעתיים תמימות בכל יום היו בוכים ומבקשים שיגלה להם מה פשעו ומה חטאתו.

לאחר שלושים יום, בא רבי עזרא לרבי גדליה בחלום ואמר לו: "לאחר פטירתי מן העולם, העמידונו במשפט בבית דין של מעלה. פירטו בפני את כל מעשי שעשיתי מיום עומדי על דעתי, אחד מהם לא נעדר. ורצו לתת לי שכר טוב על כל עמלי. ואני נתתי שבח והודיה לבוראי אשר הנחני כל חיי בדרך האמת ולא נתנני חלילה בידי היצר הרע. ככלותי להודות ולהלל, אמרו לי: שא עיניך למרום! נשאתי עיני - ונחרדתי. למולי ראיתי המוני פרחים וקישוטים קטנים, ככוכבי השמים לרוב, והם מביטים עלי בחרון. אמרתי: מה אלה? וענו לי: אלו הנקודות אשר ביזית בתפילתך, כאשר ביטאת צירה במקום שווא, חיריק במקום שורוק, ושאר חילופים. ודילגת אותיות, והשמטת רווחים בין המילים. וכל האותיות והנקודות אשר קלקלת בחייך - אחד מהם לא נעדר - כולם מקטרגים עליך ותובעים דינם ואומרים: פלוני זה ביזה והכלים אותנו,ומנענו מלהיות משובצים בכתר העליון! עכשיו, לא תכנס לגן עדן עד שיתוקן הדבר.

והמשיך רבי עזרא לספר, כי רצו להחזיר אותו בגלגול לעולם הזה, כדי לתקן את אשר עיוות, ואולם הוא לא רצה, מפני שפחד שמא יקלקל ולא יהיה צדיק. כששמע זאת התלמיד, מיהר לספר זאת לאנשי עירו, והחליטו שעליהם לתקן מיד את הדבר. והלכו  והביאו ממרחק גדול את המדקדק הנודע רבי משה חיים זצ"ל, שהיה להם לרב ולמורה בחכמת הדקדוק, ומאז נזהרו לבטא את האותיות והנקודות במלואן ובהיגוי נכון, והתקבלו תפילותיהם ברצון. מכאן ילמד כל אדם את חומרת הדבר, ויעשה כל מאמץ ללמוד להגות את המילים והניקוד כהוגן. ואשריו ואשרי חלקו של היודע היאך לדבר לפני בורא עולם, ומקפיד שתהיה תפילתו בלשון זכה ומתוקנת.

אשרי אדם שלוקח את הדברים לתשומת לבו ולומד את כללי הדקדוק וההיגוי הנכון של האותיות, ואין זה קשה כל כך, כי ההרגל נעשה טבע, ואם יקפיד על זאת, יראה שבזמן מועט תתרגל לשונו, ויתפלל כהוגן כדת וכדין.

אזהרות לשליח ציבור

יש להקפיד שלא להאריך מדי בתיבה מסוימת, באופן שמאבד את משמעותה לרוב האריכות. וברור גם שאין להפסיק בנשימה באמצע המילה, שנמצא שמחלק את המילה לשתיים. ובפרט יש להיזהר בזה בברכת כהנים שמאריכים בה בניגון בראש השנה וכיפור. וכן אין להאריך בניגון בתיבה אחרונה של כל פיסקה מהקדיש או בסוף כל ברכה, מפני שדבר זה גורם לחלק מהקהל להקדים ולענות 'אמן' בעוד שהחזן ממשיך בניגון ולא סיים את התיבה. גם יש להיזהר שלא לכפול תיבה אחת פעמיים או יותר לצורך המנגינה. (שו"ת יחוה דעת חלק ב סימן ה)

לשם שמים

שליח ציבור שיש לו קול ערב ומסלסל בקולו ומנעים בתפילתו, ומכוון לשם שמים, ושמח בלבו על שנותן הודאה לה' יתברך בנעימה, תבוא עליו ברכה. וכמו שאמרו בפסיקתא רבתי (פרשה כה): "כבד את ה' מהונך", ממה שחננך, שאם היה קולך נאה והיית יושב בבית הכנסת, עמוד וכבד את ה' בקולך. ע"כ. ובלבד שיתפלל באימה וביראה וכובד ראש, אבל אם כוונתו כדי שישבחוהו העם על קולו הנעים, הרי זה מגונה, ועליו נאמר: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה". ומכל מקום לא יאריכו שליחי הציבור בתפילתם, מפני טורח ציבור. (סי' נג סי"א. לה)

כתב בספר חסידים: כשאתה מתפלל, אמור את התפילה בניגון הנעים והמתוק שבעיניך, ובזה ימשך לבך אחר מוצא פיך, ובבקשה ותחינה בניגון המושך את הלב.

