איך לא להתייאש בשידוכים? חלק א'

הודיה שואלת:

"שלום. אולי תצליח לחזק אותי בדברים שמתקבלים על השכל, אבל גם על לב כואב... אני מעוכבת שידוך המתקרבת לגיל 30, ולמרות שאני מאמינה שהכל לטובה, לצערי אני מרגישה שכל התפילות והבכיות שלי הלכו ריקם, שאני מקרה אבוד ואולי אשאר רווקה לנצח. אני מתחזקת ושומרת מצוות, אז מדוע אני רואה את כל החברות שלי מתחתנות בקלות, ודווקא אני מעוכבת כל כך הרבה שנים, במה אני אשמה? לצערי מחשבה רעה מתגנבת ללבי בעל-כורחי: אני שואלת את עצמי, אם ח"ו לא הייתי חוזרת בתשובה, האם לא ייתכן שכבר הייתי נשואה כיום באושר במקום אחר? ואם הקב"ה באמת אוהב אותי, אז מדוע אינו שומע לתפילותיי הרבות? בכל פעם אני נפגשת שוב, בטוחה ומייחלת שהנה זה זה, אך אז הלב נשבר מחדש. האם עליי להמשיך להתפלל לזיווג? אשמח לדברי חיזוק ועצות טובות במצבי. תודה מראש!"

* * *

שלום הודיה, את אכן שואלת שאלות כואבות מלב דואב, והלוואי שאצליח לסייע לך בעצות נכונות.

למרות שאני הקטן רחוק מלהיות מומחה בנושאים מסוג זה, אנסה להשיבך לפי עניות דעתי וגם להנגיש לך מספר רעיונות ועצות ששמעתי מרבותיי.

אך קודם כל אזכיר לך מה שעליך לזכור תמיד, ולא לשכוח לרגע: הקב"ה אוהב אותך מאוד מאוד, הוא יודע את כאבך ומבין את לבך טוב יותר מכל אדם, שכן הוא יתברך ברא את שכלך, את לבך ואת נשמתך. אין ולא יהיה מישהו קרוב אליך יותר מבורא עולם שנמצא איתך תמיד. ומכאן תבטחי בו שהוא יודע ורוצה את טובתך.

אין מקרה בעולם כלל:

כדי לקבל את מצבך באמונה, עליך בראש ובראשונה לדעת ולהפנים שהייסורים שקיבלת בנושא זיווגך נקבעו לנשמתך עוד בטרם ירדת לעולם הזה, כך לימדו חז"ל (סוטה דף ב, א; נידה דף טז, ב).

כל נשמה היא מיוחדת ושונה מחברתה, ומאחוריה עומד עבר ארוך של גלגולים ותיקונים שאין ביכולתנו לדעתם. אין לנו הבנה בחשבונות שמים נסתרים מגלגולים קודמים, על כגון זה אמרו חז"ל: "במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות" (חגיגה דף יג, א).

אך מתוך הכרה זו, שיש חשבונות שמים קודמים לכל נשמה לפני ירידתה לעולם הזה, תלמדי שני שיעורים באמונה:

השיעור הראשון, שאין כל טעם להשוות עצמך לחברותיך. כפי שפרצופן ואופיין שונים משלך, ואינם זהים לך, כך הן גם קיבלו חיים שונים ממך, עם נסיונות והתמודדויות המיוחדות לכל אחת מהן. נדרשים מהם תיקונים אחרים בעולם הזה, כי להן יש חשבונות שמים שונים משלך.

בבתי חולים תמצאי אנשים עם גזירות קשות יותר, אך במקרים קשים כאלה אף אדם איננו שואל את הקב"ה מדוע אינו נמצא במצבם... אנו רק מרחמים על המסכנים ומבינים שנגזרו עליהם נסיונות ותיקונים שונים משלנו. באותה מידה של יושר אל לנו להביט על אנשים שזכו ביותר מאיתנו, ולשאול מדוע לא זכינו בשלהם!

כל אדם צריך להביט אך ורק, ואך ורק, על הצלחת שלו. יש בעולם חיים קלים יותר משלך, ויש חיים קשים יותר משלך, אך את נדרשת לחיות את החיים שלך. האמיני שמסלול החיים שהקב"ה הציבך בו נובעת מתוכנית מיוחדת המיועדת לך, בהתאם לה קיבלת כוחות נפשיים ויכולות המיוחדות רק לך, כפי תיקונה האישי של נשמתך.

קבלת ייסורים באמונה:

אנו דומים בעולם הזה לילדים קטנים שצריכים להאמין ולבטוח באביהם שבשמים בכל מצב, כי הוא יודע ומבין טוב מהם מה טוב עבורם, גם כשלוקח את ילדיו לקבל זריקה בלתי-מובנת מרופא. האם צריך הילד לבכות לאביו ולומר: "אבל אבא, את אחי ואחותי לא לקחת לרופא המפחיד כדי לקבל זריקה כואבת זו. אז למה דווקא אני?".

