תו הזהב: ראיון עם יוסי גרין

"גבירותיי ורבותיי, אני רוצה לקבל בברכה את האדם שכשהמשיח יבוא, כל העולם ישיר את השירים שלו. תמחאו כפיים ליוסי גרין!".

במילים אלה הפתיע ר' שלמה קרליבך את המלחין יוסי גרין כשנכנס לאולם ההופעות של אחד המלונות הגדולים בארצות הברית. היה זה שנתיים לפני פטירתו של קרליבך. השניים שמעו זה על זה, אבל מעולם לא נפגשו קודם לכן. על פי התוכנית, גרין היה אמור להופיע אחרי קרליבך, אבל הוא הקדים בעשר דקות.

"כשנכנסתי מקצה האולם, הוא שם לב והפסיק באמצע השיר כדי לקבל את פניי", משחזר גרין. "כמעט נפלתי על הרצפה מרוב תדהמה, לא ידעתי שהוא אפילו מכיר את השם שלי. חיינו בחברות הכי מנוגדות, לא הייתה לנו שום נקודת השקה. הוא עשה לי כבוד ופרגן באופן כל כך אצילי. 'אני כבר מסיים', הוא התנצל בפני כל הקהל. הוא לימד אותי שיעור על איך אדם כל כך גדול יכול להתייחס כך למישהו אחר. מאז אני משתדל כל הזמן לכבד זמרים מתחילים, ובכלל לכבד את כולם".

תוך זמן קצר ההיכרות בין השניים התהדקה, וקיבלה כיוון מפתיע כאשר גרין הפך למנהל הכספים של קרליבך לתקופה קצרה. "בעונת הקיץ היינו שכנים למגורים בהרים הקרירים, כנהוג בארצות הברית. שמתי לב שיש הרבה חבר'ה שבאים ומחכים לו בדלת אחרי ההופעות שלו, מושיטים ידיים בתחינה 'שלמה, לא אכלתי', 'שלמה, אין לי שכר דירה' ולוקחים את כל הכסף שהרוויח באותו הערב. זה כל כך כאב לי שניצלו את טוב ליבו ללא הבחנה". גרין צירף מחשבה למעשה, הלך אל המפיק וביקש שכל הכספים יועברו אליו וכמובן שקרליבך יעודכן בעניין. המפיק הסכים וכך היה. "כתבתי לו פתק איפה בדיוק אני גר ושהוא מוזמן לשתות קפה ולקבל את הכסף. הוא הגיע לבית שלי לבד ונתתי לו את הכסף. הוא כמעט בכה וביקש שאעשה זאת עד שימצא מישהו קבוע, ואכן עשיתי זאת במשך חצי שנה. הקהל אפילו לא ידע מזה".

"הרבה דברים טובים התחילו מאדרבה"

אבל ניהול כספים הוא לא העיסוק המרכזי של גרין. כבר יותר מארבעים שנה שיוסי גרין עסוק בהלחנת שירים חסידיים, שהפכו במשך השנים לנכסי צאן ברזל של העולם היהודי. תניא, אדרבה, קול ברמה, שטר התנאים, רפאני, ענווים ועוד רבים אחרים - הם רק מעט ממאות השירים שהלחין ומוכרים לציבור הרחב. אני תופס את גרין בנסיעה ארוכה לאולפן ההקלטות, בדרכו להקליט אלבום נוסף של מקהלת הילדים 'אידיש נחת' שמבצעת את שיריו וזוכה להצלחה בארצות הברית.

גרין הוא בן יחיד שנולד להוריו אחרי 18 שנות ציפייה. הוא אומנם נולד בארץ, בבני ברק, אבל כשהיה בן שנה, אביו, שהיה חסיד סאטמר, ירד לוויליאמסבורג בארצות הברית כדי להיות קרוב לרבי מסאטמר. אביו קבור בבית העלמין במונרו, קרוב מאוד לאדמו"ר. באותה תקופה, אומר גרין, ההשקפה בסאטמר לא הייתה חד-משמעית כמו היום. "בזמן מלחמת ששת הימים אבא שלי ישב צמוד לטרנזיסטור, התעדכן בחדשות קול ישראל ואמר תהילים בלי הפסקה", הוא ממחיש.

