בן ארצי: "יש שירים שכשכתבתי אותם הרגשתי שאני נתון בחוויה חוץ גופית"

נעים להכיר

"בן ארצי, בן 40. נשוי ואב לשני בנים שיהיו בריאים. מבחינת הקריירה המוזיקלית – אני שר, מנגן, כותב ומלחין. הוצאתי עד היום שלושה אלבומים ובקרוב מאוד יצא לאור האלבום הרביעי שלי. אני גם שותף בחלק מהיצירות של אבי שלמה ארצי. בחלק גדול מן האלבומים שלו אני מנגן בכלים מסוגים שונים וגם מעבד ומפיק שותף. לעתים קרובות אני מופיע עם אבא, כשאני משמש חלק מהלהקה".

ניצוץ של נוסטלגיה

"כשאני מתבונן על שנות הילדות שלי, אני שואב משם הרבה כוח והשראה. למעשה, שנות הילדות הן הדפים הראשונים בספר שלנו שמכוונים אותנו לכיוון שהסיפור ילך. גם בשירים שלי אני מתכתב עם הילדות כל הזמן, ובפרט כיום כשאני אבא לשני ילדים קטנים (בני שנה וחצי וארבע וחצי) אני חווה למעשה את ילדותי השנייה. ילדיי כביכול מתכתבים עם הילד שאני הייתי..."

ניצוץ של השראה

"דווקא מכיוון שחגגתי לא מזמן את העשור הרביעי לחיי אני יכול לציין שאני מהרהר לא פעם ברבי עקיבא, אשר חולל שינוי עצום בגיל 40 כשהתחיל ללמוד את התורה. אני אומר לעצמי: 'תראה, גם בגיל 40 אתה יכול לברוא את עצמך מחדש. אז נכון, ייתכן שאתה עוד ממתין בתחנה, אבל זה לא שאיחרת את הרכבת, אלא שהיא פשוט עוד לא הגיעה, ובסוף היא תבוא ותאסוף אותך אל חלומותיך".

ניצוץ של יהדות

"יום כיפור מהווה אצלי את הנקודה היהודית המשמעותית ביותר בשנה ואני לא מוותר בו על תפילה בבית הכנסת. כבר מאז שהייתי ילד נהגתי ללכת עם אבא ועם אחי לבית הכנסת ביום כיפור וכך אני נוהג עד היום. זהו מעמד מאוד מיוחד עבורי – קודם כל מבחינת הטקסט של התפילות. אני קורא את המילים וממש נשאב לתוכן, לפעמים מתקומם, לפעמים מזדהה ומתחבר, התחושה היא שהמערכת הפנימית שלי מופעלת לכל הכיוונים. גם השירה בבית הכנסת מאוד סוחפת אותי. אמונה, תפילה ומוזיקה, הם בעיניי דברים שמשתלבים יחד.

"בכלל, אני חושב שיש משהו מיוחד מאוד בתמונה היפה של אבא שהולך עם שני הבנים שלו לבית הכנסת - כולם עם כיפות ואבא מחזיק במחזור שקיבל מאבא שלו. אני ממש מסוגל לראות בעיני רוחי איך שבעתיד אלך כך גם עם הבנים שלי. בעיניי זה נקרא פשוט 'מסורת'".

ניצוץ של מצווה

"כל מה שקשור למילה 'מצווה' יקר לליבי מאוד, אבל המצווה שאני מתחבר אליה במיוחד היא 'ואהבת לרעך כמוך', או כפי שנהוג לומר: 'מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך'. כמובן שאני לא בהכרח מצליח ליישם את זה, כי אני בן אדם ולפעמים נכשל או פוגע. לפעמים אני גם אגואיסט ואפילו לא יודע שאני כזה, אבל אני מקווה לעבוד על עצמי ולהשתפר, כי ברור לי שהמצווה הזו היא הבסיס ליחסים בין אנשים ולחברה תקינה".

ניצוץ של אמונה

"בדיוק לפני זמן מה מישהו שאל אותי אם אני מאמין באלוקים, והשבתי לו ש'כן'. אבל עיקר האמונה שלי היא מתוך מקום ילדותי כזה, שבו אני מדמיין את האלוקים כמו סבא טוב או אבא טוב עם זקן. זה כנראה עונה לי מבחינה פסיכולוגית על הצורך להרגיש שאני לא לבד, שיש מישהו ששומע את התפילות שלי ושומר עליי, שלא נולדתי במקרה ושלא אמות במקרה.

"אך יחד עם זאת אני גם מאמין באלוקים ממבט קצת יותר בוגר – ברור לי שכל מה שאנחנו יודעים ומבינים על מה שקורה בעולם הוא מעט מן המעט. אנו יכולים לראות את ההצגה המתרחשת, אך בתוכה יש הרבה מאוד פרטים קטנים שסמויים מן העין, ואני בטוח שמאחורי הקלעים יש הצגה הרבה יותר גדולה. בהיבט הזה אני לא בכל יום זוכה להרגיש את האמונה, אבל מידי פעם יש תחושות או רגעים של אושר עילאי, שאז אני פתאום חש חיבור רוחני למשהו ומבין שהוא באמת קיים, שכל הפלא הזה הוא לא במקרה ולא סתם.

