מי מנהל את העולם?

"אני מגיע מבית חילוני למהדרין ללא שום זיקה ליהדות", פתח רביב ציון (29) את השיחה. "אבא מאד לא אהב את העובדה שהחרדים לא עובדים. שבת, חגים ויום-כיפור לא היו קיימים אצלנו. הסממן היהודי היחיד שהיה בבית, זה שאבא שלי ז"ל היה מדליק נרות בליל שבת ללא ברכה. עד גיל 26 לא ידעתי כלום על יהדות ומצוות.

את שנות חטיבת הביניים והתיכון העברתי בפנימיית "אחוזת ילדים" החילונית שבחיפה. רבים מבני הנוער שצמחו שם הפכו לעבריינים, אך אני פרשתי מהפנימייה בכיתה י"א, השלמתי בגרויות באופן עצמאי, והתקבלתי לאוניברסיטת תל אביב.

במהלך לימודיי באוניברסיטה התחברתי לאגודת הסטודנטים", משחזר רביב. "התגלגלתי לתאי שמאל קיצוניים, שפעילים במסגרת האגודה. הייתי פעיל בתעיו"ש (תא ערבי יהודה ושומרון) ובזמנו גם הייתי יו"ר תא מר"צ באוניברסיטה במשך תקופה מסוימת. לאגודה ולתאים הללו, שפועלים כביכול 'למען השלום', מוזרמים סכומי כסף גדולים ממדינות שונות באירופה, כמו בלגיה למשל, המעוניינות בפעילות אנטי-ציונית ובחיזוק הנרטיב הפלסטיני. לאחר שתאים וארגונים אלו, כדוגמת "שלום עכשיו", מקבלים כל-כך הרבה כספים, איך הם יעזו להגיד או לעשות משהו אחר מלבד פעילות אנטי- ציונית?".  

ארוחת צהריים עם פלסטינים

"כחלק מהפעילות השוטפת של התאים, השתתפנו בכל מיני סדנאות. שמענו הרצאות של יוסי ביילין וחברי כנסת ממפלגת בל"ד. בל"ד הם ראשי תיבות של המילים 'ברית לאומית דמוקרטית' או בערבית: التجمع الوطنيالدّيمقراطي. המפלגה ידועה גם בשם "א-תג'מוע" – הברית. מפלגה ערבית זו, אשר הוקמה על ידי ד"ר עזמי בשארה, בשנת 1995, דוגלת בהפיכת מדינת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה".

בשבתות נסענו לגדר ההפרדה וציירנו עליה כתובות המביעות את התנגדותנו לגדר. ערכנו הפגנות בחברון נגד המתנחלים ואפילו נעצרתי פעם אחת בהפגנה מול הכנסת. אני גם זוכר שפעם אחת לקחו אותנו לארוחת צהריים משותפת ליהודים ולפלסטינים במרכז הפת"ח, בשכונת אבו-טור, במזרח ירושלים. באוניברסיטת תל אביב זה טרנדי להיות פעיל בתאים אלו. אם אתה לא שותף באיזשהו תא בסגנון הזה חושבים שאתה, חס וחלילה, פטריוט.

הגעתי למצב שישיבה בחיק מחבלים ואנרכיסטים, מכל העולם, הייתה עבורי דבר שבשגרה. באחד המפגשים של פעילי ההתנגדות לכיבוש, בא לבקר אותנו הטרוריסט זכריה זביידי, שהיה מבוקש בזמנו על-ידי השב"כ. באותה תקופה שנאתי כל מה שקשור ביהדות וביהודים והייתי מוכן למסור נפש כדי שתתקיים מדינה אסלאמית על כל שטח מדינת ישראל".

למרות הטרנד באוניברסיטה, בכל זאת קשה להבין, מה מניע סטודנט יהודי להיכנס לתא כל כך קיצוני?

"אני אדם אקטיביסט ביותר. במהלך שיעורי פילוסופיה בפרט, ובאוניברסיטה בכלל, לימדו שהפלסטינאים מסכנים ומדוכאים. באופן טבעי ריחמתי על המסכנים והחלטתי להצטרף לפעילות הזאת. רציתי ללכת להפגין למענם, ובמקביל להיות מקושר לאגודת הסטודנטים. בנוסף, כל מי שהשתתף בפעילות הזאת קיבל הטבות לא נורמאליות. היו, למשל, הרבה סופי שבוע מאורגנים בחינם, שהיו אמורים להיות מוקדשים לדיונים ולסדנאות, אך בפועל הרבה ניצלו את זה כדי ללכת לבריכה וליהנות. האמת היא, שכבר מההתחלה ידעתי שכל הפעילות הזאת היא סתם הצגה למראית עין, ושרוב העניין הוא הסטאטוס החברתי".

