התועלת שבייסורים: הסיבות השונות להבאת ניסיונות בעולם הזה - חלק ב’

אמר רב הונא: "הנה טוב מאד" - זו מידת הטוב, "והנה טוב מאד" - זו מידת ייסורים.

וכי מידת ייסורים טובה היא מאד?! אתמהא! אלא שעל ידה הבריות באים לחיי העולם הבא.

וכן אמר שלמה: "ודרך חיים - תוכחת מוסר",

אמרת: צא וראה איזוהי דרך המביאה את האדם לחיי העולם הבא? הוי אומר זו מידת ייסורים".

(בראשית רבה פרשה ט)

משה'לה, התפלל עלי!

סיפר הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, שבצעירותו נכנס לבקר את רבו הגאון רבי מרדכי זצ"ל ששכב על ערש דווי והתייסר ביסורים גדולים. כשראהו רבו, ביקשו: "משה'לה התפלל עלי!" כששאל מה להתפלל, השיב לו: "תתפלל שאזכה לקבל בעולם הזה כל העונש המגיע לי, כדי שאוכל לבוא לעולם הבא זך ונקי".

אחרי כמה ימים חזר ושאלו אם התפלל כבר, השיב לו התלמיד: "לא ולא! רצוני שיהיה לרבי טוב! לפיכך אינני יכול לבקש שיהיו לרבי עוד צרות ויסורים". אמר לו הרב: "משה'לה משה'לה, הרי תבין שגם אני איני רוצה אלא שיהיה לי רק טוב! אך מהו הטוב האמיתי? לבוא לעולם האמת זך ונקי! כמה זה טוב! אנא, התפלל שאקבל הכל כאן, ואגיע לשם נקי וטהור".

רק לא קטרינגא!

הגאון הרב שך זצ"ל סיפר על בעל ייסורים גדול שהיה חי בעיר סלוצק. האיש היה מקבל את ייסוריו בשמחה, וכך היה רגיל לומר אודות הייסורים:

בין מחנות העבודה הידועים לשימצה ברוסיה נודע מחנה "קטרינגא" כגרוע שבכולם. הקור ששרר במקום ההוא היה גדול ללא נשוא, תנאי המחיה והמגורים היו נוראים ביותר, ובנוסף לכך היו מעבידים שם את האנשים בעבודות קשות ביותר. אדם שנגזר עליו להישלח לעבוד בקטרינגא היה מתחנן על נפשו ומבקש להישלח לכל מקום אחר, ואפילו לסיביר, ובלבד שלא לקטרינגא! אם בקשה כזו היתה מתקבלת, והאדם היה נשלח לסיביר, היה הדבר מתקבל בסיפוק רב! אדם זה היה שוהה ועובד בסיביר ללא תלונה, על אף הסבל והקשיים, לפי שבכך היה ניצל מעונש קטרינגא הנורא.

כן הדבר באשר לייסורי האדם בעולם הזה: כל אדם עתיד להיות נידון בגיהנום על העבירות שעבר במשך ימי חייו, לפיכך עליו לשמוח ביותר כאשר פוקדים אותו ייסורים בעולם הזה, שכן על ידי כך הוא ניצל מדינה של גיהנום, ואין להשוות כלל את הייסורים בעולם הזה לייסורי הגיהנום.

עוד קצת ייסורים!

מעשה באדם שהיו לו ייסורים רבים ומכאובים שונים. מחלות פקדו אותו ואת אנשי ביתו, הוא איבד כמה מיקיריו, היו לו קשיי פרנסה, ועוד צרות שונות וקשיים רבים שליוו אותו כל ימי חייו. הוא החליט לנסוע אל הצדיק המקובל רבי שלום שרעבי זצ"ל כדי שיסביר לו מדוע עליו לסבול כל כך, ומה עליו לעשות כדי שיוקל לו.

כאשר הגיע לביתו של הרב, התבקש מהרבנית לשבת ולהמתין עד שהרב יתפנה אליו. הוא ישב על אחת הכורסאות, ומכיון שהיה עייף מטורח הדרך, מיד נרדם ושקע בשינה עמוקה. והנה בחלומו - הוא רואה את עצמו מגיע לשמים, ורואה לפניו דרך שוממה. החל האיש לצעוד במעלה הדרך. לפתע עקפה אותו מרכבה גדולה, מלאה מלאכים צחורים ויפים. המרכבה חלפה במהירות ונעלמה באופק. אחר כך חלפו עוד מרכבות רבות עמוסות במלאכים לבנים, חלקם גדולים ועצומים וחלקם קטנים וצנומים. כאשר תמה שיירת המלאכים הלבנים, החלה לעבור על פניו שיירה ענקית של מרכבות נושאות מלאכים שחורים ואיומים. הדבר עורר את סקרנותו, הוא החיש את צעדיו, עד אשר הגיע לכיכר רחבת ידיים, שם מצא את כל המרכבות חונות. במרכז הרחבה עמדו מאזניים ענקיים וכל המלאכים החלו להסתדר בתוך המאזנים, הלבנים בכף הימנית ואילו השחורים בכף השמאלית.

האיש לא הבין מה מתרחש לנגד עיניו, עד שהוסבר לו שכאן זה בית הדין של מעלה, וכעת דנים בדינו של אדם. כל המלאכים שעולים למאזניים נוצרו מהמצוות ומהעבירות שעשה בימי חייו. כאשר אדם עושה מצוה בשלמות, נברא מלאך לבן, גדול וכבד משקל, אולם כאשר אין המצוה נעשית בשלמות, נברא מלאך פגום, חסר איברים או צנום. וכך גם לגבי העבירות - מלאכים שנוצרו מעבירות שנעשו במזיד או מתוך הנאה הנם גדולים וכבדים, ואילו מעבירה שנעשתה בשוגג נבראים מלאכים קטנים וקלים.

בינתיים המאזניים מתמלאים במלאכים שחורים ולבנים. התעניין האיש לדעת מי הוא האדם הנדון במשפט זה. השיבו לו שהוא עצמו הנדון במשפט, ואז נחרד לראות שכמעט כל המלאכים כבר ניצבים על המאזנים, וההכרעה נוטה לטובת המלאכים השחורים שנוצרו מעבירותיו. הוא הבין שאם כך, הולכים לדון אותו כאחד הרשעים, ולכן רעד מפחד.

כאשר עלו כל המלאכים, יצא כרוז ושאל אם נשארו עוד מלאכים. התשובה היתה - "לא"! ואז שאל הכרוז: "אולי סבל היהודי ייסורים בימי חייו? אם כן, אפשר לצרפם לצד הזכויות"! מיד הופיעה מרכבה ענקית של מלאכים שנבראו מכח ייסוריו הרבים שסבל בימי חייו, וכנגד כל מלאך של ייסורים הורידו מהמאזנים כמה מלאכים שחורים, לפי שייסורים ממרקים ומצרפים את האדם מעוונותיו.

 כעת רווח לו מעט, כאשר ראה שמשקלם של המלאכים השחורים הולך ויורד, וכפות המאזנים כמעט השתוו. אולם כאשר תמו גם מלאכי הייסורים, ראה האיש שעדין הכף נוטה במקצת לטובת המלאכים השחורים, ומזה הבין שמצבו בכי רע. הנה עוד מעט יוכרז על פסק הדין, והכף נוטה לרעתו!

בצר לו נפלטה לפתע מפיו זעקה גדולה ומרה: "הבו לי עוד ייסורים... אני רוצה עוד ייסורים!!!"... מקול הצעקה התעורר האיש מחלומו, ובני ביתו של הרב אשר נבהלו מן הזעקה חשו לעברו ושאלוהו: מה קרה? רק עכשיו הבין שכל זה היה חלום. הוא קם מהכורסא ופנה לצאת מבית הרב. הרבנית קראה לו ואמרה: "הרי רצית לדבר עם הרב!", והוא השיב: "כבר אין צורך, קיבלתי מן השמים את התשובה המתאימה". (סיפר הרב יודלביץ. לקח טוב רנא)

מעיד החפץ חיים: שמעתי מזקן איש אמונים, ששמע מעצמו מהרב הגאון ר' יעקב משה זצ"ל, שאמר בשם זקנו הגאון מוילנא, שאלמלי הייסורים לא מצאנו ידינו ורגלינו בזה העולם! והענין הוא, כי בשעה שנפטר האדם והנשמה עולה למעלה, מתראה לפניה כמין כף שהיא, כדי לשקול מעשיו, אם תגבר הזכות על החוב או להפך חס ושלום. והוא שומע בת קול יוצאת ומכרזת שיתקבצו זכויותיו שעשה כל ימי חייו, והקול נשמע בכל העולמות שמשתרש שם שורש נשמתו. והנה תיכף נקבצים כל המליצים שנבראו מהמצוות, ועומדים כולם לצד ימין של הכף. ואחר כך יוצאת בת קול, שיתקבצו גם כן כל עוונותיו שעשה בכל ימי חייו. והנה מתקבצים המונים המונים לבושים שחורים ומתעטפים שחורים, ונתרבו מאד מאד, והכף חוב מכריעה... והנה האדם כשרואה אז דבר זה, מתמרמר מאד וחושב בנפשו מה יהיה סופו, כי בודאי יכריזו עלי שאני רשע כיון שהכף חוב מכריעה. ובתוך כך יוצאת בת קול שמכריזה ואומרת: איה הייסורים שהיו לו בעודו בזה העולם? מיד נקבצים כל היסורים שהיו לו בכל ימי חייו, והם רצים כולם לצד ימין, והכף זכות מכריעה הרבה והרבה, כי על ידי היסורים נתכפרו לו הרבה מעוונותיו, והוא נשאר בחזקת צדיק, והוא שמח ומודה לה' על כל מה שעבר עליו. עד כאן שמעתי. עד כאן דבר החפץ חיים בספרו "שם עולם" פרק ג.

אומר הגאון ר' אברהם גרודז'ינסקי זצ"ל: "מובן הדבר כי אם יבין האדם את מטרתם של הייסורים ויחפש דרכיו ויעשה תשובה, אז אין ערוך לסליחתו, ובייסורים הכי קלים יוכל להירפא מהחטאים היותר גדולים". (תורת אברהם דף כ)