הכניסה שלו לעולם המוזיקה לא הייתה מתוכננת, ונולדה דווקא מתוך תקופה לא קלה בחייו. הוריו גרו בארצות הברית והוא נשלח ללמוד בישיבת שלזינגר בלונדון, כשהוא מתגורר בעליית הגג של משפחה יהודית מקומית, שתפקדה במקביל כמחסן המשפחתי. ערב אחד הוא עלה לחדרו אחרי הלימודים בישיבה. מצב רוחו היה ירוד, והוא שם לב שיש בחדר רהיט גדול מכוסה בערימת קופסאות. הוא הסתקרן, החל להוריד קופסה אחר קופסה, והופתע לגלות שמדובר בפסנתר ישן. "לא נתקלתי בפסנתר עד אז", הוא נזכר. "פתחתי את הפסנתר, שהיה עם כמה קלידים שבורים, והתחלתי להקיש עם אצבע אחת. יצאה איזו תנועה שנשמעה לי מעניינת וקצת עצובה. לא ידעתי מה זה הלחנה בכלל. לא ידעתי שיש דבר כזה. לא שמתי לב מאיפה השירים באים".

המשפחה שהתגוררה למטה הבחינה בדיכאון הקל של גרין הצעיר, שהיו לו סיבות מוצדקות. אמו, שלא הייתה בריאה גם כך, עברה התקף לב והוא התקשה לתקשר עם המשפחה. גם מזג האוויר החורפי באנגליה היה קודר ואפור. אם המשפחה התקשרה ליגאל צליק, המנהל של פרחי לונדון שגר בשכונה, וסיפרה לו שיש בחור שגר אצלם למעלה, היא חושבת שהוא מאוד מוזיקלי, והציעה שייפגש איתו. באופן מפתיע, צליק קפץ לתוך הרכב והגיע. השניים הפכו לחברים טובים, עוד לפני שעלה הנושא המוזיקלי. "הוא פשוט רצה לעשות מצווה, לשמח בחור", מפרגן גרין.

הקשר בין השניים התחזק, צליק אפילו הזמין אותו מדי פעם לארוחות ערב אצלו בבית, ופתאום לאחר תקופה הוא נעלם לשבועיים. "אחר כך התברר לי שהוא נסע לאמריקה. כשהוא חזר, התקשר וביקש שאגיע לארוחת ערב. כשהגעתי, הוא התנצל שהוא מאוד עסוק בגלל שקיבל חוזה גדול מאמריקה לעשות ארבע הופעות עם פרחי לונדון. הבעיה היא שסוכם בחוזה שצריך לחנים חדשים. לא ידעתי אפילו על מה הוא מדבר", גרין מחייך. "אהבתי מאוד מוזיקה ובמיוחד את פרחי לונדון, אבל לא העליתי על דעתי שיש לי שייכות לזה".

צליק פנה אליו בבדיחות הדעת: "אם היית מלחין והיו לך שירים, כל הבעיות שלי היו נפתרות. נו, יש לך? ניסית פעם? אתה כל כך אוהב מוזיקה". גרין המופתע השיב לו: "אם אתה לא צוחק עליי, אני יכול לנסות". התשובה כמובן הייתה חיובית, וגרין התיישב ליד הפסנתר והתחיל להקיש על הקלידים. "לא לנגן, אז עוד לא ידעתי", הוא מדגיש. פתאום קפץ צליק מהכיסא, רץ למדף הספרים, פתח את חומש בראשית ברש"י לפרשת ויחי. "קול ברמה נשמע", הוא מתחיל לצעוק "עוד הפעם, עוד הפעם". כך נולד השיר הראשון שהפך לנכס צאן ברזל. "לא הבנתי בכלל מה קרה. כשסיימתי את השיר, הוא שאל: יש לך עוד משהו? אמרתי שלא, אבל אוכל לנסות. על המקום יצא הלחן של 'ואמרתם כה לחי'. שם התחילה הקריירה שלי".

