עד כמה גדול כוחה של תשובה?

כך נאמר בפסוק על מנשה מלך ישראל (מלכים ב', כ"א, ד'): "ויבן מזבחות לכל צבא השמים בשתי חצרות בית השם". מנשה לא סגד לעבודת-אלילים מסוימת ולא התמכר לפולחן מסוים. הוא ערך תערוכה של עבודות-זרות, אוסף של פולחנים לכל צבא-השמים, "דבר גדול" כשלעצמו, אבל יותר מזה – היכן ראה מנשה את המקום האידיאלי לעשות דבר כזה? היכן הוא מצא את המתחם המתאים ביותר למפגן כזה?

לקרוא ולא לתפוס: "בבית אשר אמר השם אל דוד ואל שלמה בנו בבית הזה ובירושלם אשר בחרתי... אשים את שמי לעולם" (שם, ז') – דווקא שם!

אלא שגם בכך לא די, ויש עוד שתי דיוטות-תחתונות זו למטה מזו: א. "שעשה צלם משא אלף בני אדם"! ב. "בתחילה עשה לו פרצוף אחד ולבסוף עשה לו ארבעה פרצופים - כדי שתראה שכינה ותכעוס"! (סנהדרין ק"ג). כלומר שמכל צד שהשכינה תסתכל לביתה שלה – לבית-המקדש, תראה ותכעס... כזה היה עולם-המושגים של המלך מנשה. זו האטמוספרה הרוחנית בה הוא חי.

לאחר תקופה, מנשה נלכד בידי הכשדים. הם הכניסו אותו לתוך דוד של נחושת והסיקו תחתיו... ומה הוא עושה אז? "כיון שראה שצרתו צרה – לא הניח עבודה זרה שבעולם שלא הזכיר! וכיון שלא הועיל לו כלום, אמר: זוכר אני מה שהיה אבי מקריא לי, 'בצר לך ומצאוך וגו' ושבת עד ה' אלהיך', הרי אני קורא לו, אם עונה לי – מוטב, ואם לאו הרי כל הפנים שווין"!

קשיות-עורף לא הגיונית, כשגם במצב-סופני של כליאה בתוך דוד-נחושת-מוסק – לא לוותר על אף עבודה זרה שבעולם! ורק כשאלו, משום-מה, לא מחזירים תשובה, מגיע תורו של הקב"ה... בסוף הרשימה, אחרי כל השיקוצים והגילולים.

ובאיזו צורה פונים לקב"ה אחרי כל-כך הרבה מעשים ופעולות של ריחוק? ואחרי שהקדימו לפניו את כל הדחלילים אלילי אומות העולם?! בכניעה? בבכי וכריעה על ברכיים?

"אם עונה לי – מוטב, ואם לאו הרי כל הפנים שווין"  -  -  -

בן-אדם הולך להפוך ברגעים-הקרובים לפחם מפויח, להימס ולטפטף יחד עם הנחושת בחום הכבשן, והוא מציב תנאים... ומלאכי השרת אכן סתמו חלונות-שמים, שלא תעלה תפילתו, ואמרו לקב"ה: אדם שהעמיד צלם בהיכל, אתה מקבלו בתשובה? אמר להם הקב"ה: אם איני מקבלו בתשובה – הרי אני נועל דלת בפני כל בעלי תשובה! והוא הרי קיבל על עצמו שאם הקב"ה עונה לו – הוא חוזר בו מהכל!

אז הקב"ה חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד וקיבלו, וישיבהו ירושלים למלכותו. כי אחרי הכל, ולמרות הצורה שבה הוא עשה זאת, הוא קיבל על עצמו לחזור בתשובה! באותה שעה אמר מנשה: יש דין ויש דיין! (ילקוט מעם לועז, מלכים ב', עמ' רנ"א, עפ"י ירושלמי סנהדרין י', ב').

על אף תערוכת-הצלמים בחצרות בית ה', והעמדת עבודה זרה בתוך ההיכל, ולמרות החזרה בתשובה הלא-נכנעת, הקב"ה קיבל אותו חזרה, ואפילו החזיר לו את המלוכה. למה? שלא לחסום את הדרך לבעלי-תשובה! להוכיח ל"חי" כי כל עוד הוא כך – "חי" ולא מת – הרי הוא בר-שינוי מכל דיוטא שיעמוד בה!