אורות אלול תיכף חולפים, ואני שקועה בניקיונות ובטיטולים: הטור של הרבנית חגית אמאייב

שלום חגית, אני חייבת לומר שאני כותבת לך את הדברים מתוך תסכול גדול ומעיק ביותר. היהדות אומרת שכשמגיע חודש אלול, המלך בשדה, הלב מתעורר אל הקב"ה וכל יהודי צריך לעסוק בחשבון נפש ותשובה. הבעיה היא שהנקודה הזאת גורמת לי להרגיש זוועה עם עצמי! כי במקום ללכת לסליחות, להתחזק ולהרגיש את הטעם המיוחד של אלול, אני עסוקה עד מעל הראש בענייני הבית והילדים.אלול כבר עומד לחלוף לו, ואני מרגישה שפספסתי, ובענק! ההתעוררות היחידה שאני חווה היא ההתעוררות בשעות לא שעות בשביל לטפל בילדים, בטיטולים, בארגון הבלגן... ונראה לי שכבר הבנת את הרעיון. אז אני שואלת את עצמי, ועכשיו גם אותך, איפה עבודת השם שלי, התפילות שלי, הרצון שלי להרגיש איזושהי התעוררות רוחנית מינימלית בכל הסיפור? מחכה לתגובתך, ותודה מראש.

* * *

אישה מדהימה שכמותך! הצלחת לרגש אותי עד דמעות (ממש כך)! אני סבורה שאם את ליבי הצלחת להרטיט כל כך, אז בוודאי שעל אחת כמה וכמה שהקב"ה, כמו גם כל צבא מרום, הזילו ומזילים דמעות של התמוגגות ואושר למשמע מחשבותיך ומקרא דבריך.

אחת הסיבות העיקריות לכך שיהודי יורד לעולם החומר האפרורי בו אנו חיים, היא להביאו לגלות מתוכו ומסביבו את הרצונות הטהורים, הכוספים, המתגעגעים, האוהבים, כלפי מי שברא כל אלה, יתברך ויתעלה שמו. וזה בדיוק מה שאת מרגישה – כיסופים ורצון עז להרגיש את הלב הפועם, לחוות את קרבת ה', ולהרגיש את האורות העליונים השזורים, הזמינים, החודרים בחודש אלול אל נפש היהודי. בעצם לטעום מהטעם המתוק של הדבקות המענגת והעליונה של נשמה בצור מחצבתה, וכמו שאמר דוד המלך בפרק כ"ז בתהלים, פרק בעל סגולה עצומה לקריאה מראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ".

וכעת אגע בנקודת התסכול שתיארת...

היהדות מלמדת אותנו שהאישה היא היצור הרוחני ביותר בבריאה, ואף גבוהה הרבה יותר מהאיש. על כן היא איננה מצווה בכל אותן המצוות בהן מחויב הגבר (מצוות שהזמן גרמן).

אם ננסה להבין את העניין קצת יותר לעומק, נגלה שהמחשבות שלנו הן בעצם ביטוי רוחני (לא חומרי/מוחשי) למתחולל בקרבנו, ועל כן האישה יכולה להפליג במחשבותיה מקצה העולם ועד קצהו כמעט ללא הפוגה, עד כדי כך שאם הצליחה להניח למחשבותיה ולישון היטב בלילה, זה כמעט בגדר פלא.

אם כן, דווקא משום שהאישה נמצאת במקום רוחני גבוה כ"כ (גם כשנדמה לה שההיפך הוא הנכון), הוטלה עליה המשימה הגדולה והמשמעותית ביותר בעולם – לשלב בין חומר לרוח ב"נגלה". בגלוי.

את העובדה שהאדם מורכב מגוף ונשמה כולנו מכירים, אך את העובדה שעל מלאכת החיבור בין העולמות העליונים הרוחניים, לעולמנו התחתון והגשמי, מופקדות אנו הנשים, את זאת יודעים מעטים בלבד. ואגש תיכף ומיד להבהיר את דברי אלה.

אנחנו חוות תסכול הזהה לדברים שדייקת לתאר, אך ורק משום שאנחנו פשוט לא מבינות מה היא שליחותנו בעולם... והרי המצווה הראשונה בתורה היא: "פרו ורבו ומלאו את הארץ". כלומר, הבאת ילדים לעולם, שיביאו ילדים, שיביאו עוד צאצאים... כש"מטרת העל" היא: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", כדברי הנביא ישעיה.

זאת אומרת שרצון ה' הוא לזכות אותנו להיות שותפים במעשה הבריאה, ע"י ההולדה, שבכך הולך וגדל כבוד השם בעולמו.