הפסול להיות שליח ציבור

בעל עבירה - העובר עבירה, כגון שמגלח זקנו בסכין, פסול מלהיות שליח ציבור אפילו באקראי. וכל שכן אם הוא מחלל שבת, או ששולח את בניו ובנותיו לבתי ספר שהמורים והמורות שם אינם שומרי תורה ומצוות. (לו, לח)

בית משפט - התובע את חברו לבית משפט שכידוע אינם שופטים לפי חוקי התורה, ולא פנה לבית דין רבני, כתבו עליו הרמב"ם (סוף הלכות סנהדרין) ומרן השלחן ערוך (חושן משפט סימן כו ס"א): הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף, והרים יד בתורת משה רבינו. ומכל מקום אם אין יכול התובע להוציא מהנתבע בדייני ישראל, יתבעהו לדייני ישראל תחילה, ואם לא רצה לבוא, נוטל רשות מבית דין, ואז רשאי לילך ולדון בערכאות. עכ"ד. ופסול להיות שליח ציבור אפילו באקראי. (לח)

מכשירים טמאים - מי שיש לו מכשיר טמא, כמו טלוויזיא, אינטרנט, אייפון וכיוצא, וצופה בו מראות אסורות, הריהו פסול מלהיות שליח ציבור. (ד רצא)

ידועה ומפורסמת חומרת ההסתכלות במכשירים טמאים הללו, אשר כל רבותינו גדולי ישראל אסרוה בתכלית האיסור. ומיותר לכתוב את ההרס הגדול והנורא שהם גורמים, וזאת מלבד כל האיסורים הנוראים שעובר המסתכל בהם, ובפרט באיסור: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ומגרה בעצמו את היצר הרע כשמסתכל בסרטים המלאים זימה ופריצות ותועבות אשר שנֵא ה', ואיסור מושב לצים וביטול תורה, ועוד איסורים רבים ונוראים, וגדול עוונו מנשוא. ועל הכל יביא אלוקים במשפט, ומי לא יירא מיום דין הנורא. וקל וחומר אם אינו משגיח על ילדיו, שמכשירים אלו משחיתים ומוציאים אותם מדרך הישרה, ועתיד ליתן את הדין, והרי הוא חוטא ומחטיא. ורבו הסיפורים ממקרים מחרידים של גנבות, שוד ורצח שעשוילדים, מחמת הסתכלותם במכשירים משוקצים ומתועבים אלו. ובמחקר שנעשה נמצא, כי בכל בית שיש בו טלוויזיא, כל ילד עד גיל 12, רואה אלפי מקרי רצח, גנבות, שוד, סמים ועוד ועוד תועבות, ה' יצילנו, ומה יעשה הבן ולא יחטא. ומרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל כתב בספרו "ענף עץ אבות" (עמוד שסג), שהמסתכל במכשירים אלו, פסול לעדות.

על כן, כל בר דעת יעשה חושבים, אם כדאי שיכשלו הוא ומשפחתו באיסורים רבים ונוראים, וישפיע עליהם בשפה רכה ונעימה להוציא את המכשירים הטמאים. ועצה טובה, ראשית להוציא מהסלון לחדר, כדי למעט את ההסתכלות בו. ואם יש לו כמה מכשירים, יוציא מכשיר אחר מכשיר, וירבה בתפילה לבורא עולם שיזכו הוא ומשפחתו לשוב בתשובה שלימה בשמחה.

שליח ציבור בראש השנה – לשמור על טהרת הנפש

הרב היה יורד איתנו, שומע וצוחק, אמר: הלוא הולכים לשבור אותו, ומה בכך אם יקבל עוד מכה, והרי כתוב "הכה תכה"... צריך לברך "ברוך שעקר עבודה זרה מהבית הזה"