"ההבנות האלו גם משפיעות על היצירות שלי. יש לי למשל שירים שבהם אני ממש מזכיר את המילה 'אלוקים' או את הפנייה אליו. יש לדוגמא שיר שכתבתי כשהייתי בערך בן 20 והוא נקרא 'שמור לי עליהם' – תפילה לאלוקים שישמור על הילדים שלי: 'כי מלבדם אין לי אף אחד בעולם/ מכל האסונות אלוקים לך הכוח/ אל תפריד אותנו לעולם'. יש לי גם שיר נוסף שנקרא 'גרגיר חול'. גם בו אני שר לאלוקים: 'האם אתה רואה אותי/ נתת לי זמן מוגבל להיות כאן/ בטח בשבילך אני כמו גרגיר חול...' אני ממש משוחח אתו באופן ישיר".

ניצוץ של יצירה

"אני רוצה לציין כאן דבר מעניין שנתקלתי בו – במהלך הקריירה המקצועית שלי הזדמן לי לפגוש כל מיני אנשים שממש הערצתי את המוזיקה שלהם והיא מאוד נגעה בי, אבל להפתעתי, דווקא כששוחחתי איתם פנים אל פנים – התאכזבתי. הרגשתי שהיצירה שלהם היא כביכול יותר חכמה או יותר רגישה מהם. הם התבטאו טוב יותר בשירים מאשר בדיבורים, ואז קלטתי שהשירה היא לעתים כמו צינור. אנחנו אומנם כותבים אותה, אבל יש גם משהו רוחני שעובר דרכנו, מבלי שיש לנו שליטה עליו. גם על עצמי אני יכול להעיד - יש לי שירים מסוימים שכתבתי והרגשתי כאילו שאני נתון בחוויה חוץ גופית, כאילו לחצתי על כפתור 'השתק' למודעות שלי, ואז התחיל לעבור דרכי משהו שלא אני הייתי אחראי עליו.  הפכתי להיות כלי שדרכו התנגנו המילים".

ניצוץ של תפילה

"כבר מאז שהייתי ילד קטן יש לי נוסח תפילה משל עצמי שאני אומר בכל פעם כשעולות בי מחשבות רעות חלילה, ויש לי גם תפילה שאני ממלמל מידי לילה לפני השינה. איש לא מכיר את נוסח התפילה הזה, הוא ביני לביני. בנוסף, כנער הייתה תקופה שנמשכה כשנה בה הנחתי תפילין. זה היה בערך בגיל 14-15. אני לא זוכר מה היה הטריגר וגם לא מה גרם לי להפסיק, אבל זה נתן לי כוח. הרגשתי שכביכול אם אניח תפילין אז הכל יסתדר".

ניצוץ של תנ"ך

"הלוואי ויכולתי לפגוש את קוהלת – שלמה המלך. הוא כל כך מהורהר ופילוסופי, והייתי רוצה לשוחח אתו, לתהות עמו ביחד על המשמעות של הקיום שלנו, על כל ההבל הבלים. הייתי מאוד רוצה לשמוע אותו".

ניצוץ של התמודדות

"הדבר שעוזר לי להתמודד עם קשיים בחיים נקרא 'נתינת פרופורציות'. כלומר – ההכרה בכך שאל מול כמות הסבל והרוע שקיימים בעולם, אז בורכתי. אני מכיר בכך שטוב לי, שמח בחלקי ופחות מקנא. יש שיר באלבום החדש שלי שמופיעות בו המילים: 'הדבר שירפא את נשמתך הוא שתדע לראות את הזולת'. הכוונה היא גם לפרופורציות וגם לנתינה לסביבה. כי ברגע שאתה נותן משלך לאחרים, אז גם אתה בעצמך מרגיש הרבה יותר טוב".

ניצוץ של התעוררות

"לפני מספר ימים ביקרתי אצל סבתי שהיא בת תשעים ושש וחצי. היא לא מדברת, בקושי מגיבה, במצב מאוד ירוד. הייתי לצידה במשך כשעתיים, השמעתי לה מוזיקה דרך הסלולארי, נישקתי וליטפתי אותה, ולאחר מכן הבטתי דרך החלון ונשאתי את עיניי לשמיים. חיפשתי שם מישהו. אני חושב שאפשר לקרוא לזה רגע של התעוררות".

ניצוץ של סיום – אחרי 120 שנה מה היית רוצה לדעת שעשית ושהשארת בעולם הזה?

"הדבר החשוב לי ביותר הוא שאוכל לדעת שהייתי אבא טוב לילדיי ושהייתי חבר/ בן משפחה טוב לסובבים אותי. המוזיקה שלי פחות חשובה בעיניי אחרי 120, גם אם היצירות שלי לא ימשיכו לעבור הלאה – אהיה שקט בקבר, העיקר שכאשר האנשים שקרובים אליי ייזכרו בי אהיה מקור של כוח ושמחה, חיוך ואהבה".