סיפור הצלחה: אריאלה יורב עברה השתלת כבד, וחזרה לחיות

לפני קרוב ל-30 שנה, כשביתה הצעירה היתה כבת שנה בלבד, בשרו הרופאים לאריאלה יורב כי היא נמצאת במצב של אי ספיקת כבד, כתוצאה משחמת אוטואימונית. המחלה התגלתה אצלה בשלבים ראשוניים בלבד, וההשפעה שלה על חייה של יורב היתה מינימאלית – שני כדורים יומיים, ביקורת שנתית אצל הרופא, ותו לא. היא המשיכה בחייה כרגיל, ועובדת מחלתה היתה מחשבה מינימאלית בלבד בסדר יומה. אף שהרופא המטפל שלה ציין שיתכן שתזדקק להשתלת כבד בעתיד, היא לא הפנימה זאת כלל.

המצב השתנה בחנוכה של שנת תשע"ו. תסמינים של המחלה החלו להופיע, ומצבה של יורב הידרדר במהירות. היא המשיכה לעבוד למרות המחלה עד לפסח של אותה שנה, אך אז נאלצה להפסיק לעבוד. הרופאה שטיפלה בה באותה תקופה אמרה כי הפתרון היחיד למצב הוא השתלת כבד. יורב עדיין האמינה שמשהו ישתנה פתאום, שהמחלה תיעלם כפי שהגיעה, אך היא החלה בסידורים לקראת השתלה, ופנתה למרכז ההשתלות בבית החולים בילינסון.

הצוות בבית החולים היה גם הוא משוכנע כי מצבה של יורב אינו קשה במיוחד – מכיוון שהיא עדיין הלכה על שתי רגליה. היא הגיעה לפגישה במרכז ההשתלות עם כל בני משפחתה – בעלה, ילדיה, ושני אחיה. בפגישה נאמר להם כי בהשתלת כבד יש שתי אפשרויות: השתלה מתורם מת, שמיועדת למקרים דחופים ויש לה תור ארצי, והשתלה מתורם חי. במקרה של יורב, אם מי מבני משפחתה יימצא תואם – היא תוכל לעבור השתלה מן החי, כלומר השתלה של אונת כבד מקרוב משפחתה. התהליך של בחירת התורם, כך נאמר לה, הוא ארוך מאד. ואכן, התהליך נמשך, כשיורב מגיעה לבדיקות אחת לחודש. החלו חיפושים אחר תורם, גם במרכזי השתלות אחרים וגם בחו"ל. אלא שאז הפציעה קרן של תקווה – קרוב משפחה של בעלה של יורב, החליט שהוא מעוניין לתרום לה אונת כבד. הבדיקות גילו שהוא גם מתאים לתרומה. קרוב המשפחה החל לעבור סדרה ארוכה של בדיקות פיזיות ופסיכולוגיות, תהליך שאורך כחצי שנה.

בינתיים הלך מצבה של יורב והידרדר. היא הפסיקה לעבוד, נאלצה להימנע ממלח, מסוכר ומנוזלים מרובים, ואחת לתקופה נאלצה להתאשפז ליומיים או שלושה. במהלך כל הזמן הזה, היא הודתה לה' על מה שיש לה, כמו בני המשפחה והחברות הטובות ששהו לצידה בכל אשפוז שכזה. הקושי הגדול ביותר בתקופה הזו, מספרת היום יורב, הוא להמתין למשהו שאתה זקוק לו באופן קריטי – אבל לא יודע מתי יגיע. עם זאת, התקופה הזו היתה מלאה עבורה בחברות ובתמיכה. בשלב מסוים היא הפסיקה להגיע למיון בבית החולים בעפולה, שם היא מתגוררת, ועברה לבילינסון, שם היתה עתידה לעבור את השתלת הכבד.

(צילום: shutterstock)

יום אחד הודיעו ליורב כי נמצא עבורה כבד מתאים – אך רק בשעות הצהריים תחליט הוועדה הארצית להשתלות אם היא תקבל את הכבד, או מטופל אחר. יורב שמרה על רוגע, בידיעה שקרוב משפחתה עדיין נמצא בתהליך בדיקות ההתאמה, וגם אם לא תזכה בכבד הנוכחי – תמיד תוכל לקבל את שלו. ואכן, הוועדה החליטה להעביר את הכבד למישהו אחר. למרות "רשת הביטחון" שהעניק לה קרוב משפחתה, יורב ידעה שמצבה מידרדר, ושהסיכוי שיימצא לפתע תורם מתאים אחר בזמן הקרוב הוא קלוש. אך למרות הסיכויים הנמוכים – יומיים לאחר מכן התבשרה יורב כי נמצא עבורה כבד מתאים, והיא הוכנסה לניתוח ההשתלה.

הניתוח נמשך כ-10 שעות, ולאחריו הועברה יורב למחלקת טיפול נמרץ. יומיים לאחר הניתוח נכנסה יורב למשבר רפואי, כאשר לבה החל לעורר בעיות, והיא הוכנסה לצנתור. אך הצנתור, ב"ה, עבר גם הוא בהצלחה, ומכאן והלאה החל מצבה של יורב להשתפר עוד ועוד, עד שכעבור שבועיים יכלה להשתחרר מבית החולים. קרוב המשפחה שעמד לתרום, אגב, עמד כבר לפני הבדיקה האחרונה כשיורב קבלה את הכבד בהפתעה.

עד היום, יורב לא יודעת מיהו האדם שתרם לה כבד. היא כתבה מכתב תודה למשפחתו, ומדליקה בכל ערב שבת נר נוסף עבורו, אך המשפחה לא הגיבה למכתב.

בערב ראש השנה האחרון חזרה יורב לבית החולים בילינסון, על מנת להודות לצוות שטיפל בה ולברך את אנשי הצוות בשנה טובה. המנתחים שטיפלו בה אמרו לה שהיא הסיבה שהם מבצעים ניתוחי השתלה. הסיפור של יורב הוא סיפור הצלחה נפלא במחלקה, בעיקר בזכות העובדה שהתאוששה במהירות מפתיעה לאחר הניתוח.

היום, יורב נהנית מכל רגע בחייה. היא חזרה לאכול הכל, לבקר את ילדיה ולהיות סבתא. תודה לה'.