סיפר רבי בן ציון שלום הי"ו: פעם אחת הייתי יורד במדרגות בית הכנסת בסיום שיעורו של מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, והיתה השעה מאוחרת מאוד בלילה. באמצע המדרגות ניגש אל הרב יהודי מגודל שיער, נישק את ידו ואמר: אני מבקש מכבודו שיכתוב לי כמה מילים לאשתי, שאסור להחזיק מכשיר טלוויזיא בבית, כי יש בינינו ויכוח חריף בנושא. אמר לו הרב: אני אבוא לביתכם, ואשפיע עליה שאסור להחזיק טלוויזיא בבית, כי זה כלי טמא מקלקל ומשחית את נפש הילדים ואת כל בני הבית. אמר האיש: לא נעים לי שכבוד הרב יטרח ויבוא אלי, אולי יכתוב לי פתק אחד ודי בזה. אמר הרב: בלי פתק, אני אבוא לדבר עמה, ובעזרת ה' אשפיע עליה! שמח האיש ואמר: אם כן אכין את אשתי למחר לביקורו של כבוד הרב. יקבע לי הרב שעה, אימתי נוח לו? אמר הרב: אסור להמתין עד מחר, עכשיו ומיד. היכן אתה גר? השיב האיש: בשכונת רמות. "בא ניסע עכשיו יחד בזריזות", פסק הרב. נסענו לרמות עם כבוד הרב בשעה מאוחרת בלילה. הבעל התקשר לאשתו בבית ואמר לה, יש לנו הפתעה, כבוד הרב הראשון לציון מגיע עוד מעט לביתנו, כבוד גדול הוא לנו, הרב מביא ברכה אל ביתנו! האשה שמחה והכינה את הבית לקראת בואו של הרב. כשהגענו לביתם, ישב הרב ליד השולחן יחד עם הבעל והאשה והנהג ואני. כבוד הרב התחיל לדבר על ליבה דברי מוסר, עד כמה המכשיר המתועב הזה אוכל כל חלקה טובה מעם ישראל, רחמנא ליצלן. לכן תחוסי על בנייך ובנותייך! - הרב דיבר בדמעות. האשה התרגשה והחלה גם היא להזיל דמעות מעיניה, ובהתרגשות אמרה: אם כבוד הרב טרח ובא אל ביתנו, ובשעה כזו מאוחרת, סימן שהדבר חמור ביותר, בעזרת ה' מחר אני מוציאה את המכשיר הטמא מהבית. אמר הרב: לא מחר אלא עכשיו, שאמרו חז"ל (מכילתא בא פרשה ט): "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה". אני רוצה לראות במו עיני שאתם מוציאים את המכשיר הטמא ושוברים אותו.

ממשיך לספר רבי בן ציון: אני והבעל יחד הורדנו את המכשיר הטמא מקומה שלישית. בדרך במדרגות קיבל המכשיר מכה בקיר, אמרנו אחד לשני, זהירות איך אתה יורד? והרב היה יורד איתנו, שומע וצוחק, אמר: הלוא הולכים לשבור אותו, ומה בכך אם יקבל עוד מכה, והרי כתוב 'הכה תכה'... צריך לברך "ברוך שעקר עבודה זרה מהבית הזה". הורידוהו למטה לפח האשפה, ושברו אותו לרסיסים, והיתה שמחה גדולה, כמעט שרקדו. והבעל והאשה היו שמחים כפל כפליים, שכבוד הרב הופיע בביתם, והביא להם ברכה והצלחה. בסיום אמרו הבעל והאשה לרב: אנחנו מודים לכבוד הגדול שעשה לנו הרב, ונפרדו בשמחה ובטוב לבב, והרב שוב בירך אותם ברכות לבביות וחמות. ואז פנה הרב לשומעיו ואמר להם: רואים אתם איך אפשר להציל נפש יהודי, ככה במסירות ובזריזות. ("עונג שבת" פרשת נח ה'תש"ע)

מציל - העובד כמציל בים מעורב או בבריכה מעורבת, או כשרוחצות שם נשים בלבד, הרי הוא פסול מלהיות שליח ציבור, וכל שכן הרוחץ בעצמו שם. ואף שמציל זה עומד שם כדי למנוע סכנת טביעה בבריכה או בים, מכל מקום אין לו להביא את עצמו לדבר זה. ומה שאמרו חז"ל שאם רואה אדם אשה טובעת בנהר, חייב להצילה ואסור לו לנהוג חסידות בעצמו, זה מדובר אחרי שקרה והזדמן לו לראות אשה טובעת, שבזה ודאי אין לו לנהוג חסידות בעצמו ולהימנע מלהצילה, מה שאין כאן מי אמר לו להביא את עצמו למצב זה. וכבר אמרו חז"ל (מסכת ברכות סא ע"א): "כל העובר אחרי אשה בנהר, אין לו חלק לעולם הבא," וכל שכן בבריכה ובחוף ים שרוחצות שם נשים. ומלבד מה שהוא עצמו עובר עבירה חמורה בכל זמן שנמצא שם, כי קשים הרהורי עבירה יותר מעבירה עצמה, ואין אפוטרופוס לעריות. וגם עובר משום מסייע בירי עוברי עבירה. (ילקוט יוסף ברכות השחר ופסוקי דזמרה רצ)

בעל תשובה

עבר עבירות ושב בתשובה באמת, מותר למנותו ש"צ, שאין לך דבר העומד בפני התשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. (לז)

כי שכר שכרתני

כתב הרשב"א: הגון וראוי יותר לקחת שליח ציבור בשכר מאשר בהתנדבות, כי כאשר השליח ציבור מקבל שכר, הוא מקפיד יותר ומתבונן ונזהר יפה בתפילתו. וגם על ידי זה, לא כל הרוצה לעלות שליח ציבור, יעלה. וכן פסק מרן השלחן ערוך (סימן נג סכ"ב). ואין לחשוש מאיסור 'שכר שבת', כי לדבר מצוה, מותר. (לט, מ)