חדשות בארץ
עמיר בניון ודוד ד’אור במופע סליחות משותף: "כל אחד מביא מעצמו ונותן לשני בשיא הפרגון והיופי"
עמיר בניון ודוד ד'אור בראיון משותף, מספרים על הפגישה ביניהם, על ההחלטה ליצור מופע סליחות משותף, על החוויה של השירה המשותפת ועל התוכניות ליום הכיפורים
- הידברות
- פורסם ז' תשרי התשע"ח |עודכן
עמיר בניון (צילום" יח"צ)
עמיר בניון ודוד ד'אור התראיינו השבוע ברדיו 103, לפני מופע הסליחות המשותף שלהם שהתקיים הערב.
שני הזמרים ספרו על ההיכרות והחברות ביניהם, על המופע המשותף ועל התוכניות שלהם ליום הכיפורים.
"זה נקרא אצל היהודים השגחה פרטית", אמר בניון לשאלתה של המגישה איריס קול, מי פנה למי לצורך המופע המשותף. "לפני כמה שנים כבר זכיתי לארח את דוד באיזה מופע שלי שהיה באשדוד עם התזמורת האנדלוסית. זה היה נפלא בעיני, ומשם כבר התפתחנו לעניין יותר אישי, הפכנו לחברים והתחלנו ללמוד תורה ביחד".
השניים ספרו כי הם לומדים בקבוצה עם מספר חברים נוספים. "להיות עם עמיר בשיעור תורה זאת אחת החוויות הכי מרגשות", סיפר ד'אור, "כי הוא לא מקבל שום דבר כמובן מאליו. אני הוקסמתי מהאיש הזה תמיד, וכשהכרנו – נוצר חיבור של הלב".
השניים סיפרו כי במופע המשותף ייכללו פיוטי סליחות מכל העדות והגוונים, בנוסף לשירים של כל אחד מן השניים.
המגישה, איריס קול, שאלה את עמיר בניון אם העובדה שהוא חולק במה עם אדם נוסף מורכבת עבורו, כאדם אינדיבידואליסט ובעל אמת פנימית, או שהוא עושה זאת באמת מתוך הנאה פנימית. תשובתו של בניון היתה ברורה: "אם היה לי אפילו נקודה של משהו שמפריע לי זה לא היה קורה, כי אני כבר מספיק מבוגר, ועברתי מספיק כדי למנוע מעצמי דברים לא נוחים. כל אחד מביא מעצמו ונותן לשני את מה שהוא יכול, בשיא הפרגון והיופי, וסכין מתחדדת על ידי חברתה".
"אני חושב שגם מעבר לזה, החיבור היה כ"כ עמוק ויצר ערך מוסף מוסיקלי", הוסיף ד'אור, "שכמעט כל ההופעה – כל שיר שהיה אמור להיות סולו – חילקנו אותו, כי אנחנו הכי נהנים לשיר ביחד. זה משהו אחר".
השניים ספרו גם איך נראה יום כיפור בביתם. "אני סוג כזה של אדם, שאם אני לא הולך ביום כיפור לבית הכנסת בערב, חוזר, קורא משהו, הולך לישון, מתעורר מוקדם והולך לבית הכנסת, ולא יוצא משם שוב עד ברכת הלבנה – אני אדם מאד מאד מאד אומלל, וכנראה שאני אסבול, כמו שבאמת כתוב 'ועיניתם את נפשותיכם'", אמר בניון. "אז אני מתפלל כל היום".
"זה יום כזה שאני מבקש סליחה הרבה", תיאר גם ד'אור, "ואז חוזר הביתה להתמלא עוד פעם – וחוזר לבית הכנסת לבקש סליחה ושנה טובה".