עשרת ימי תשובה – בינוניים תלויים ועומדים

בעשרת ימי תשובה יפשפש במעשיו לשוב בתשובה ממעשיו הרעים, ולהרבות במצוות וצדקות ומעשים טובים. שבימים אלו מאזני המשפט ביד ה', ובינוניים תלויים ועומדים, זכו נחתמים לחיים, לא זכו נחתמים למיתה. לכן לכו ונשובה אל ה' בטרם יחשכו כוכבי נִשְפֵּנוּ [נשף, לשון ערב, דהיינו בטרם שיערוב יומו של האדם, ויתבקש בבית דין של מעלה]. ואף על פי שהתשובה והצעקה יפים הם תמיד, בימים אלו יפים הם ביותר ומתקבלים מיד. כמו שדרשו חז"ל: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב", אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.

חיזוקים וקבלות טובות

זהירות יתירה

כתב מרן בשלחן ערוך (סימן תרג): יזהר האדם בימים אלו של עשרת ימי תשובה, גם בדברים שאינו רגיל להזהר בהם במשך השנה. ובארו רבותינו, כי אף על פי שמקבל האדם על עצמו חומרות והנהגות טובות רק לימים אלו, ואחר יום הכיפורים חושב הוא לחזור להנהגותיו הרגילות, מכל מקום עצם זה שהצליח לשנות את עצמו מהרגליו ומדרכיו הקבועים אפילו לתקופה קצרה, יש סיכוי שדבר זה ישפיע עליו גם להבא, וימשיך כך להתעלות ולהתקרב יותר ויותר לבורא עולם. ובודאי שעל אחת כמה וכמה צריכים אנו להתחזק בדברים שהם מן הדין, אך שאור שבעיסה [יצר הרע] מעכב אותנו שלא להקפיד לקיימם. ונכתוב מספר דוגמאות, אשר לצערנו חסרה בהם המודעות אצל חלק מהאנשים.

בשר חלק

המושג בשר 'חלק', נוצר לפני כמאה וחמישים שנה, בזמנו שהאוכלוסיה בירושלים היתה מונה מבני ספרד בלבד, וזאת מחמת מושל ישמעאלי רשע שלא האמין בבני אשכנז כיהודים כיון שבאו מארצות הנצרות, ועל כן היה מטיל עליהם מיסים כבדים, והיו הולכים להתגורר בערי חברון וצפת. לאחר שמת מושל רשע זה, נתמנה מושל אחר ליברלי שקיבל כי האשכנזים הינם יהודים, ואז נהרו רבים לעיר הקודש ירושלים ופתחו משחטות. מפאת חילוקי הדעות בגדרי בהמה טרפה בין מרן השלחן ערוך שהספרדים קבלו הוראותיו, לרמ"א שהאשכנזים קבלו הוראותיו, גרם הדבר לבלבולים, כי יש בהמות שמרן מטריף והרמ"א מכשיר. אי לכך תיקן הראשון לציון דאז הגאון רבי יעקב שאול אלישר זצ"ל, שעל הבשר הכשר לדעת מרן יכתבו 'חלק', ועל הבשר הכשר לרמ"א יכתבו 'כשר', והזהירו כי הספרדים לא יקנו אלא 'חלק' בלבד, כי ה'כשר' הוא טרף לדעת מרן, ותקנה זו קיימת עד היום. ואמנם במשך השנים טעו חלק מהספרדים והחלו לקנות בשר 'כשר'. אשר על כן, יש ליידע את בני ספרד כי גם היום קיים הבדל זה בין 'כשר' ל'חלק', ואין לקנות בשר 'כשר' כלל, כי הוא 'טרף' לספרדים. ואדרבה זה הזמן להתחזק בימים אלו, להתחיל לקנות בשר 'חלק', ובעזרת ה' ימשיך כך כל השנה. וברוך ה' כיום רבים מבני אשכנז מקפידים שלא לאכול אלא בשר 'חלק', כי מי יעיז להכניס לפיו בשר הטרף לדעת מרן.