בשלב מסוים הבנת שאתה עושה טעות בהיותך שותף לתא. מתי בדיוק נפל לך האסימון?

"נקודת השבירה שלי הייתה כאשר השתתפתי בהפגנה למען הערבים המסכנים מול הכובש הציוני, וראיתי, שלמעשה, קיימות אינטריגות פנימיות רבות ומאבקי כוח בין פעילי התאים עצמם בעניינים הקשורים להתקדמותם בסולם הפוליטי. התחלתי להבין, שלמעשה, לאף אחד לא באמת אכפת מהערבים, ושכל ההפגנות והמאבקים הם בשביל המצלמות".

ניסו להניע אותך מלעזוב את התא?

"פשוט נעלמתי. אף אחד לא חיפש אותי. אין שם שום סנטימנטים לאף אחד".    

חמש שנים אחורה. רביב אכן עזב את התא, ובמקביל סגר עסק שפתח בתחום המחשבים. כעת, עם החלל הריק שנוצר, התפנה רביב לחשוב על שאלה שהעסיקה אותו מאז ומעולם, ועליה אף פעם לא קיבל תשובה באוניברסיטה: 'מי מנהל את העולם?'. לצורך כך הוא קרא לא מעט מאמרים וספרים. "אני אדם שנוטה להתעמק מאוד בדברים, אז התחלתי להתעניין, לשאול שאלות ולקרוא. בשלב מסוים התחלתי לחקור את הקשר בין פנימיות התורה לבין המצוות. הגעתי לערוץ קבלה, אך מהר מאוד הבנתי שהאושר לא נמצא שם.

"יום אחד נזכרתי שפעם נכנס אלי לעסק יהודי מבני-ברק לקנות מוצר ותוך כדי הציע לי להצטרף אליו פעם בשבוע ללמוד את פתיחת חכמת הקבלה של בעל-הסולם. הרגשתי שזה סימן מאת ה' והחלטתי להיעתר להצעה".

יש קונה עולמו בשעה

"בהתחלה הרגשתי בלבול גדול. אני זוכר שלאחר ההחלטה להתחזק אכלתי אצל אחותי בערב שבת, ואף אחד שם לא רצה לעשות קידוש. בתחילה הייתי מתוסכל. ואז, לילה אחד, יצא לי לצפות בהרצאה באינטרנט. היתה זו הרצאה של הרב זמיר כהן. ברגע אחד קניתי את עולמי. ההרצאה הזאת פשוט פתחה לי את הלב. היה לי מאוד קשה להודות בכך שעשרים ושבע שנים חייתי בדמיונות, אבל אני בחור שמחפש אמת. מהר מאוד הבנתי שגיליתי את האמת היחידה בעולם.

"החלטתי לכתוב מכתב לארגון הידברות ובו פרסתי את כל קורות חיי, החל מהשיחות עם הפלסטינים וכלה בשיחות עם ה'. בארגון התפעלו מאוד מהתהליך שעברתי, והחליטו להביא את המכתב לרב זמיר כהן.

"יום אחד, בעת שזעקתי לה' שיסייע לי לצאת מהחובות אליהם נקלעתי, קיבלתי טלפון מהרב זמיר כהן. הוא התקשר להודות לי על המכתב ששלחתי. מאז אותה שיחה קיבלתי כוחות חדשים, וברוך השם פתחתי את העסק שלי מחדש.

הקשר שלי עם הרב לא נגמר בשיחת טלפון בלבד. הוזמנתי על ידו לטעום טעמה של שבת בישיבתו שבביתר. נסעתי לשם לשבת אחת, ושם הרב אמר לי: 'להתקרב לשורשים זה לא אומר להיות צדיק ביום אחד. תעשה הכול לאט-לאט ואל תתייאש'.

"מאז שגיליתי את הארגון, אני צמוד לערוץ וצופה מידי יום בשלוש הרצאות דרך אתר האינטרנט. הייחודיות של הערוץ היא בכך שהוא מקיים את הפסוק "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". איני יודע כיצד להודות לארגון הידברות ולרב זמיר כהן, שאלמלא הם הייתי נשאר בחושך. היום אני מוכן למסור נפש כדי שכולם יתקרבו לאמת ותהיה אחדות בעם. אילו ידעתם כמה בחורים ובחורות כמוני יש בעם ישראל, שמה שמבדיל בינם לבין תורה ומצוות זו הרצאה אחת בלבד, בטלוויזיה או באינטרנט...".

מזה כשנה וחצי רביב לומד תורה עם שני מורי דרך. עם אחד הוא לומד את תורתו של רבי נחמן מברסלב ועם השני הוא לומד את כתביו של המקובל האלוקי 'בעל הסולם'. רביב מעיד שגם בני משפחתו התחזקו והם כבר עושים קידוש, שומרים שבת, וחייהם יותר שלווים ומלאי תוכן מאי פעם.