"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן": צדיק ורע לו, רשע וטוב לו

"וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" - זו היתה תגובתו של אהרון לאחר שמתו שני בניו, נדב ואביהוא, בדיוק ביום הגדול והמיוחד של חנוכת המשכן. ובזכות שתיקה פנימית זו, של קבלת הדין באהבה, זכה לנבואה ולברכות רבות. אומר בספר לקח טוב, כי תגובה זו מתבקשת מכל יהודי. "שכלנו מגשש למצוא סיבה לאסון, ולבנו כואב את האבידה הנוראה, אבל בו בזמן, ברובד יותר עמוק, אנו חשים שמעבר ליכולת הבנתנו, ישנה מטרה מאת ה' לכאב שלנו. האמונה הזאת היא הדממה שאותה מבקש הקב"ה מאתנו. איך אפשר לפתח כח פנימי זה? אולי נמצא רמז בפסוק: "לכן המשכיל... ידום". ההבנה בדרכי ההשגחה, והבטחון בה' שכל מעשיו לטובה, היא מאפשרת לנו באמת לידום".

אין שאלות

הגאון החזון איש זצ"ל ביטא הבחנה מעמיקה וחודרת לתוך תהליך התאוששותם הנפשית של האנשים שספגו אבידות קשות בשואה, במשפט קצר וחד:

"לאלה שיש להם אמונה אין כל שאלות, לאלה שאין להם אמונה אין כל תשובות!"

האמונה שעליה דיבר החזון איש, אינה אמונה עיוורת ללא התבוננות, אלא אמונה פנימית הנובעת מהבנה ביסודות העמוקים של הקיום היהודי.

דוד המלך עליו השלום, סבל סבל רב, כמעט מכל היסורים שבעולם טעם הוא בחייו, והוא העיד על עצמו (תהלים קלא ב): "אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי [מלשון דממה], כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי", הוא שקט ושלו כמו תינוק בחיק אמו, וכל זה מגודל האמונה והבטחון שהקב"ה משגיח עליו ועושה הכל לטובתו, יותר ממה שהוא עושה לעצמו.

לא שאלתי ולא קראו לי...

כששאלו את הצדיק הישיש רבי שמעון מירוסלב, במה זכית לאריכות ימים? היה מעלה חיוך על קצה שפתיו ואומר: בנוהג שבעולם, כאשר נופלת על אדם צרה, הוא מתמרמר ותוהה ומשתומם: מדוע מגיע לי זאת?! ולא אחת הוא פונה לשמים כשליבו מלא טרוניה: מדוע?! מדוע הגיעה אלי צרה זו?! ואז עונים לו מהשמים: "בוא אלינו השמימה, ונסביר לך"... אני, למרות כל הצרות הנוראות שבאו עלי, מעולם לא שאלתי, ולכן לא לקחוני קודם זמני... (אוהל שמעון עמוד יז)

אין דבר רע יורד מן השמים

אומרת הגמרא (פסחים נ ע"א): "לא כהעולם הזה העולם הבא. העולם הזה על בשורות טובות אומר: 'הטוב והמטיב', ועל בשורות רעות אומר: 'ברוך דיין האמת'. לעולם הבא כולו 'הטוב והמטיב'".

בעולם הזה, כאשר מגיעה אל האדם שמחה מיוחדת, הוא מברך ברגשות הודיה ברכת "הטוב והמטיב". לעומת זאת כאשר מגיע אליו צער גדול, הוא מצדיק עליו את הדין בברכת "ברוך דיין האמת". ואולם, בעולם הבא כבר לא יברכו "ברוך דיין האמת", אלא רק "הטוב והמיטיב", ומדוע? מבאר הצל"ח, שבעולם הבא, כאשר יסתכל האדם על הצרות שהיו לו בעולם הזה, הוא יראה כמה הן היו לטובתו, ואז הוא יבין שגם על הצרה הוא היה צריך לברך "הטוב והמטיב"! מה שנחשב 'בזמן אמת' כאירוע טראגי ומר, גם הוא היה אך ורק לטובה! כי אין דבר רע יורד מן השמים כלל וכלל, אלא הכל ה-כ-ל לטובה.

