נוסח התפילה בעשרת ימי תשובה

בימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים, תקנו חז"ל בברכת 'אתה קדוש' שבעמידה, שלא לחתום בה 'האל הקדוש', אלא 'המלך הקדוש'. לפי שבימים אלו מראה הקב"ה את מלכותו ביושבו על כסא דין לשפוט את העולם, ומראה שמלכותו בכל משלה, ומלך במשפט יעמיד ארץ. (קצ)

אם טעה וחתם 'האל הקדוש' ונזכר מיד תוך כדי דיבור, [דהיינו תוך כדי זמן של אמירת שלוש תיבות 'שלום עליך רבי'], ותיקן מיד ואמר 'המלך הקדוש', יצא ידי חובתו. אבל אם נזכר לאחר זמן זה, אפילו שלא התחיל ברכת 'אתה חונן', לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור לראש התפילה. ואם התחיל ברכת 'אתה חונן', אפילו אמר מילה אחת 'אתה', ואפילו אמרה מיד, חוזר לראש התפילה. (קצ)

המסופק אם חתם 'האל הקדוש' או 'המלך הקדוש', צריך לחזור לראש התפילה. ואולם בתפילות של ראש השנה ויום הכיפורים שאנו מוסיפים בברכת אתה קדוש 'לדור ודור המליכו לאל...', אם זוכר שהוסיף כן, ואחר כך הסתפק אם חתם 'המלך הקדוש', אינו צריך לחזור, שמן הסתם חתם 'המלך הקדוש'. (סח, קצ)

שליח ציבור שטעה בתפילת החזרה של שחרית או מנחה, ואמר 'האל הקדוש' במקום 'המלך הקדוש'. ונזכר לאחר זמן של כדי דיבור, חוזר לתחילת ברכת 'אתה קדוש' ואינו חוזר לראש התפילה. (קצט)

בברכת מעין שבע - שאומר הש"צ בליל שבת, לא יאמר 'האל הקדוש שאין כמוהו', אלא 'המלך הקדוש שאין כמוהו'. ואם טעה ואמר 'האל הקדוש', אם נזכר קודם שחתם 'ברוך אתה ה' מקדש השבת', יחזור לומר: "מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו, המלך הקדוש שאין כמוהו", וימשיך משם והלאה על הסדר. אך אם נזכר אחר שחתם 'מקדש השבת', אינו חוזר, שספק ברכות להקל. (פג)

המלך המשפט

בברכת 'השיבה שופטינו' שבעמידה, תקנו רבותינו בעשרת ימי תשובה שלא לחתום 'מלך אוהב צדקה ומשפט', אלא 'המלך המשפט'. ואם טעה וחתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט', אם נזכר בתוך כדי דיבור ותיקן מיד 'המלך המשפט', יצא ידי חובתו. אבל אם נזכר לאחר כדי דבור, חוזר לתחילת ברכת 'השיבה שופטינו' וחותם 'המלך המשפט' וממשיך משם והלאה על הסדר. ואפילו אם נזכר בהמשך התפילה, כגון באמצע 'אלוקי נצור', חוזר לתחילת ברכת 'השיבה', וממשיך משם והלאה על הסדר. ומכל מקום אם סיים לומר 'אלוקי נצור' ובא לפסוע שלוש פסיעות של 'עושה שלום', ונזכר שלא חתם כהוגן, חוזר לראש התפילה ומתפלל שוב. והוא הדין כשהוא מסופק אם חתם 'המלך המשפט' או לא, שאנו אומרים שמסתמא אמר כהרגל לשונו בכל השנה ולא חתם 'המלך המשפט'. ואולם טוב שבכל מקרה שהוא חוזר להתפלל, שיעשה תנאי של נדבה קודם שיתחיל להתפלל, ויאמר כך: "אם אני חייב לחזור ולהתפלל, תהא תפילה זו תפילת חובה. ואם אינני חייב לחזור ולהתפלל, תהא תפילה זו תפילת נדבה". והנכון שגם בני אשכנז ינהגו כן לחזור בתנאי של נדבה.

