חיילים יהודים במלחמת העולם הראשונה: כיצד נראו הימים הנוראים בשדה הקרב?

מלחמת העולם הראשונה. חיילים יהודים רבים לוחמים בשדה הקרב במדינות השונות, אחרים נמצאים במחנות שבויים, והנה – מגיעים הימים הנוראים. איך מתכוננים לראש השנה, ליום הכיפורים, בתוך המציאות של המלחמה הגדולה?

הקשר בין יהודים באזורים שונים של העולם לא היה רציף באותה תקופה. התקשורת הצטמצמה לדואר בין יבשתי בלבד, כך שנוסף על קשיי המלחמה עצמם, היה גם קושי לאסוף את היהודים וליצור מניינים לתפילה או סעודות חג. רבנים צבאיים בצבאות השונים דאגו לארגן מקומות תפילה, ויידעו בכך את היחידות הצבאיות השונות, תוך שהם מקווים כי החיילים היהודים יוכלו לקבל אישור ממפקדיהם להגיע אל מקומות התפילה. הם גם דאגו לחדרי אוכל ולאיסוף של מזון לסעודות החג. בנוסף דאגו הרבנים הצבאיים לכל הצרכים הרוחניים של החיילים היהודיים, כמו טליתות, שופרות, דרשות מתאימות ומחזורי תפילה.

בספרייה הלאומית קיימים אוספים שונים ובהם מספר פריטים יהודיים מן התקופה הזו, של מלחמת העולם הראשונה.

לוח שנה לשנת תרע

לרוב, הרבנות הצבאית במדינות אירופה לא הדפיסה מחזורי תפילה מסודרים. לעומת זאת, בסידורים הרגילים שניתנו לחיילים נכללו גם עיקרי התפילות לכל חגי השנה. מצבם של מחזורי התפילה השתנה על פי המדינה בה נמצאו. בבריטניה, למשל, היתה הרבנות הצבאית מאורגנת, והיא השתמשה בשירותים רשמיים של בתי הדפוס במקום. לעומת זאת, בגרמניה פעלו הרבנים באופן עצמאי, בתקציב נמוך שהגיע לרוב מתרומות. לכן בגרמניה ניתן למצוא מהדורות שונות של סידורי תפילה, בעוד הסידורים הבריטיים מסודרים במהדורה סטנדרטית אחת. כל הסידורים הללו מכילים רק את עיקרי התפילות. לימים הנוראים, למשל, מוקדשים בסידורים אלו רק עמודים בודדים.

אחד מן הסידורים מאותה תקופה הודפס לפני 102 שנה, לקראת ראש השנה תרע"ו, ע"י הקהילה היהודית בהמבורג, ונכתב עליו שהוא "עבור חיילינו היהודים". בפתח הסידור כתובה תפילה מיוחדת מרב הקהילה להצלחת החיילים היהודים בקרב. אל הסידור מצורף לוח שנה לשנת תרע"ו, אך אין בו תפילות לימים הנוראים.

ימים נוראים במחנה השבויים

בתוך מחזור תפילה בכתב יד, שתצלומים שלו נמצאים בספרייה הלאומית, ניתן לראות עדות על מצבם של יהודים בימים הנוראים במחנות השבויים. שלושה מחזורים ממנהג אפ"ם (אזורים במחוז פיימונטה שבצפון איטליה – אסטי, פוסאנו ומונקאלון), אשר נכתבו בשנים 1673, 1704 ו-1729, ניתן לראות טקסטים בכתב ידם של שבויים יהודים, שנכתבו בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה. בתוך הטקסטים הללו ניתן לראות רשימה של בעלי התפילה בימים הנוראים, והמקומות שמהם הגיעו.

מן הפריטים הללו עולות שאלות רבות חסרות מענה. האם השבויים שכתבו במחזורים הללו היו אזרחים, או חיילים בצבא אוסטרו-הונגריה? כיצד השיגו את המחזורים היקרים הללו? מדוע החליטו לכתוב בתוך המחזורים? מדוע הזכירו את האירוע ואת המתפללים? לשאלות הללו, כאמור, אין תשובה, ואולי רק מחקר מעמיק יגלה מעט על התהיות הללו.

באוסף הספרים הנדירים בספרייה הלאומית, ניתן לראות מחזור שנשלח לשמואל גולדשטיין מירושלים ולחברו אהרן היבלר מצפת, על ידי רבו של גולדשטיין, הרב ברוך ראובן שלמה יונגרייז – מייסד העדה החרדית בירושלים. השניים שקבלו את המחזור היו שבויים בכלא אנגלי במצרים. גם שני השבויים הללו כתבו בתוך המחזור ותעדו את עובדת היותם שבויים במקום. הם אחלו לעצמם בכתב יד להשתחרר במהרה.

דרשות במלחמה

מלבד סידורי התפילה, כאמור, דאגו הרבנים הצבאיים של התקופה לדרשות לימים הנוראים, כאלה שמתאימות לנושאים האקטואליים בצבא. בשנת 1916 פורסמו מספר דרשות שהיו מיועדות ליום הכיפורים ולסוכות, בחוברת שפורסמה תחת השם "ברכת הרב הצבאי לחברים היהודים בצבא הגרמני". החוברת חולקה לחיילים יהודים, והיא נכתבה על ידי מספר רבנים צבאיים בגרמניה. אחד מן הכותבים הוא  הרב גאורג זלצברגר. ביומנו כותב הרב זלצברגר כי ביום השני של ראש השנה הוא נאלץ להתפלל ביחידות, משום שכל החיילים היו בקרב. הוא משווה בכתביו את האבות של החיילים היהודיים השולחים את בניהם לשדה הקרב – לאברהם אבינו, אשר מקריב את יצחק בנו ע"פ ציווי ה'. אולם האמהות, כותב הרב, בוכות, כמו רחל אמנו, עליה קוראים בהפטרה ביומו השני של ראש השנה. בכתביו מנחם הרב זלצברגר את עצמו ואת כל המתפללים, כי הבנים ישובו בקרוב, כפי שהבטיח הקב"ה לרחל אמנו, "ושבו מארץ אויב".