המקום ינחם אתכם: חזרת הנשמה לכור מחצבתה

"ברוך אתה בבואך" - בבואך לעולם הזה. "וברוך אתה בצאתך" - בצאתך מן העולם הזה.

(דברים רבה ז יג)

נשמתו של כל אדם נמצאת כאן בעולם הזה בתפקיד, אולם המקום הטבעי שלה הוא בעולם הנשמות. הדבר ידוע, כי הנשמה עצמה אינה מעונינת לשהות בעולם הזה, אי לכך היא שמחה לחזור אל צור מחצבתה במהירות האפשרית, מפני שהעולם הזה הוא מקום מלא נסיונות, והנשמה חרדה פן לא תעמוד בהם. לפיכך משך שהותה עלי אדמות נקבע לפי הצורך והענין שבגללו נשלחה לכאן, ומיד אחרי שזוכה לתקן את המוטל עליה, היא חוזרת למקומה הטבעי, ולעתים אף בגיל צעיר ביותר, כי לא טוב לה להשאר בעולם הזה מעבר לזמן הנדרש.

מתוך אגרת תנחומים וחיזוק של רבי יונתן אייבשיץ לגיסתו, בפטירת בעלה:

על כן אחות והילדים, השגיחו על בריאותכם, זה הוא יותר חשוב ממה שרק תאמרו קדיש עבור אביכם ז"ל, כי זאת היא מצוה יותר גדולה שתשגיחו על בריאותכם, ותקבלו הכל מהקב"ה באהבה ובחיבה, וזה נתקבל מאד לרצון אצל הקב"ה.

מלך השולח את עבדיו למדינות אחרות בשירותו, כאשר רואה שיש להם עוד מה לעשות שם, הרי יהיה המלך שוטה אם יקראם בחזרה. אבל אם הוא רואה שכבר אין עוד צורך להם שם, נקראים הם בלי עיכוב הביתה. ובכן כולנו הננו בזה העולם לעבוד ולתקן עבודת הקודש של הקב"ה, ולכך נוצרנו. אם רק ימצא הקב"ה באחד שיכול עוד לפעול כאן לעבודתו הקדושה, בוודאי לא היה קורא אותו לעולם הבא. למה אפוא נבכה על מיתתו? האם אין אנו יודעים שהעולם הבא הינו יותר טוב מהעולם הזה? ועל כן אין מה להתאבל על מיתת האדם, אלא המעט בכל האפשר. וחילוף עולם עובר בעולם הקיים - הוא חילוף טוב! ...ואם הבכיה היא מצד אחר, כי אנו מתגעגעים אליו, זהו באמת דרך וטבע האומות, אך לא של ישראל עם נושע בה', שהרי כמה הן שנותיו של אדם בזה העולם, ואחרי כן באים כולנו יחד בארץ החיים".

נוהגים לומר לאבלים: "המקום ינחם אתכם". "המקום" הכוונה לקב"ה. אולם בדרך דרש אפשר לומר: אילו היו קרובי הנפטר רואים את המקום שאליו הגיע הנפטר, אילו היו מקבלים ממנו תמונות ומכתבים, מהמקום שבו הוא נמצא, היו מתנחמים בכך. ולכן "המקום ינחם אתכם" - מקומו של הנפטר בגן עדן, תענוגיו והנאותיו שנהנה מזיו השכינה, הוא שינחם ויפייס אתכם, ויזכיר לכם ולנו שהנפטר נמצא במקום מנוחתו.

"על גופם של צדיקים - הקדוש ברוך הוא אומר: יבוא שלום ינוחו על משכבותם.

ועל נשמתם הוא אומר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים"

(שבת קנב ע"ב)

הרבנית מרגלית ז"ל באה מן השמים ליילד אותי

להלן תמליל מדברי מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל: אספר דבר ששמעתי ונדהמתי. בערב פסח של השנה [התשס"ד], בא אלי יהודי אחד מהדרום ועמו ילד קטן בן שש שנים. כבוד הרב תברך את הילד הזה, הוא בא על ידכם! אמרתי לו, מה זה על ידכם? אמר לי, מעשה שהיה כך היה:

לפני שש שנים בשנת תשנ"ח [ארבע שנים אחרי שנפטרה הרבנית מרגלית ע"ה בי"ט אב תשנ"ד], קראו אותי ממשרד הקליטה וביקשו שאערוך "ליל הסדר" לעולים חדשים, שלוש מאות איש, שאסביר להם מה הענין של ליל פסח, וברוך השם יש לי מענה לשון, ואני התכוננתי והלכתי, כמובן ברשות אשתי שגם היא הלכה אתי. היה זה ערב פסח, כמה שעות לפני החג. והנה, חצי שעה לפני החג אשתי אומרת לי, איני מרגישה טוב, אני מצטערת יש לי צירים. שמע כך, הזמין אמבולנס שיקח אותה לבית החולים 'ביקור חולים' והלך יחד איתה.

נכנסנו לשם, אין נפש חיה, כל האחיות הלכו לעשות סדר פסח, ונשארה רק אחות אחת. באה אלינו, אמרה: תסלחו לי אני מצטערת, אני מטפלת ביולדת אחרת שהקדימה אתכם, ובאה לפני חצי שעה, איני יכולה לטפל בשתיים. מה?! זאת תישאר לבדה? מה לעשות, עכשיו ליל פסח כולם הלכו לסדר, ורק אני נשארתי. זאת מסכנה נשארה לבדה, אין לה אפילו אחות שתטפל בה. אמרה לו לבעלה, אתה הולך לעשות מצוה, זכות המצוה תגן עלי. תלך, שלש מאות איש מחכים לך, אני בוטחת בה'. הלכתי ממנה בדמעות, איך השארתי אותה כך לבדה, וחזרתי למלון ששם הסעודה של הסדר.

והיא מספרת לו אחר כך, לפתע היא רואה על ידה, אשה אחת לבושה בגדים לבנים כמו אחות, ניגשת אליה ואומרת לה: "שמי מרגלית, אשתו של הרב עובדיה יוסף, באתי מהשמים לעזור לך, אין לך מה לפחד, אני איתך"... תוך שתי דקות נגמר. האחות ההיא עוד מטפלת ביולדת השניה, כבר שעתיים היא איתה, וזאת תוך שתי דקות 'בשתיים יעופף'. הרבנית אמרה לה שלום והלכה.

אומר, תראה, זאת הרבנית יילדה לי את הילד הזה, לכן תברך אותו. ברכתי אותו.

זו הפעם הראשונה שאני שומע דבר כזה! תראו מה הצדיקים הנפטרים עושים, הולכים לשליחויות... ברוך השם, הנשמה לא נעלמת, הנשמה חיה וקיימת, רק הגוף נשאר בקבר, אך הנשמה חלק אלוה ממעל, משתתפת בשמחות, משתתפת בצערו, ויודעת כל דבר! צריך שתהיה לאדם אמונה, כל אדם ואדם יתן דין וחשבון על כל מעשיו, אם לטוב - אשריו ואשרי חלקו, ואם לרע - אוי ואבוי לו! 'כל העושה עבירה אחת בורא לו קטגור אחד'.

אשרי אדם שהולך בדרך ה' בדרכי התורה, מקיים מצוות ומעשים טובים, כל מצוה ומצוה זה מלאך, 'כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך', ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. ("מעדני המלך" ח"ב עמוד 335)