השניים נסעו יחד לארצות הברית. גרין הצעיר עלה לבמה, ומרוב ביישנות הסתיר את החליפה החסידית הארוכה שלבש במעיל גשם. "פתאום, כשראיתי את ההפקה ואת העוצמה שהשירים קיבלו, יצאתי מהכלים מרוב התפעלות". אחר כך הגיעו גם פרחי ניו-יורק, פרחי ירושלים וגם זמר צעיר בשם אברהם שבתאי הכהן פרידמן, כיום מוכר בשמו המפורסם יותר - אברהם פריד.

אברימ'ל, כך מכנה אותו גרין עד היום, הגיע אליו יחד עם המפיק שייע מנדלביץ' וביקש שירים לאלבום הבכורה. "מההתחלה הבנתי שלהלחין בלי לדעת מי הכלי, מי ומי ההולכים – לא עובד אצלי. מנדלביץ' אמר לי שלפריד יש קול משהו-משהו וכך אכן התרשמתי. הלחנתי לו את השיר No Jew Will be Left Behind – אף יהודי לא יישאר מאחור, בגלות. פריד הגיע ממשפחה חב"דית של שלוחים וזאת הייתה כל השאיפה בחיים שלו".

הלחנים של גרין היטיבו עם הקריירה המוזיקלית של פריד, אבל הפריצה הגדולה הגיעה דווקא באלבום הרביעי – 'אנחנו מוכנים'. אחד השירים שהלחין גרין לאלבום הוא 'תניא'. למרות שעברו מאז קרוב לשלושים שנה, מדובר באחד השירים הכי מזוהים עם השניים ועד היום הוא עדיין מבוקש לא מעט בהופעות. "זה היה שיר שהלחנתי תוך כדי לימוד גמרא. פתאום נתקלתי בסיפור, והקב"ה זיכה אותי להלחין אותו. מי לא מגיע ללמוד את דף ו' במסכת ברכות? כולם מתחילים את הש"ס, לפחות כמה פעמים. לפעמים נתקעים באמצע, אבל שישה דפים במסכת ברכות זה המינימום. בהתחלה היה קשה עם ההלחנה, כי הסגנון לא מוכר בכלל, אנשים לא הבינו אם אני לומד או מתפלל. הרגשתי שזאת הדרך לספר את הסיפור הזה. לקח הרבה זמן עד שאברימ'ל לקח את השיר ופרסם אותו".

למרות שעד היום הוא מקבל לא מעט תגובות דווקא על השירים הראשונים, גרין לא מתבלבל: "אני לא בנאדם שנתקע בתניא ובאדרבה". השירים הללו מבחינתו הביאו לעולם סגנון חדש, עם מילים שלא בהכרח לקוחות מספר תהילים או מסידור התפילה הרגיל. תניא היה לקוח מהגמרא, ואילו אדרבה הוא מתוך תפילה של רבי אלימלך מליז'נסק. "לכן הם נחשבים עד היום כפורצי דרך. הרבה דברים טובים אצלי הצליחו בזכות אדרבה", הוא מגלה.

הסיפור שמאחורי השיר

מאז תחילת הדרך חלפו ארבעים שנה. גרין הספיק להתחתן, להביא לעולם עשרה ילדים, שמונה מהם כבר נשואים, ויש גם לא מעט נכדים. בתחום המקצועי עומד מאחוריו עולם יצירה שלם: מאות לחנים שחיבר ועבודה יחד עם גדולי הזמר החסידי - מרדכי בן דוד, אברהם פריד, יעקב שוואקי, ליפא שמלעצר ואחרים. את הסיפורים הרבים מאחורי השירים שהלחין הוא החליט לקבץ לספר חדש שרואה אור בימים אלה, בעריכת העיתונאי חנני בלייך, בשם 'מנגינות חיי'.

