"אני רואה את ילדיי כמו ביצים עזובות": טור דומע על שילוח הקן הפרטי שלי

הדסה בת שרה יוכבד היא אם צעירה שמתמודדת בשנים האחרונות בגבורה ובאמונה עם מחלה קשה. בשבוע שעבר פרסם עיתון 'קטיפה' טור מרגש שכתבה הדסה, והרי הוא לפניכם:

"לפני כחודשיים במהלך שהותי בארה"ב לצורך טיפולים הזמינו אותנו ידידים טובים שעוזרים לנו מאוד מאוד, לנפוש בשבת בהרים, הקאונטרי", פותחת הדסה, אם ישראלית צעירה, את דבריה.

"ביום ראשון הגיע אחד מן השכנים של ידידינו המארחים, ובפיו בשורה: מתחת לדירת הנופש שלו הוא מצא קן עם יונה שדוגרת על הביצים. יש כאן זכות גדולה של מצווה נדירה: מצוות שילוח הקן, שרשומה בתורה כסגולה לאריכות ימים.

"יהודי יקר זה החליט להעניק את זכות המצווה הזו לי, לאמא החולה מישראל, למען אריכות ימים.

"יש לי קשר חזק מאוד למצוות שילוח הקן", מתארת הדסה. "כבר לפני כשנתיים, בתחילת המחלה, כשלא יכלתי מסיבה רפואית לטפל בתינוקות התאומים שלי בני החצי שנה, והם טופלו מחוץ לבית בידי המשפחה, הייתי יושבת בבית ובוכה מרוב קושי וגעגועים. איך תינוק יכול לגדול לא אצל אמו? אי אפשר לתאר את הקריעה שבין השכל לרגש שרוצה לקום ולצאת ולהחזיר מיד את התינוקות הביתה, והשכל מצווה שיש לשמור על הוראות הרופאים. הילדים צריכים אמא בריאה.

בעלי ניסה לחזק אותי על ידי מדרש שכתוב על מצוות שילוח הקן. לכאורה, מצווה זו תמוהה היא: כיצד מצווה התורה לשלוח את האמא היונה כשהיא דוגרת על ילדיה ומגדלת אותם?

מצווה זו סתומה ואיננו מבינים אותה. אנו עבדי ה' מקיימים את מצוותיו גם אם לא מבינים.

אך רבותינו מביאים טעמים למצווה זו. אחד מהם הוא שכשהיונה מגורשת מבניה היא יושבת והומה, יושבת ובוכה על בניה על בניה וכך מתעוררים רחמים אצל הקדוש ברוך הוא והוא שולח ישועות ורחמים על עם ישראל. "כך את", אמר לי בעלי, "שבי ותבכי על ילדייך ותעוררי את רחמיו של הקדוש ברוך הוא על ילדינו, ונזכה ברחמים ובישועה גדולה".

מדרש זה עמד תדיר אל נגד עיניי בכל פעם של פרידה קשה וכואבת מהילדים, לצורך טיפולים לתקופה ארוכה בחו"ל. זו עת רצון. אני בוכה ורחמיו של הקב"ה מתעוררים. אולי יחוס, אולי ירחם.

עכשיו הזדמנה לידי מצווה זו. ההתרגשות היתה רבה. מי כעמך ישראל. כולם ביררו את כל ההלכות. דאגו שהמקום יהיה מופקר, הביצים היו בתוך שלושה ימים ראשונים שלהם, והיה צריך לחכות עד הערב, שאז בטוח שהאמא יושבת על הביצים ולא האב.

השכונה כולה חיכתה בציפייה למעמד הגדול, בו האמא החולה מישראל תקיים מצווה נדירה זו, והלוואי ותזכה בהבטחת התורה על מצווה זו, והארכת ימים.

ואני לא יודעת את נפשי.

אני כבר מכירה היטב את היונה המשולחת ונושאת אותה על ליבי, וליבי לא נותן לי לעשות זאת.

כיצד אני, אם שיושבת על ילדיה ומשולחת מהם פעם אחר פעם, תבוא ותשלח את היונה שדוגרת על בניה?

"אני לא מסוגלת לעשות זאת", אני אומרת למארחים שלי, אך הם מהסים אותי מיד. "האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך משתיקים אותו", הם מזכירים לי את ציווי המשנה במסכת ברכות. "מי שתמה על מצווה זו משתיקים אותו מיד. אומרים לו במילים פשוטות: 'תהיה בשקט! מה אתה מבין בכלל?!'

איך ינסה עובד זמני במפעל גדול להבין תהליכים מסובכים ומורכבים, שאחראי עליהם מנהל המפעל בלבד?

תעשה מה שאומרים לך ודי, אתה רק זמני. חוליה קטנה מכל המפעל הגדול הזה. עשה את המוטל עליך ולא יותר.

הגיע הערב, כל השכונה, אנשים, נשים וטף, עומדים במקום ומצפים לחזות במעמד הנדיר של מצוות שילוח הקן. אני נוטלת את המקל בידי ומוכנה כל כולי לקיים מצווה גדולה זו ולקיים רצון ה' בלב שלם.