ואף על פי שגם עתה שטעה ואמר 'מלך אוהב צדקה ומשפט', הרי הזכיר 'מלך', מכל מקום הבדל משמעותי יש ביניהם, כי 'מלך אוהב צדקה ומשפט', משמעותו שהוא אוהב שברואיו יתנהגו בצדק ומשפט, אבל 'המלך המשפט' משמע שה' יתברך בעצמו שופט את העולם. רבנו מנוח, שבולי הלקט, וכן פסקו רוב הראשונים שצריך לחזור, ומהם: הרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש, רבנו סעדיה גאון, מחזור ויטרי, המאירי, הרמב"ן, הרא"ה, הריטב"א, מהר"ם מרוטנבורג, ארחות חיים, הכל בו, מהר"ם ריקאנטי, ועוד. וכן פסקו מרן השלחן ערוך (סימן תקפב סעיף א) ורוב רבותינו האחרונים, ומהם: הפרי חדש, מטה יהודה עייאש, החיד"א בברכי יוסף, נהר שלום, מאמר מרדכי, תפילה לדוד, הראשל"צ פרי האדמה, שלמי ציבור, מעשה רוקח, בית דוד, מכתב שלמה, זכור לאברהם, בני חיי, בן ידיד, קדשי דוד, הגאון רבי משה זכות, זכור ליצחק הררי, מחזה אברהם די בוטון, משחא דרבוותא, פתח הדביר, קמח סולת, בית עובד, ארץ חיים, פקודת אלעזר, רבי חיים פלאג'י, שדי חמד, מכתב לחזקיהו, ישיב משה, ועוד. וכן פשט המנהג בארץ ישראל כמו שהעידו בגודלם שער המִפְקד, ברכת יוסף ידיד, ברית כהונה, ועוד. והגאון בעל שו"ת זרע דוד כשנודע לו שאחד מתלמידיו הורה שלא לחזור מטעם ספק ברכות להקל, גער בו ומיחה בידו והודיעו שכבר פשט המנהג להורות כדעת מרן, ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל.

ובלאו הכי, הרי מבואר בירושלמי וכך נפסק, שהמסופק באיזו ברכה הוא בעמידה, חוזר לברכה שברור לו שאמרה וממשיך משם והלאה על הסדר. ומבואר שלא אומרים ספק ברכות להקל בעמידה. והטעם, מכיון שהרי אם חיסר אפילו ברכה אחת, לא יצא ידי חובת התפילה, וכל ברכותיו לבטלה, לכן עדיף לחזור מספק, שאז יוכל להמשיך בברכות ללא חשש, וגם יצא ידי חובת תפילה, מאשר שימשיך להתפלל וכל הברכות יהיו ספק לבטלה, ושמא לא יצא ידי חובה. וכן פסקו הנודע ביהודה, רבי אריה צבי פרומר, מנחת יצחק ועוד. ומעתה, מי שלא אמר המלך המשפט, כיון שלפי סברת רוב הראשונים והשלחן ערוך, כל ברכותיו לבטלה, אם כן לא שייך לומר כאן ספק ברכות להקל. ואף לבני אשכנז שפסק הרמ"א (סימן קיח) שאינו חוזר, נכון שיחזרו בתנאי נדבה. וכן כתב הט"ז שכיון שבספק, חוזר להתפלל בתנאי נדבה, כל שכן במקרה זה שדעת רוב הפוסקים שחוזר, שיש לפסוק שיחזור בתנאי נדבה. וכן פסקו כמה מגאוני אשכנז, היעב"ץ, הגאון ישועות יעקב, הגאון רבנו זלמן, שו"ת מים רבים ועוד. וגדולה מזו כתב הגאון באר משה (ח"ז דף שיג עמוד ד), שהאשכנזים תושבי ארץ ישראל שטעו לומר מלך אוהב צדקה ומשפט, "חייבים" לחזור לתחילת ברכת השיבה. עי"ש. לכן הטוב ביותר לחזור בתנאי של נדבה ויוצאים ידי חובה לכל הדעות. (קצג)

הרם קולך

טוב ונכון להגביה קולו מעט באמירת 'המלך הקדוש' ו'המלך המשפט', כדי שיזכור היטב שהתפלל כהוגן, ולא יהיו לו ספקות אם אמר או לא אמר. וכך נהג הרמב"ן ז"ל להגביה את קולו בכל הזכרה חדשה שבתפילה ['מוריד הטל' וכדומה] במשך שלושים יום, שאז כבר מתרגלת הלשון ובודאי הזכיר כהוגן. (קצג)

ארבע הוספות

עוד תקנו חז"ל ארבע הוספות בתפילה, ואלו הן:

"זכרנו לחיים..." - בברכת 'מגן אברהם'.