"פנו אליי כמה קהילות מרחבי העולם שרצו הופעות אינטימיות יותר של כמאה איש. הם רצו מאוד לשמוע גם את הסיפורים, ולא רק את השירים", מתאר גרין את הולדת הספר, "הם שאלו אותי כל הזמן שאלות, מאיפה ההשראה, מתי הלחנת את השיר וקטעו אותי באמצע ההופעה כדי להתעניין בסיפורים מאחורי הקלעים. אני משתדל לזרום עם הקהל. ראיתי שכל כך הרבה אנשים מתעניינים בזה, אז התחלתי לכתוב. יצאו קרוב לשישים פרקים, כל פרק על שיר אחד. כך עם הזמן התגבש הספר".

הספר מוקדש לזכרו של מוטי זיסר ז"ל, שהיה חבר טוב של גרין ונפטר ממחלת הסרטן. גרין שהה לצידו גם בתקופתו האחרונה, התקופה הקשה יותר בחייו. אחד משיתופי הפעולה המעניינים בין השניים היה במסגרת סדרה של קונצרטים שערך זיסר לגרין ברחבי אירופה, במקומות דבהם הנאצים שלטו וביזו יהודים. "היה לי חדר אצלם בבית ובו השארתי את הקפוטה והכובע לכל פעם שהייתי מגיע לארץ. לא מזמן טלפון ברכה זיסר אמרה לי בטלפון: 'אתה יודע שזה עדיין אצלנו בבית'. אמרתי לה: 'אני רוצה שזה יישאר אצלך'".

הניסיון הרב שצברת עוזר לך לאבחן איזה שיר יהפוך ללהיט?

"אין כזה דבר. אנחנו מלחינים והקב"ה עושה להיטים. יש לי עכשיו שיר, 'הנני רופא לך', ששר מרדכי בן דוד. כשהלחנתי את השיר הזה לפני חצי שנה, הרגשתי כבר שיש בזה משהו, אבל האלבום של בן דוד יצא רק לפני כחודשיים וכבר כל העולם מכיר את השיר הזה. שיר לא יוצא ממני אם אני לא אוהב אותו. אם אני משחרר אותו, זה כבר 50 אחוז מההצלחה מבחינתי".

אחד הדברים שמייחדים את גרין כמלחין הוא השתתפותו בהקלטות השירים, תוך שהוא תורם גם את קולו. "אם האמנים רוצים, אני נענה בשמחה", הוא מציין. "כשאני שר ומשתתף בהפקה, אני בטוח שהשיר ייצא כמו שצריך. לכל הפחות הקולות ייצאו טובים. זה גם מאתגר את הזמר. 90 אחוז מהפעמים הזמר מבקש להקליט את השירה שלו מחדש אחרי הקולות שלי. לא אחת קורה שהם מבינים את השיר רק אחרי שאני מקליט את הקולות. זה יוצא הרבה יותר מוצלח".

כשאתה מלחין שיר, אתה גם בוחר את המילים?

"בוודאי. אני נפגש עם מילים מיוחדות, אם זה תוך כדי לימוד, שיעור או פתיחת ספר, מרגיש את העוצמה של המילים הללו, רוצה לחלק אותן עם הקהל ורק אז מתחיל להלחין אותן. הקב"ה נתן לי אמצעי מיוחד להפצת מסרים. אני לא חייב לקנות פוסטרים ולשגע את העולם, אני פשוט מלחין שיר, מישהו שר ואנחנו מצליחים להעביר את המסר. למשל השיר שהזכרתי קודם 'שמעתי את תפילותיך... הנני רופא לך' – זה מסר כל כך חיובי וחזק".

"אתה הכרת את המילים האלה לפני כן?", מפתיע אותי גרין בשאלה רטורית. "המילים הן מספר מלכים ב'. ישעיהו הנביא אמר אותן למלך חזקיהו בעת מחלתו ונסך בו תקווה. זה הכוח של לחן טוב. אני מרגיש שעשיתי משהו טוב, הייתי חלק מפרסום למסר חזק שהקב"ה שומע תפילות, הקב"ה רואה דמעות, הקב"ה בעצמו הרופא", הוא מתלהב.

