קבלת ייסורים באהבה: טובות ונחמות לעולם הבא

לכתחילה, אל לו לאדם לבקש ייסורים, אולם אחר שכבר הגיעו, עליו לקבלם באהבה, מתוך ידיעה שהינם לטובתו.

אמרו חז"ל (פסיקתא פ' מז): "אשרי אדם שנגעו בו ייסורים, וכבש רחמיו וכעסו, ולא קרא תגר אחר מידת הדין"!

משל ליהודי, אשר שכר דירה משר אחד בשלוש מאות רובל לשנה. את שכר הדירה היה היהודי מעביר לידי השר בתאריך קבוע מדי שנה בשנה. באחד הימים, נסע השר למדינה רחוקה, ולפני צאתו לדרך מינה את אחד מפקידיו לאחראי על רכושו. אותו פקיד היה שונא ישראל, ומשבאה לידו עתה הזדמנות להציק ליהודי, לא אחר לעשות זאת. מיד לאחר שהופקד על הרכוש, הודיע לשוכר כי שכר הדירה הועלה לחמש מאות רובל לשנה. כאשר הגיע זמן הפרעון, שלח וקרא ליהודי השכם בבוקר ודרש ממנו את התשלום המלא. בידו של היהודי היו אז רק ארבע מאות ושמונים רובל, אי לכך ביקש מאת הפקיד להמתין מספר ימים עד שישלים את הסכום. הפקיד, שהיה כאמור איש רע מעללים, דרש שהתשלום כולו יבוצע בו ביום! כאשר הגיע הערב ובידי היהודי לא נמצאו עשרים הרובלים החסרים, ציוה איש הבליעל להכותו עשרים מכות קשות ונאמנות - מכה אחת עבור כל רובל! ואכן היהודי הוכה קשות, וחזר לביתו גונח וחבול.

כאשר שב השר לביתו, אמר היהודי לאשתו: הנני הולך אל השר כדי לספר לו על מעללי הפקיד! שמע השר את הדברים וחרה לו הדבר מאד. אף נכמרו רחמיו על היהודי אשר אותו חיבב והעריך עד מאוד. אמר השר ליהודי: הנני מודיעך בזה, כי על כל מכה שהכה אותך הפקיד, יחויב לשלם לך מאה רובל! ובסך הכל מגיע לך ממנו סך אלפיים רובל. ומאחר שהפקיד רכש לעצמו לאחרונה חצר ששוויה ארבעת אלפים רובל, הנני ממציא לך שטר המאשר כי מחצית החצר שייכת לך מהיום והלאה!

כששב היהודי לביתו, ראתה אשתו שפניו נפולות וזועפות. כאשר שאלה אותו מה אמר לו השר, הראה לה את השטר שקיבל על חצי החצר של הפקיד. "מדוע איפוא נפלו פניך?" שאלה האשה, "אדרבה עליך לשמוח במתנה היקרה שקיבלת?", השיב לה בעלה: "את הכאב של המכות שהכני הפקיד כבר איני חש היום, אם כן מוטב היה אילו היה מכה אותי אז ארבעים מכות, והייתי זוכה עתה בכל החצר. על זה לבי דווה"...

משל זה סיפר החפץ חיים בשם המגיד מישרים, ובאר: כן הדבר בעניין יסורי האדם בעולם הזה. כאשר הם באים על האדם הוא מצטער עליהם מאד, ואינו רוצה לסובלם, אך כאשר יבוא לעולם הגמול ויקבל שם הרבה שכר תחת כל שעה ושעה של סבל בעולם הזה, אז יגיל וישיש על כל צער ומכאוב שהיו מנת חלקו.

"זכור ימות עולם" - אמר משה לישראל:

"כל זמן שהמקום מביא יסורים עליכם, היזכרו כמה טובות ונחמות עתיד ליתן לכם לעולם הבא"!

(ספרי האזינו)

שבעה סמי מרפא

מעשה שכתב ה"שבט מוסר" (בספרו מעשה אליהו א): מעשה ברופא אחד חכם, שקצף עליו המלך וציוה לעבדיו שישימו אותו בבית הכלא במקום צר כקבר, ויאסרוהו בנחושתיים, וישימו עול ברזל על צווארו. וציוה שיפשיטו את בגדיו וילבישוהו מן הצמר הקשה, וציוה לתת לו מזונותיו דבר יום ביומו - לחם שעורים, ומלוא כף מלח, וקיתון מים. וציוה המלך לנצבים עליו בבית הסוהר לשמוע דבריו ויגידו למלך, כי היה חכם גדול, ולא היה מדבר שום דבר אלא בחכמה.

ישב ימים רבים בבית האסורים, ולא דיבר כלום, אלא היה יושב ושותק. לאחר ימים ציוה המלך לקרוביו של אותו החכם ולמיודעיו שילכו לבקרו בבית האסורים ולדבר עימו, אולי ידבר באוזניהם. נכנסו אצלו ואמרו לו: "אדוננו, אנחנו רואים את צרת נפשך בבית הכלא הזה שאתה אסור בו, בכבלים האלו על צוואריך, ובנחושתיים שעל רגליך, ואתה רעב וצמא ועירום, והקיפוך כל אלו היסורים, ואנחנו תמהים מזיו פניך איך לא השתנה, ומבשרך איך לא נכחש, ומכוחך איך לא כשל?!" אמר להם: "לקחתי לי שבעה סמי מרפא, ועירבתי אותם, ועשיתי מהם שיקוי ואני שותה ממנו מעט בכל יום, וזהו שהעירני בכוחי ולא נשתנו פני". אמרו לו: "ספר לנו אותם הסממנים, ואם יקרה לאחד מאתנו יסורים קשים כאלו, נעשה מהם שיקוי שלא נמות". אמר להם: "הסם הראשון - הבטחון בהקב"ה, שהוא יתברך יכול להצילנו מצרות רבות ורעות ויצילני מאלו ומיד המלך, כי "לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה', עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ". והסם השני - התקווה והתוחלת, שהן מידות נעלות לכל מי שסבבוהו יסורים, כדי שלא יאבד בצרתו. הסם השלישי - ידעתי כי חטאי גרם, ובעווני נלכדתי, ואני הייתי סיבה. והואיל וכן, למה אלין ולמה אתרעם?! שנאמר: "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם", ואמרו חז"ל: "אין יסורים בלא חטא". הסם הרביעי - אם לא אוחיל, מה אעשה?! היש בידי מה לעשות?! אם גזירת המלך הוא עלי למות - אמות בלא עתי. הסם החמישי - ידעתי כי לטובתי הקב"ה מייסר אותי, כדי למרק ממני עוונותי בעולם הזה, ואזכה לחיי העולם הבא, שנאמר: "אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ", על כן אני שמח בתוכחות אלה, ובשמחה שאני שמח אני מביא טובה לי ולעולם, שהרי אמר רבי יהושע בן לוי: "כל השמח ביסורים שבאים עליו, מביא ישועה לעולם". הסם הששי - שאני שמח בחלקי ומודה ומשבח עליו, כי אפשר לי להיות בצרות יותר רעות מאלה: אם אני מעונה בכבלי ברזל - אפשר קשה מזה, שהיו מכים אותי בשוטים או ביסורים אחרים. אם מאכלי לחם שעורים - אפשר שלא היו נותנים לי לחם כלל, לא של חטים ולא של שעורים. ואם מֵימַי במידה - אפשר שלא היו נותנים לי מים כלל. אם מלבושי הצמר הקשה - אפשר שהיו מניחים אותי ערום. הסם השביעי - ידעתי כי תשועת ה' כהרף עין, כי חנון ורחום הוא, ארך אפים ורב חסד ואמת, וניחם על הרעה. והוא יתברך יוציאני ממצוקתי וירפא לי מכאובי, על כן אני סובל הכל בשמחה". וכשסיפרו הדברים אל המלך, הוציאו מבית האסורים, וגידלו מעל כל השרים אשר אתו.

ומסיים ה"שבט מוסר": הנלמד מכאן שכל המקבל באהבה כל מה שבא עליו מצער ותקלה, נמצא תמיד בוטח בהקב"ה, והוא כעושה מצוה בלי הפסק, כי כל עוד שעומד בהבטחה עושה מצוה, וזכות המצוה מצילו. גם על ידי שעומד שמח ובטוח - מגַדֵּל ומרומם כוכב מערכתו, וכיון שאינו מתריע מזלו, קרוב הצלה הוא. לכן כל ירא אלקים יקבל מוסר ה' יתברך בסבר פנים יפות, כי הם כופר נפש לזכותו בעולם הקיים, ויבטח ביוצרו שיבחר לו הטוב, כי הוא הבוחר, ועליו יתברך ישליך יהבו, ויבטח בו בכל עת, ונאמר (תהלים לא כה): "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם, כָּל הַמְיַחֲלִים לַה'"!