העניין הוא שאיננו משכילות להפנים את העובדה שאת התפקיד הגדול, החשוב, היקר והעצום הזה רק נשים יכולות לבצע! ומדוע? כי על מנת למלא תפקיד גדול שכזה, צריך יצור שמסוגל לחבר בין שני קטבים הופכיים עד כדי כך. עצם היותנו רוחניות וגבוהות כ"כ מצד נשמתנו, ומאידך מחוברות, טרודות  ועסוקות כל העת סביב ענייני הבית, הילדים, הזוגיות, האהבה, זה בדיוק מה שהופך אותנו ליחידת העילית האחת והיחידה, שמסוגלת לבצע את התפקיד כרצונו יתברך.

אישה, מטבעה, מרחפת ומפליגה הרבה יותר מהאיש על כנפי הדמיון הפרוע, משום שהיא זו שקיבלה לחבר בין שמיים לארץ – בין טיטולים, כביסות, בישולים, שיעורי בית וניקיונות, לבין עולם הרוח שבכוחו למנף אותה ואת כל מי שסביבה מעלה מעלה.

ובשורה התחתונה – עבודת השם העיקרית שלנו היא בדיוק זו שנדמית בעינינו כתפלה ונטולת רוחניות. וזהו הסיפור והרווח הגדול ביותר של היצר הרע, הוא הסיטרא אחרא (צד הטומאה) – לגרום לנו לבעוט, להתייסר ולהצטער מהעבודה הקשה שעלינו לבצע בתוך הבית פנימה, בתואנה שאלו דברים חסרי משמעות רוחנית. בכך הוא בעצם גורם לנו לוותר על "כל הקופה", כי יוצא שאנחנו גם עמלות, פועלות, ומטפלות בכל מה שדורש טיפול בבית ומחוצה לו, וגם מרגישות החמצה חמוצה, ומתמלאות בכעס, צער וטרוניה על כל מה שעשינו, עושות ונאלץ להמשיך ולעשות.

וכעת נעצור כדי שאחשוף בפנייך את גילוי חייך, וזהו הדבר – לקנח עוד אף, להחליף עוד טיטול הגואה על גדותיו, לנשום עמוק כדי להספיק לעזור בשיעורי הבית, לבשל ולהכין ארוחת בוקר-צהריים-ביניים-ערב-טרום שינה, לחלק לפני השינה שפע של כוסות מים כמו היינו במדבר צחיח, לקלח, לטאטא, לשטוף עם חיוך, לרוקן שוב את הכיור, לגהץ, לסדר, לחייך לבעל (לעקם פרצוף לא נחשב לחיוך!), להרים צעצועים פזורים באהבה, להציב גבולות צעקניים, לטעות מלא, ולהתעייף ככלות הכל – זוהי עבודת השם הגדולה והעיקרית ביותר שלנו... על מי שמבינה זאת אמרו חז"ל: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים, ובזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל"!

לסיכומו של עניין, עלינו להפנים ולזכור שלצאת לסליחות, להתפלל ביישוב הדעת ובדבקות, לשמוע שיעור תורה, לגמול חסדים עם כל מה שזז מחוץ לבית וכיו"ב, זה רק הבונוס הנספח אל שכר הבסיס, שאין סוף לשוויו ולאריכות ספרותיו. ולצורך ההמחשה, הרי ברור ופשוט לכל בת דעת, שהיא לא הייתה מוכנה לוותר על שכר של מיליון דולר ליום, בעבור כמה מאות אלפי שקלים, שהם אומנם יקרים בפני עצמם, אך פחותים ממיליון הדולר.

ואסיים בכך שאומר, ששאיפתי לאחר כתיבת דברי אלה, היא שאת יקירתי, כמו גם כל אישה ואמא יהודייה, תקראנה שוב ושוב את הדברים האמורים, ותנצורנה אותם עמוק בלבכן, במוחכן ובנפשכן, והתוצאה לכך תהיה התפרצות של רצון עז להודות, לשיר ולרקוד על עצם הזכות הענקית שנפלה בחלקנו – להיות אמהות יהודיות, שהבנתן והפנמתן את גודל הזכות העצומה שנפלה בחלקן, היא-היא שמביאה לגאולה פרטית ולגאולה השלימה. יהי רצון ונזכה בכך.

אני מאחלת לכל בית ישראל כתיבה וחתימה טובה וכל מילי דמיטב!

שנה טובה ומתוקה,

חגית אמאייב

חגית אמאייב הנה יועצת בכירה מטעם מחלקת שלום בית בהידברות. לפניות למחלקה - 073-222-1310 או במייל shimonb@htv.co.il

לרכישת הספר וקלפי הטיפול של הרבנית חגית אמאייב בהידברות שופס, לחצו כאן.