פרט לעוצמה ולכוח שהשיר הזה מעניק, מסתתר מאחוריו סיפור קצת עצוב. הזמר מרדכי בן דוד הוא גם שכן של גרין בשכונת סי-גייט בניו-יורק. בזמנו הפנוי הולך בן דוד למרכזים רפואיים כדי לשמח חולים. "היה אברך אחד מהארץ, אב לילדים שהיה חולה כמעט סופני, שמאוד אהב את השירים שלי ושל מרדכי בן דוד. אחרי אחד הניתוחים הקשים שעבר בבית החולים במנהטן, מרדכי ביקר אותו ובערב הגיע אליי, ישב אצלי וביקש שאנגן. היה לי ממש סייעתא דשמיא, בדיוק ספר מלכים ב' היה מונח על הפסנתר. פתחתי את הספר ובדיוק צץ לי הפסוק. התחלתי לנגן ותוך שלוש דקות היה לי את השיר".

בין ריקוד יהודי לריקוד גוי

כשזמר פונה אליך ומבקש שיר, איך זה בדיוק עובד?

"דבר ראשון אני מראיין אותו, כמו שאתה מראיין אותי", הוא מחייך. "אני מברר איתו מי הוא, על מה הוא חושב. אני צריך לבדוק איתו למה הוא שר. האם יש משהו בפנים. אצלי הכול זה המסר. אם יש שיתוף פעולה כדי להעביר מסר יהודי, אני יכול להלחין. אם הוא רוצה שיר כדי להתפרסם בתור זמר, זה לא עובד אצלי. אני שולח אותו להתחיל את הקריירה בלעדיי ולחזור אחרי שהוא קצת יתבגר. אני מלחין רק כשהזמר יושב אצלי".

אחד הזמרים המוכשרים שהוציא לאחרונה אלבום בכורה שגרין מצביע עליו כהבטחה הוא שלום למר, חסיד בעלז צעיר בן 24. "יש לו קול נפלא והוא משדר רצינות, חסידות ואידישקייט. כשהוא ישב אצלי, התרשמתי שיש לו את זה ובעזרת ה' הוא יהיה זמר גדול. גם בני פרידמן בא אליי בהתחלה. הוא הקרין אותו דבר. יש לו טעם מודרני, אבל העיקר אצלו זה להעביר מסר חזק לכלל ישראל. אם זה היעד – מגיעים אליו".

גרין טוען שאין עתיד בתעשיית המוזיקה למי שרק מנסה לחקות את הגויים כל הזמן. "לא יעזור, הם עושים את זה הרבה יותר טוב מאיתנו. אחד האדמו"רים הסביר את ההבדל בין ריקודים של יהודים לבין הריקודים אצל הגויים. יהודי רוקד מהמותניים ומעלה – עם הידיים, והגוי רוקד מהמותניים ומטה - עם הרגליים. יהודי כשהוא רוקד, הוא מרים את הידיים לקב"ה, זה מסביר איפה הבנאדם מונח".

את חשיבות היצירה היהודית שתיאר לעיל, הוא מייחס לא רק למוזיקה החסידית הקלאסית שבה הוא עוסק, אלא גם לזרם המוזיקה היהודית שהולך ומתפתח בשנים האחרונות. "ישי ריבו הוא זמר ענק, תכתוב ענק עם מאה קו"פים", הוא מבקש בבדיחות. "הוא לא חסיד, אבל הוא מעביר מסר יהודי חזק. אני מעריץ מספר אחת שלו, בגלל שהוא עם הידיים למעלה. הוא מבין מה התכלית של מוזיקה יהודית. זאת מתנה גדולה מהקב"ה, וצריך לנצל אותה כדי להגביה אנשים ולקרב לבבות ישראל לאביהם שבשמיים. אדם שמגיע עם הילד שלו להופעה צריך לחזור הביתה עם תשובות, לא עם שאלות".

