לצפייה בתמונה
לחץ כאן
לצפייה בתמונה
דובי הוא צעצוע שנתפס כילדותי במיוחד: משהו רך ונעים שאפשר לתת גם לתינוק קטן, שהופך בדרך כלל לחפץ מעבר משרה ביטחון כשהתינוק הופך לפעוט, ושממשיך ללוות את הילד עד כשהוא גדל כחבר לשינה, כזה שמרגיע בחושך.
לא כולם, עם זאת, מתפטרים מהדובי שלהם בגיל ההתבגרות. ואם אתם מאלה שהמשיכו, בסתר, לישון עם הדובי גם כשהילדות נותרה הרחק מאחור, אל תרגישו רע. הרבה יותר אנשים ממה שחשבתם, כך חושף סקר חדש, עושים בדיוק אותו הדבר. הם פשוט לא מספרים לכם על זה.
הסקר, שהוזמן בתחילת החודש על ידי חברת צעצועים אמריקאית, כלל מדגם מייצג של 2000 מבוגרים אמריקאים. הוא מצא כי ארבעים אחוז מהם עדיין ישנים עם הצעצוע הרך החביב עליהם – בדרך כלל, כמובן, מדובר בדובי.
לפי חברת הסקרים אטומיק, שביצעה את הסקר, מחצית מהנשאלים אמרו שהם החזיקו בצעצוע כבר למעלה מעשרים שנה. יותר משבעים אחוזים הצהירו שהם לעולם לא מתכוונים להתפטר מהדובי שלהם (או מהפילון, או מהמיקי מאוס).
"כשילדים מפתחים עצמאות מההורים שלהם, הם עדין עורגים לקשר בטוח עם משהו. פעמים רבות הם מוצאים את זה בחיות פרווה, כולל בדובונים, כדי לעזור להם בזמן המעבר הזה", מסבירה הפסיכולוגית הקלינית שפע-לי צברי.
הממצאים של הסקר הזה מתאימים לממצאים של סקר אחר שנערך על ידי חברת מזרונים דווקא כדי לגלות את הרגלי השינה של האמריקאים. הסקר הזה מצאי כי יותר ממחצית המבוגרים שישנו עם דובי או צעצוע דומה אמרו שהם מוצאים את נוכחות של הצעצוע 'מנחמת'.
הסקר הזה גם מצא דבר נוסף: על אף שאפשר למצוא בני כל הגילים שישנים עם דובי, השיעור שלהם גבוה במיוחד בקרב בני דור המילניום, אלה שנולדו בשנות השמונים והתשעים. הדור הזה, מסתבר, מתקשה במיוחד להיפרד מחברי הילדות שלו – לפחות מאלה הפרוותיים.
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה