כך נצליח, מול הקושי, לשוב בתשובה

ראש השנה. שימו לב לדרך בה יהודי פותח את השנה, לעומת הגוי. אצלם אלה חגיגות של התפרקות, שכרות, ואילו אצלנו זה זמן לחשבון נפש. מדהים ההבדל בינינו לבינם. ראש השנה שלנו, זה זמן בו נגזר מי יחיה ומי ימות, מי יחיה טוב, ומי "יחטוף" לפתע מכה כואבת. האם אפשר להישאר שאננים?

אך מדוע רבים מאתנו אינם מרגישים את הפחד? מדוע יש שאינם משקיעים בניסיון לצאת לחיים טובים? אני רוצה להבין יחד אתכם מה קורה בנפש שלנו, ומתוך זה להתקדם.

יש אנשים החשים בתקופה זו מן פחד משתק. כלומר, תחושה של חוסר אונים, ש"מה אני כבר יכול לעשות? אני לא באמת יכול וראוי לשנות". זה גם יכול לנבוע ממחשבה שאם אני צריך לשנות, אני אצטרך לוותר על דברים שאני לא מוכן לוותר עליהם. כיצד מתמודדים מול תחושות אלה?

בואו ניגע במחשבה המייאשת שאומרת שאני לא באמת יכול לשוב בתשובה ולשנות. עצור לרגע ושאל את עצמך: האם מעולם לא הצלחתי להתמודד מול קושי גדול? אני מניח שהצלחת. עכשיו, שים לב, שכנראה באותה פעם שהצלחת, היה משהו שדחף אותך להצלחה. היה כנראה חשש מסוים, או תחושה רעה של תסכול וכדומה, שדחפו לשינוי. אדם עושה שינויים בחייו רק כאשר הוא מרגיש מצוקה.

עתה שים לב. ככל שהתסכול והפחד גדולים יותר, ככל שהמצוקה וההרגשה הרעה חזקה יותר, זה יכול להוות יותר דלק לשינוי. ומצד שני, ככל שהקושי לשנות גדול יותר, ככל שאני צריך לוותר הרבה יותר כדי לשנות, כך צריך דחף חזק יותר שיגרום לשינוי.

כאן חשוב לאדם שיזכיר לעצמו תמיד מדוע הוא רוצה בשינוי. מה זה ייתן לחייו? עד כמה חשוב לך להתקרב לקב"ה, כמה חשוב לך להתגבר על מידת הכעס, גאווה, תאווה, וכדומה, איך יראו החיים שלך אם תשתנה בתחומים אלו. ככל שתחוש, שזהו ערך מרכזי בחייך, כך תרגיש שזה נותן כוח ומוכנות לשנות.

צריך גם לזכור, ששינוי, למשל במידות, לא נעשה ברגע. הוא הדרגתי, וזה בסדר שנעבוד בהדרגה. לעתים כדאי לא להיחפז. כדאי להזכיר לעצמינו, שכל התקדמות קטנה בשרשרת התקדמויות, היא התקדמות להגשמת המטרה, ויש להעריך את עצמנו על כך!

אז זה לא נכון שאיננו יכולים לשנות. זה נכון שאם איננו מרגישים מספיק דחף לשנות, או שאיננו מאמינים שאנו יכולים לשנות, לא נשנה. אך אם נדע שאנו כן יכולים ומוכנים לשנות, אזי כנראה לא נוכל להתחבר יותר לתחושות של ראש השנה ושל תשובה. אנו כן נפעל כדי לשנות.

עתה, בואו נראה את המחשבה שנצטרך לוותר על משהו שאנו לא מוכנים לוותר עליו. זה נכון, זה לא פשוט לותר על דברים שאנו ממש מחוברים ומכורים אליהם. אך שימו לב, שאם אני מותר כי חשוב לי להתקרב אל הקב"ה, כי חשוב לי לשמוע בקולו, כי אני מבין שזה מה שיבנה את חיי יותר נכון וטוב, אם אני מזכיר זאת לעצמי, אני עם יותר מוכנות, ואהיה מוכן לוותר יותר. וגם אם עדיין לא לגמרי, הרי כאשר אתקרב אל הבורא, ארגיש את אפסותם של שאר הדברים, ואז יהיה לי יותר קל לוותר עליהם! זה ממש "פתחו לי פתח כחודו של מחט" – רק תתחיל תהליך, תתקרב יותר, ואז ייווצר פתח "כפתחו של אולם". בפתח כחודו של מחט, הרצונות שקשה לנו להיפרד מהם, לא יכולים לעבור, אך אם רק נפתח את הפתח הקטן הזה, אנו נרגיש קרבה כזו לקב"ה, שייווצר פתח כפתחו של אולם, שם גם סמיטריילרים של רצונות, ודחפים שליליים, עוברים גם עוברים!

שתהיה לכולנו שנת אושר ושמחה!

כתיבה וחתימה טובה!