לכל כלל יש כמובן יוצאים מן הכלל. הסיפור החריג של גרין הוא הזמרת רותי נבון, זמרת פופ ישראלית שבלטה בארץ בעיקר במהלך שנות ה‑70, וביצעה בשעתו את אחד מלחניו. "הייתה לרותי תקופה שבה היא חזרה בתשובה. היא הגיעה לאשתי ושאלה אם אני יכול להלחין לה כמה שירים, מה שאכן עשיתי. השירים יצאו באלבום שהופץ לנשים בלבד באותה תקופה".

חיבור ישראלי נוסף של גרין נוצר עם הזמר יהורם גאון, כאשר הלחין לו שיר בנושא ירושלים. "גדלתי על השירים של יהורם גאון", הוא מפתיע, "אם אמא שלי היתה בחיים והייתה יודעת שהלחנתי שיר ליהורם גאון, היא הייתה שמחה יותר מכל הזמרים שהלחנתי להם. אמא שלי מאוד החשיבה אותו", הצהרה לא צפויה כשמדובר במי שגדל בבית של חסידי סאטמר.

אחד מתחביביו של גרין הוא ספרים. הוא מחזיק באוסף של 10,000 ספרים בבית, מתוך חיבה עצומה למילה הכתובה ולספרי הגות, ביניהם גם ספרים של הרב קוק, הרב סבתו והרב ליכטנשטיין – ספרים שבדרך כלל קשה למצוא בבית של חובש כיפה שחורה. "אני לומד 'טללי חיים' של החלבן, שמתי לב שהוא מביא הרבה מהרב קוק. לא גדלתי על זה, אבל עכשיו שמעתי על הספר החדש 'משפטי הרב קוק' ואני מחכה לו בכיליון עיניים. יש רנסנס כל כך חזק לתורות של הרב קוק. יש באוניברסיטת בר-אילן חנות, שכל פעם שאני מגיע לארץ, אני מקדיש אחר הצהריים אחד, הולך לשם, קונה וחוזר לאמריקה עם כמות עצומה של ספרים".

הסופה סנדי שגרמה לנזקים גדולים בארצות הברית לפני שנים אחדות, לא פסחה על שכונת סי-גייט שנמצאת ממש על חוף הים, בה מתגוררים גרין ומשפחתו. "אצלי היה נזק, אבל הכול בידי שמיים. כבר שיפצנו והכול כבר יותר טוב ויותר יפה. עכשיו יש סופה בטקסס, ראינו בטלוויזיה, כאב לנו הלב כל כך. בנאדם שלא עובר ולא יודע מה זה, לא יכול להבין. אבל אני ואשתי היינו בתוך זה, זה כל כך עוצמתי, 'מי ברעש, מי במים'", הוא מצטט.

מתברר שגרין כבר מלומד בניסים, זו לא הפעם הראשונה שהוא ניצל ברגע האחרון. לפני כ‑12 שנה, במהלך ביקור בלונדון, אירעה סדרת פיגועי טרור ברכבת התחתית ובאוטובוס בעיר, בזמן שבריטניה אירחה את ועידת ה‑G8. "עבדתי אז עם הזמר הבריטי שלומי גרטנר. בדיוק יצאתי מהמלון ועמדתי בתחנת הרכבת עם המזוודה בדרך לאולפן ההקלטות. מלכתחילה לא רציתי לנסוע ברכב דרך מרכז העיר בגלל הפקקים, אבל פתאום שלומי מתקשר אליי שאעלה חזרה למעלה, הוא בא לקחת אותי. דקה אחר כך אירע הפיגוע שבו נפגעו רבים. את השיר 'ניסים' הלחנתי לו בעקבות זה".

כששואלים את יוסי גרין על המספר המדויק של השירים שהלחין, הוא מתקומם. "לא חשוב כמה שהלחנתי, אלא חשוב מה עוד אלחין אי"ה. אני רוצה להמשיך להלחין. מה שעוד לא הלחנתי, זה מה שחשוב".

הכתבה באדיבות עיתון "בשבע"