תפילה בציבור

ענין נוסף שלצערנו יש חוסר מודעות בחשיבותו, הוא: התפילה בציבור. וכבר דרשו חז"ל (ברכות ח ע"א) על הפסוק: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון", אימתי הוא עת רצון? בשעה שהציבור מתפללים. שאין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים, שנאמר: "הן אל כביר ולא ימאס". ואמר הקב"ה כל העוסק בתורה, ובגמילות חסדים, "ומתפלל עם הציבור", מעלה אני עליו כאילו פדה אותי ואת בני מבין אומות העולם. ועוד אמרו (תענית ח ע"א): אמר רבי אמי אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו [שמתפלל בכוונת הלב], שנאמר (איכה ג מא): "נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם, אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם". ואמנם יש פסוק אחר (תהילים עח לו): "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ, וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתוֹ", ואף על פי כן כתוב שם: "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן", משמע שאף על פי שאינם מכוונים כל כך וליבם בל עימם, בכל זאת הקב"ה מקבל את תפילתם ומוחל להם, והיאך יתכן? עונה הגמרא שהדבר תלוי: אם התפילה בציבור, אזי אפילו שאינם מכוונים כל כך, הקב"ה מכפר להם. אבל אם התפילה ביחיד, אין התפילה נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו ומכוון בכל ליבו! ובאמת, מי מאתנו יכול להעיד על עצמו שמכוין בכל מילה ומילה בתפילה?!

והנה מרן בשלחן ערוך (סי' צ סעי' ט, טז) פסק, שצריך להתאמץ וללכת אפילו הליכה של מרחק י"ח דקות [960 מטר], כדי להתפלל עם הציבור. ורק אם אין לו מנין במרחק זה, הריהו אנוס ופטור. ועדין, עליו להשתדל להתפלל בשעה שהציבור מתפללים. וכתב המשנה ברורה (ס"ק נב): וזו תוכחת מגולה לאותם אנשים שהם בעיר, ומתעצלים ללכת לבית הכנסת להתפלל בציבור. וכבר אמרו חז"ל (ברכות ח ע"א): כל מי שיש בית הכנסת בעירו ואינו נכנס לשם להתפלל, נקרא שכן רע.

אשר על כן, חזקו ונתחזקה להתפלל יום יום שחרית, מנחה וערבית בציבור, ובפרט הניסיון גדול באותם מקומות שאין הרבה בתי כנסת, וזמני התפילות שבבתי הכנסת שם מוקדמים מעט, ומחמת זה מפסידים חלקם תפילה בציבור מידי יום, או שבאים רק ביום שיש ספר תורה. אבל כבר אמרו חז"ל (אבות פ"ה משנה כב): 'לפום צערא אגרא', שלפי הצער של האדם כך גדול שכרו יותר, שמתאמץ יותר להילחם ביצר הרע. כי בעוונות, הדבר הזה נפרץ בכמה מקומות, ומרוב שהורגלו בכך להתפלל ביחידות, אינם מרגישים שום נקיפות מצפון, כמו שאמרו חז"ל (מסכת יומא פו ע"ב): עבר אדם עבירה וחזר עליה, נעשית לו כהיתר, שאינו מרגיש כלל בחומרת העבירה, ה' יצילנו.

והחכם עיניו בראשו, שכאשר יודע שקשה עליו הקימה בבוקר, ישן מוקדם ובכך שלא יביא את עצמו לניסיון שיקשה עליו לקום ולהתפלל במנין, כי זו עצת היצר הרע לתת לאדם תחושה על ערנות בלילה, וכך הוא גונב לו את התפילה במנין, אשר מעלותיה ושכרה לא יסולאו בפז. ואף אם קרה פעם שחזר בשעה מאוחרת מאיזו שמחה, יתגבר כארי לקום ולהתפלל במנין, כמובא בהלכה הראשונה הפותחת את השלחן ערוך (סימן א סעיף א): "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו", וכתב המשנה ברורה (ס"ק א): כי לכך נברא האדם - לעבודת בוראו, כמו שאמר הכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו". ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לאמר: איך תעמוד בבוקר כי הקור גדול? או ישיאנו בקיץ לאמר: איך תעמוד ממיטתך ועדיין לא שבעת משנתך? יתגבר עליו ולא ישמע לו. ויחשוב בנפשו אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם, כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין את עצמו לעבודתו, כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ישמע חכם ויוסף לקח.