"מי כמוך אב הרחמן..." - בברכת 'מחיה המתים'.

"וכתוב לחיים טובים..." - בברכת 'מודים'.

"ובספר חיים ברכה ושלום..." - בברכת 'שים שלום'.

זכרנו לחיים - שכח ולא אמר 'זכרנו לחיים', אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה', לא יאמר 'למדני חוקיך', אלא יסיים 'מגן אברהם'. וכשיגיע לברכת 'שמע קולנו', יוסיף שם 'זכרנו לחיים...', כיון שזו בקשת רחמים. ואם שכח ולא אמר גם שם, יאמרנו בסיום 'אלוקי נצור'. (רה)

מי כמוך - שכח ולא אמר 'מי כמוך', אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה', לא יאמר 'למדני חוקיך', אלא יסיים 'מחיה המתים'. ולא יאמרנו ב'שמע קולנו' או ב'אלוקי נצור', כיון שאין זו בקשת רחמים אלא שבח לה' יתברך. (רה. ת"ה קמג)

וכתוב לחיים טובים - שכח ולא אמר 'וכתוב לחיים טובים', אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה', לא יאמר 'למדני חוקיך', אלא יסיים 'הטוב שמך ולך נאה להודות', ורשאי לאומרו בסיום 'אלוקי נצור'. (רה)

ובספר חיים ברכה ושלום - שכח ולא אמר 'ובספר חיים', אם נזכר לפני שאמר ברוך אתה ה', חוזר לאומרו וממשיך על הסדר. אך אם נזכר אחר שאמר שם ה', לא יאמר 'למדני חוקיך', אלא יסיים 'המברך את עמו ישראל בשלום', ויאמר 'ובספר חיים' בסיום 'אלוקי נצור'. (רה. ת"ה קמד)

עושה 'השלום'

בסיום תפילת שמונה עשרה יאמר, עושה 'השלום' במרומיו. [רמז לשם המלאך ס-פ-ר-י-א-ל שהוא סופר וכותב את בני האדם בספר החיים. ושמו בגימטריא 'השלום']. וכן אומר גם השליח ציבור בסיום קדיש 'תתקבל' שאחר חזרת השליח ציבור, אבל בקדיש תתקבל של ערבית, ובשאר הקדישים אין צריך לומר כן. (פב. שו"ת יבי"א חלק ח סימן יא אות יב)

לעילא 'ולעילא'

מנהג בני אשכנז לכפול תיבת 'לעילא' שבקדיש ואומרים 'לעילא ולעילא', אבל מנהג בני ספרד לומר רק פעם אחת כמו בכל ימות השנה. (פב)

אבינו מלכנו

בעשרת ימי תשובה נוהגים לומר 'אבינו מלכנו' אחר חזרת השליח ציבור בתפילת שחרית ומנחה. (רה) ובתפילת המנחה, אם הזמן מצומצם וקרוב לצאת הכוכבים ואם יאמרו 'אבינו מלכנו' יפסידו לומר נפילת אפים, ידלגו על 'אבינו מלכנו' ויאמרו נפילת אפים, ולאחר מכן יאמרו 'אבינו מלכנו'.

הנוסח הנכון יותר לומר באבינו מלכנו: זְכוֹר כי עפר אנחנו, ולא כמו שנקדו בכמה סידורים, זָכוּר כי עפר אנחנו. כי הכוונה בתפילתנו לפניו יתברך שיזכור כי עפר אנחנו, כמו שנאמר אדם להבל דמה, וימחול ויסלח לנו על כל עוונותינו. (כן כתבו הפרי חדש, מטה יהודה, כסא אליהו, הגר"ח פלאג'י, שלמי ציבור, אהלי יעקב ועוד. רו)

בשבת שובה שהיא השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, וכן בראש השנה שחל בשבת, יש אומרים שאין לומר 'אבינו מלכנו', וכן מנהג בני אשכנז. ויש נוהגים לאומרו גם בשבת, וכן המנהג ברוב בתי הכנסת של בני ספרד, אלא שמדלגים לשון 'חטא ועוון' המוזכרים שם, כגון: 'אבינו מלכנו חטאנו לפניך רחם עלינו', וכן 'אבינו מלכנו מחול וסלח לכל עוונותינו', וכן ראוי לנהוג. ורק במקומות שיש מנהג ברור שלא לומר 'אבינו מלכנו' בשבת, ישארו במנהגם. (קד)