אני זוחלת אל מקום הקן כשכל האנשים מאחורי ממלמלים ומתפללים: 'והארכת ימים', 'והארכת ימים'.

אני רק מגיעה אל הקן והאמא היונה נסה על נפשה ונשאירה את הביצים בקן. היא נשארת רחוק בעמדת ראייה מהקן ואני מחכה שתלך, כי הרי אסור לקחת את הביצים כל עוד היא רואה: "לא תיקח האם על הבנים".

אני מסתכלת ביונה ורואה אותה מסתכלת מרחוק. אני קולטת את מבטה ויודעת היטב באיזה מצב היא נמצאת. היא חייבת לעזוב את הקן, יש כאן סכנה ממשית, אך כיצד היא יכולה להפקיר את בניה שחייבים אותה למען גידולים. הם קטנטנים, ביצים שעוד לא בקעו מקליפתם, חייבים את דגירתה כדי לגדול, חייבים את חמימותה. מי כמוני יודעת.

אך היונה מסתכלת שוב אל עבר הקן והיא עפה ונעלמת. אני לוקחת את הביצים, מרימה אותם ג' טפחים כדברי ההלכה ויוצאת ממקום הקן. כל האנשים בחוץ שמחים ונרגשים, שרים ורוקדים, ואני בוכה. אני בוכה על ילדיי הקטנטנים שבקושי בקעו מהקליפה והשארתי אותם לבד בקן, בבית.

איך מטפלים בהם, כיצד הם עוברים את הימים הקשים כשאמא לא בבית, כיצד הם יצליחו לבקוע בלי חמימותי, בלי דגירתי?! אני נסחפת ברגשותיי, רואה את ילדיי כמו אותן ביצים עזובות בתוך הקן שעזבתי זה עתה.

אך מיד אחר כך מתחזקת במחשבה חדשה ומבטיחה: אותו בורא עולם שציווה בתורתו הקדושה לשלוח את היונה מהקן, ציווה גם עלי עכשיו לעזוב את ילדיי.

אני לא יכולה לחזור, אני משולחת. אך גם בשילוח הקן הפרטי שלי, אני מאמינה בכל ליבי שתתקיים בי ההבטחה שנאמרה בתורה על מצווה זו: 'למען ייטב לך' – להיטיב עמך. שפע של טובה וברכה, ואורך ימים", מסיימת הדסה את דבריה המרגשים.

קבלת רצון ה' באהבה – הדרגה הגבוהה ביותר של המלכת ה'

ראש השנה, שיחול בשבוע הבא, הוא יום המלכת ה'. אחד מהביטויים החזקים ביותר של המלכת ה' הוא קבלת ייסורים באהבה. ייסורים מתנגדים לרצון האדם, מכבידים ומכאיבים לגוף וקשים לסבול. קבלת ייסורים באהבה מורה שהאדם גובר על כאבו, כעסו וצער גופו, ומבטל את עצמו ובשרו ומציאותו – לו יתברך, לרצונו ולהנהגתו.

קבלת ייסורים באהבה זה הוא הביטוי הנשגב ביותר של קבלת עול מלכות שמים, וכמו שאמר רבי עקיבא: "כל ימי הייתי מצטער מתי יבוא לידי פסוק זה ואקיימנו" – כלומר, מתי יבוא היום שבו אוכל להמליך את הקב"ה באמצעות קבלת ייסורים באהבה?

וכן אמרו חכמים: "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". ומפרש הרמב"ם: "כשם שמברך על הטובה – לקבל אותו בשמחה ולב טוב ולכבוש כעסו". כיוון שמי שממליך את הקב"ה באמת, מקבל ברצון את הנהגתו – "בכל מידה ומידה שמודד לך, בין מידה טובה ובין מידת פורענויות, הווי מודה לו במאוד מאוד"!

אם האדם מתחזק באמונה, לומד תורה ומקיים מצוות – אף על פי שהוא נתון במצב של ייסורים וקושי, אזי בכך הוא מוכיח כי הוא ממליך את ה' ואוהב אותו בכל ליבו.

(צילום: shutterstock)

הרב עזריאל טאובר בספרו "פרקי מחשבה" על הימים הנוראים, מבהיר את הדברים: "לדוגמה, מי שעבר את השואה הנוראה וראה כיצד רוצחים את בני משפחתו, אם למרות כל מה שהוא חווה, הוא מתחזק להיות עבד נאמן לה' ולתורתו, בזה הוא עשה את ה' למלך. כיוון שהוא התגבר על כל הצער האישי שלו, והחזיק בתורת ה' למרות כל מה שעבר עליו".

הרב טאובר מוסיף ומבאר כי 4 הבנים המצוינים בהגדה של פסח הם משל ל-4 דרגות של קבלת ייסורים באהבה. "נתאר לעצמנו ניצול שואה ששרפו לנגד עיניו את ילדיו. איך הוא מקבל?", שואל הרב טאובר ווענה:

א. הדרגה התחתונה היא ה'רשע'. האדם שבאה עליו שואה ופורק מעליו עול תורה ומצות. הוא מאמין שיש בורא לעולם, הוא לא כופר בעיקר, אבל אינו יכול לקבל את ההנהגה של הבורא, וממילא הוא פורק מעליו עול תורה ומצוות כדי שלא להיות כפוף.