הפעוט מוגבל בשכלו והבנתו, וצריך לבטוח שאביו יודע מה טוב עבורו. קל וחומר בורא עולם שיודע הכל, עבר הווה ועתיד, ולעולם אינו עושה טעות.

במקרים כואבים בחייך חישבי על הקב"ה כעל רופא מנתח, שמעשיו מחושבים להטיב איתך בתיקון נשמתך הנצחית, למרות הכאב הרב שכרוך בניתוח. כי מי מאיתנו לא היה מעדיף לעבור ניתוח כואב, ובלבד שלא לאבד יד או רגל ח"ו? כך הקב"ה רואה את המומים הרוחניים שדבקו בנשמתנו בגלגול זה או מגלגולים אחרים, ועושה את כל המיטב לתקן אותנו ולהובילנו לשלמותנו הרוחנית בעולם הבא, שהוא נצח נצחים, ושכרו לא יסולא בפז.

האם היית מוכנה ברגע זה למסור חלילה את העולם הבא הנצחי שלך, ולקבל בתמורתו חיים קצרים ונוחים של מישהו אחר, בעוד הוא יקבל את העולם הבא הנצחי שהשגת על כל מאמציך וייסוריך למען ה' בגבורה? עם כל כאבך, אני בטוח שאת מעריכה את העולם הבא שלך יותר מהעולם הזמני הזה, בפרט שאת חוזרת בתשובה ויודעת כמה גבורה נדרשת לעמוד בנסיונות דורנו.

הרי לבסוף כולנו מזקנים ונפטרים מן העולם, ולא לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט).

אי אפשר "לברוח" מייסורים:

זה הוא השיעור השני באמונה הנלמד מדברי חז"ל: אי אפשר "לברוח" מייסורים שנקבעו לנשמתנו, שכן ייסורים אלה נקבעו לכל נשמה באופן אישי עוד בטרם ירידתה לעולם הזה.

אמרו חז"ל שאפילו ייסורים קטנים ביותר כמו "נהפך לו חלוקו כשלבשו" הם ייסורים שנקבעו לנו באופן מדוקדק משמים (ערכין דף טז, ב), קל וחומר ייסורים גדולים מהם.

מאחר שייסורים בנושא זיווגך נקבעו לנשמתך הפרטית בטרם ירידתך לעולם, הרי שגם אם ח"ו לא היית זוכה לשמור תורה ומצוות - היית עדיין סובלת מאותם ייסורים בדיוק, וכנראה גם מייסורים גדולים ומרובים יותר במצבך. שכן התורה תמיד מטיבה איתנו, עם מצבנו הפיזי והנפשי, ומקלה מעל הייסורים.

זו עובדה שלא חסרות רווקות מבוגרות וגרושות בציבור הלא-תורני, שבו מערכות יחסים בנויות במקרים רבים על חיצוניות וקריירה בלבד, לא על פנימיות וערכים, ואין צריך לומר ללא הדרכה תורנית. מה גם שחיים של חוסר צניעות וחוסר הפרדה במקומות העבודה מביאים לכדי מעשים חמורים ופירוק משפחות בישראל, ובמקרים הפחות גרועים - לקרירות הקשר הזוגי עם השנים ואיבוד האהבה בזוגיות.

הסטטיסטיקה מגלה נתונים מזעזעים: כל זוג שלישי בישראל מתגרש, חרדות ודיכאון קליני הפכו למחלות הנפוצות ביותר בחברה המערבית; ברוך השם בציבור התורני הרעות הללו מועטות (אם כי לצערנו הן הולכות וגוברות בשל חיקוי התרבות הלא-תורנית!). אם נלך לפי דרך התורה, נהיה מאושרים יותר.

לפיכך, אין ספק שסיכוייך להתחתן עם בחיר לבך ולהתמיד בנישואים מוצלחים - תמיד יהיו טובים יותר בעולמה של תורה. אך גם במצבים של גזירות ועיכובים - אין ספק שמצבך הנפשי יהיה קל יותר בסביבה תורנית, בה תזכי לתמיכה והדרכה טובים יותר בהתמודדות עם ייסורים.

לכן הסירי ספקות אלו מלבך. בטחי בכך שהקב"ה נתן תורה ומצוות כדי להטיב לנו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. מי שפועל נגד התורה - סובל יותר בחייו ממי שמקיים את מצוות השם יתברך, בכל מצב שלא יהיה. בפרט כשיש גזירות רעות ועיכובים קשים שנגזרו לנשמה, שאז סבלה הוא כפל כפליים מחוץ לעולמה של תורה והדרכתה.

התפילות הן התיקון הרוחני שלך:

כתבת על יאושך מתפילות, אך אולי כדאי שתשני את השקפתך עליהן.

דעי כי התפילות הן חלק מהתיקון הרוחני שנצרך מן האדם הסובל, כדי לתקן את הפגם שדבק בנשמתו בגלגול זה ומגלגולים קודמים, הגורם לאותם ייסורים.