החפץ חיים רגיל היה לומר, כי אם קרה לאדם איזה מקרה, אסור לומר שהוא רע, רק שהוא מר. כי כל מה שעושה ה', לטובה הוא עושה. אבל אפשר לומר שהוא מר, שהרי רפואה, גם אם היא מרה, יכולה להיות לטובת האדם. אבל אם אומר שהמקרה רע, הרי זה נגד הכלל שהכל לטובה, ובנוסף לכך, אוחז הוא במידת השקר, באומרו על דבר שנעשה לטובת האדם, שהוא לרעתו.

המנהל הטוב ביותר

פעם ישבו לפני הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב שני יהודים פשוטים, והתאוננו על מצבם. שאלם הצדיק: "כיצד הייתם אתם נוהגים, לו אתם הייתם מנהיגים את העולם?"

השיב האחד: "הייתי עושה שלא יהיו בעולם עניים ועשירים, אלא שלכל בני האדם יהיה בשווה". אמר השני: "אני הייתי מבטל את כל המלחמות ומשכין שלום ושלווה בין כל המדינות".

"ואני", אמר להם רבי לוי יצחק, "הייתי עושה בדיוק כפי שזה כעת, כאשר הקב"ה מנהל את העולם, כי אין ספק שכל מעשי השם יתברך הם לטובה, בשלמות ובאמת, אלא שחסרה לנו הידיעה וההשגה בחשבונות של מעלה".

הפסיפס

"מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו" (תהלים יט י) - אומר החפץ חיים: מתי נוכל להיווכח ולדעת כי משפטי ה' אמת? רק כאשר נוכל לדעת את כל המערכת. אילו היינו יכולים לאסוף את כל הידיעות "יחדיו", או אז היינו מבינים עד כמה צדקו משפטי ה'.

אמרו חז"ל (ברכות ז ע"א): כשאמר משה לפני הקב"ה: "הודיעני נא את דרכיך", ביקש לדעת למה יש צדיק ורע לו, ויש רשע וטוב לו? אמר לו הקב"ה: צדיק ורע לו - צדיק בן רשע, רשע וטוב לו - רשע בן צדיק. ומסופר במדרש, שבאותה שעה, ראה משה מרחוק מעיין מים, ובא אדם עייף ושתה מים מן המעיין, ושכח שם ארנק והלך. בא אדם אחר, שתה, לקח את הארנק והלך. בא שלישי, שתה ושכב לנוח. בינתיים בא הראשון לחפש את הארנק, ראה את האיש השלישי נח, וביקש ממנו את ארנקו. טען הלה, שאינו יודע על מה מדובר. ברוב כעסו, עמד והרגו. תמה משה: למה נהרג זה שהיה חף מפשע, והשני ניצול וגם זכה בארנק?! אמר לו הקב"ה: אינך יודע מה היה בעבר, לכן אתה תמה. דע שאביו של הראשון גנב ארנק מאביו של השני, ובא בנו (שמצא הארנק) לרשת ירושת אביו. וזה השלישי שנהרג, הרג אביו של זה הראשון, ובא הבן וגאל את דם אביו. אז נתקררה דעתו של משה.

הרי לנו, שאכן, רק כאשר מבינים את המערכת השלימה, אפשר להבין את הנהגת ה'. משל למה הדבר דומה? לפסיפס ענק, אשר מי שרואהו כולו, מקבל תמונה ברורה להנהגת הצדק והיושר של הקב"ה. אולם אנו רואים רק אבן פה ואבן שם מתוך אלפי האבנים! ובמעט האבנים הללו שאנו רואים, יכולים אנו לראות רק מעט מהשגחת ה' עלינו. אך כשנזכה לראות את הפסיפס השלם, הגלוי אך ורק לו יתברך שמו, ניווכח לראות עד כמה קורן הוא ומבהיק מצדקת משפטיו!

ככל שנַרבה לחשוב ולהתבונן סביבנו, לפקוח עיניים על השגחת ה' עלינו, יתגלו לנו יותר ויותר חלקים מפסיפס הצדק השמימי של בורא העולם, "המנַהג עולמו בחסד ובריותיו ברחמים". וכה רחב הוא הפסיפס, וכה מצומצמת היא ראייתו של האדם, עד שמוכרחים אנו להודות: "כִּי הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם, וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים". (קהלת ה א)