ב. ה'תם', הוא יהודי שאינו מורד בקב"ה, הוא נשאר שומר תורה ומצוות, אבל כל ימיו הוא ממורמר וכעוס... יש לו 'טענות' כלפי הקב"ה, מתוך צערו הוא מטיח דברים כלפי מעלה.

ג. 'שאינו יודע לשאול', דרגה יותר גבוהה, מי ששותק, לא שואל שאלות. הקב"ה עשה מה שעשה. הוא לא מבין, ולא מנסה להבין. הוא מתעלם ומשתדל לשכוח ולא להיזכר בכל מה שעבר עליו.

ד. הדרגה הגבוהה ביותר היא ה'חכם'. פעמיים בכל יום, ערב ובוקר, אומר יהודי זה "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד", והוא מצייר לנגד עיניו את התמונה של אותו רגע נורא במשרפות, והוא אומר: רבונו של עולם! עם התמונה הנורא הזו – אני אוהב אותך!!!

מסיים הרב טאובר את דבריו: "לכל אחד ואחד יש את השואה הפרטית שלו, את הטרגדיה האישית שלו, וביד האדם הבחירה כיצד לקבל אותה! הוא יכול ליפול למשבר, לעזוב את הכל. הוא יכול להמשיך לקיים מצוות – אבל מתוך רוגז, הוא מקבל את הקב"ה ושותק, אבל בתוך ליבו, הוא אינו משלם עם המקרה הזה.

"אבל ביד האדם לנצל את הטרגדיה האישית שלו – להמלכת ה'!", זועק הרב טאובר, "וזו הלכה מפורשת – כך כותב המשנה ברורה: 'שיכוון בשעה שהוא קורא את שמע לקבל עליו עול מלכות שמים להיות נהרג על קידוש השם המיוחד'. על האדם לצייר לעצמו בשעה שהוא קורא את קריאת שמע – שהוא מוכן להישרף על כבוד שמים!"

המסקנה העולה היא כי קבלת עול מלכות שמים היא קבלת רצון ה' באהבה. ההמלצה היומית: עצרו לרגע וחשבו על דבר מה בחייכם, שלא מוצא חן בעיניכם. דבר זה יכול להיות בתחום המשפחתי, הבריאותי, הכלכלי. הדבר יכול להיות גדול או קטן – ואמרו בפה מלא: 'רבונו של עולם, זה רצונך – ואני מקבל אותו באהבה'. על מנת לשדרג את הקבלה – ראוי לחשוב מחשבה כזו פעמיים ביום, לפני קריאת שמע. זוהי, כאמור, קבלת עול מלכות שמים, וזוהי הכנה נפלאה לקראת ראש השנה – יום המלכת ה'.

אנא התחזקו בכך, ויהיו הדברים לרפואתה של הדסה בת שרה יוכבד ולרפואת כל חולי ישראל.

 לטורים נוספים בפרויקט "מתחזקים באלול - המצווה היומית":

"כיצד ניתן לגמור את הש"ס ב-10 דקות?", לחצו כאן.

5 דקות שיחה עם בורא עולם שינו לי את החיים, לחצו כאן.

"אם לא באלול אז מתי? טור מהורהר בעקבות מפגש עם תולעת", לחצו כאן.

"תצעק 'פוקח עיוורים', אני כבר לא רואה בעיניים", לחצו כאן.

"ידעתי שאם בתי תצא בחיים - יהיה זה נס של אחד למיליון", לחצו כאן.

"איך אני אצליח בקריירה שלי אם אני לא לוחצת ידיים עם גברים?", לחצו כאן.

"קשה לי לספור כמה גמ"חים יש לי בבית, והאמת? אני כמעט ולא מרגישה אותם", לחצו כאן.

החפץ חיים פרץ בברכי מר: איך אני יכול לתת לך רשות לחלל שבת?! לחצו כאן.

מוצ"ש: קבלו 2 עצות לשבוע נהדר, לחצו כאן.

"ואז הבנתי: אני, שגדלתי בבית דתי ושמרתי מצוות כל חיי, לא ממש מכירה את בורא העולם", לחצו כאן.

"אחרי השיחה חשתי הקלה עצומה": קבלה מתוקה לשנה החדשה, לחצו כאן.

מעוניינים בחיים מאושרים, עושר ונכסים? אל תחמיצו את המצווה היומית, לחצו כאן.

הטרגדיה התרחשה יומיים לפני מסיבת ההודיה: הסיפור שלא תוכלו להישאר אדישים אליו, לחצו כאן.

עצה זמינה ויומיומית שצעצור את השתוללותו של מלאך המוות, לחצו כאן.

יללות הסירנה החרידו את האוויר: ישועה משולשת מתאונה מחרידה, לחצו כאן.

הגביר בכה כתינוק לשמע בקשתם של ששת היתומים, לחצו כאן.

דו שיח מרטיט בין המת לקברן: "בעולם הבא טוב מאוד", לחצו כאן.​