כל התפילות והבכיות שלך לא הלכו ריקם. הקב"ה נתן לך את הייסורים הללו, כי חלק מתיקונך הרוחני בעולם הזה הוא להתפלל אליו יתברך, ולהאמין בכוחו להושיעך. הקב"ה נמצא בלבנו והוא שמאותת לנו להתפלל. לכן כשאנו מתפללים - אנו בראש ובראשונה מקיימים את רצונו מאיתנו.

כל התפילות שהתפללת עד היום רוממו את נשמתך, ותיקנו תיקונים רוחניים שנשמתך היתה זקוקה להם, וקירבו אותך אליו יתברך. הן מזכות אותך בזכויות רוחניות שאת גודלן בשמים לא ניתן לשער ולהעריך.

כל תפילה שהתפללת, כל צדקה שנתת, כל תשובה שעשית, וכל מעשה טוב בחייך נרשמים וזכורים לטוב, ויעמדו לזכותך לנצח נצחים בעולם הבא! שום דבר מאלה לא הלך ריקם, לא נעלם ולא נשכח מלפניו יתברך: "ברוך הוא, שאין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא משוא פנים, ולא מקח שוחד, שהכל שלו" (אבות ד, כב).

אומר המבי"ט: "...כי לא הייתה תכלית התפילה כדי שייענה, אלא להורות שאין בעולם למי שראוי להתפלל אלא לא-ל יתברך, ולהכיר שהוא חסר מכל וכל בזה העולם, ואין מי שימלא חסרונו אלא הוא יתברך. ומספר לפניו חסרונותיו, להורות זה העניין, וסוף השכר לבוא. אבל לא שתהיה התפילה לתכלית השגת המבוקש, שנראה, חס וחלילה, שאם יהיה ידוע שלא יהיה נענה באותה התפילה, לא היה אומר אותה" (ספר "בית אלוקים").

תפילות בקופת חיסכון:

כמו כן, צריך להאמין שכל תפילה מקלה מעל הייסורים שנגזרו עליך, אם מעט ואם הרבה, כלומר - ללא התפילות מצבך היה קשה יותר מאשר היום - הן מבחינה רגשית ונפשית והן מבחינה פיזית.

התפילות תמיד מועילות להקל מעל הייסורים ולהמתיקם, לתת לך כוחות ותעצומות הנפש לעמוד בגבורה בנסיון, להמציא לך בחייך אנשים טובים ועצות טובות, רגעים של שמחה ועיסוקים אחרים המסיחים את דעתך מכאבך, וכמובן להקל מעל גזירתך.

אם נגזר עליך להתחתן בעוד סך שנים מסוים, הרי בזכות התפילות זמן זה יכול להתקצר בעוד שנה ועוד שנתיים ויותר, ואת תרויחי את השנים המאושרות הללו רק בזכות כל התפילות שהתפללת, בלעדן הזיווג היה מתעכב זמן ארוך יותר. האמיני ובטחי שהתפילות מקרבות את טובתך.

כדי לא להתייאש, נסי לחשוב על תפילותיך כעל השקעה לטווח ארוך, מעין קופת חיסכון שאת תוצאתה רואים רק כעבור פרק זמן ארוך, ולא מיד.

מי לנו דוגמה גדולה יותר ממשה רבנו, גדול הנביאים, אשר התפלל 515 תפילות כדי להיכנס לארץ ישראל, ונעצר מתפילותיו רק מפני שה' הודיעו לחדול להתפלל בנושא הזה, כפי שאמר: "ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אליי, ויאמר ה' אליי: רב לך, אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה" (דברים ג, כו).

משה רבנו הגיע לסך התפילות המיועד לשבר את הגזירה, ואילו היה מתפלל עוד תפילה אחת, היה נענה. רק משום שבדרך הסוד הדבר לא היה טוב לייעודו ולעם ישראל, דרשו ה' לחדול מלהתפלל על הכניסה לארץ. אך ידע משה רבנו שהתפילות מצטרפות זו לזו, ואין תפילה שהולכת ריקם.

האם אנו התפללנו יותר מ-500 תפילות מעומק הלב על מצבנו? וגם אם כן, האם הקב"ה ירד מן השמים להודיע לנו לחדול מלהתפלל אליו עוד בדבר שעליו ביקשנו? נצא ונלמד שאין לנו כל סיבה להתייאש מלהמשיך ולבקש.

התפילות נשמרות בשמים כסנגורים בעבורנו:

"ולעתיד לבוא, יבואו כל אלו התפילות לפני ה', ויהפכו לאורות גדולות ועצומות שיתענגו בהם ישראל הקדושים עושי רצונו. ולפעמים עומדת התפילה מבחוץ מפני המקטרגים שאינם מניחים שתתעלה, אבל בעת רצון תדחק עצמה זו התפילה ותתעלה, כי דיבור של תפילת ישראל אינו הולך לריק" (מדרש פנחס).

מפאת חשיבות הנושא, אמשיך להשיבך בכתבה הבאה על שאלותיך, ואציע בעזר השם מספר עצות מועילות לחיזוק.