פטירתו של תינוק בטרם עת - כיצד ניתן להתנחם? מקבץ ציטוטים מנחמים

הנהרג על קידוש ה'

יהודי שנהרג בגלל עצם היותו יהודי [כגון שנהרג בפיגוע], יש לו מעלה גבוהה מאוד בשמים, כמובא בזוהר הקדוש (בראשית לט ע"א). וכותב רבי חיים ויטאל (בספרו "לימודי אצילות" דף ל ע"א): "דע, כשנהרג אדם מישראל על ידי גוי, אף על פי שאינו צדיק, כיון שקיבל עונשו בזה שנהרג בלא משפט, מיד בא המלאך [אורפניא"ל] ולוקח נשמתו, ומעורר את מלאך [יוחציפרי"ן] לבוא לקחת את הנשמה ממנו, ומכניסה בפתח שהוא ממונה עליו, וחוקק נשמתו ומה שאירע בה בפורפירא דמלכא [בלבוש המלך] הנקרא בגד תכלת. ולעתיד לבוא, יתלבש הקב"ה בלבוש אדום זה [שנעשה אדום], וינקום דם עבדיו השפוך. ונשמה זו - הואיל ונחקקה בפורפירא דמלכא, שם היא מזדככת ומתגדלת, אף על פי שאין בה מעשים טובים. ואחר כך נותנים אותה לחופה הראויה לה לפי ערכה. ולפי שאין בה מעשים טובים, נכווית מחופה זו ומצטערת ומתביישת ממעשיה, ובזה מקבלת את עונשה. ואחר שקיבלה את עונשה, פותחים לה חלון אחד בהיכל זה, ומשם בא לה קורת רוח ואור מגן עדן העליון הנקרא "רוח חיים", ונותן בה כח לישב בחופה זו בנחת, ונמצא שמה שנהרגה היה לטובתה". ע"כ. (פירוש מתוק מדבש חלק א עמוד תנב)

עם זאת, מובא בספרים כי הקב"ה יעשה נקמה גדולה עם הגויים על כל טיפת דם יהודי ששפכו! הפסוק בתהלים (ט יג) אומר: "כִּי דֹרֵשׁ דָּמִים אוֹתָם זָכָר, לֹא שָׁכַח צַעֲקַת עֲנָוִים", ואומר על כך המדרש: כשיבוא הקב"ה לתבוע ולדרוש דמו של רבי עקיבא, הוא יזכור וידרוש דמו של בר קפרא, ושל ההרוגים על קדושת שמו. אמר רבי אבהו: כל צדיק וצדיק שאומות העולם עובדי כוכבים ומזלות הורגים, הקב"ה כותבו בפורפרייא שלו [בלבושו], שנאמר: "ידין בגויים מלא גויות", והקב"ה אומר להם: "למה הרגתם פלוני ופלוני?", והם מכחישים ואומרים: "לא הרגנו". מה עושה הקב"ה? מוציא את לבושו שעליו חקוקים כל הנהרגים על ידי גויים, ואז דן אותם ועושה בהם נקמה. בספר שומר אמונים (השגחה פרטית פרק יב) כותב, כי הקב"ה אינו מוותר אפילו על הכאה קטנה שמכה ומצער נכרי את ישראל, ועל כל הכאה השכינה הקדושה כביכול בוכה ומצטערת, והקב"ה מצייר זאת בפורפירא שלו, כדי לנקום נקמת עבדיו לעתיד לבוא. מכאן שגם כל אלו שנפצעו והוכו על ידי הפיגועים שעשו שונאי ישראל ימח שמם וזכרם, עתיד הקב"ה לנקום צערם.

פטירת ילד צעיר

כשנפטר בנו של רבן יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לנחמו. נכנס רבי אליעזר, וישב לפניו ואמר לו: "רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך?", אמר לו: "אמור". אמר לו: "אדם הראשון - היה לו בן [הבל], ומת, וקיבל עליו תנחומים [שנאמר: "וידע אדם עוד את אשתו"], אף אתה קבל תנחומים". אמר לו: "לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של אדם הראשון?!". נכנס רבי יהושע [שלא ידע במה נחמוהו] ואמר לו: "רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך?", אמר לו: "אמור". אמר לו: "איוב היו לו בנים ובנות, ומתו כולם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומים [שנאמר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך]. אף אתה קבל תנחומים". אמר לו: "לא די שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרת לי צערו של איוב?!". נכנס רבי יוסי וישב לפניו, אמר לו: "רבי, רצונך אומר לפניך דבר אחד?", אמר לו: "אמור". אמר לו: "אהרון היו לו שני בנים גדולים, ומתו שניהם ביום אחד, וקיבל עליהם תנחומים [שנאמר: "וידום אהרן", אין שתיקה אלא תנחומים]. אף אתה קבל תנחומים!". אמר לו: "לא די לי שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של אהרן?!". נכנס רבי שמעון ואמר לו: "רבי, רצונך אומר דבר אחד לפניך?", אמר לו: "אמור". אמר לו: "דוד המלך היה לו בן, ומת, וקיבל עליו תנחומים [שנאמר: וינחם דוד את בת שבע אשתו... ותלד בן ותקרא את שמו שלמה]. אף אתה קבל תנחומים!", אמר לו: "לא די שאני מצטער בעצמי, אלא שהזכרתני צערו של דוד המלך?!".

נכנס רבי אלעזר בן ערך, ישב לפניו ואמר לו: "אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון יקר. בכל יום ויום היה בוכה ודואג ואומר: 'אוי לי, מתי אצא מן הפיקדון הזה בשלום?', אף אתה, רבי, היה לך בן. קרא תורה, מקרא, נביאים, כתובים, משנה, הלכות, אגדות, ונפטר מן העולם בלא חטא. ויש לך לקבל עליך תנחומים, כשהחזרת פקדונך שלם"! אמר לו רבי יוחנן: "רבי אלעזר בני, ניחמתני כדרך שבני אדם מנחמים!"

דברי תנחומים מבעל "שבט מוסר" (פרק טז) למתאבלים על מות בנם: "ודעו, כי גם אם הלך הבן לעולמו, הוא לא נאבד מן העולם, כשם שאם הבן עקר מקום מגוריו לעיר רחוקה, עדיין לא נגרע מאומה מהיותו בנו. אף כאן. ובסופו של דבר שההורים עוד יתקרבו אל בנם ויהיו עמו בעולם הנצח שנים אין ספור. זאת ועוד, יתכן שאילו היה הנפטר נשאר בעולם, היה סובל מצער וממחלות שונות, ואפשר שהיה סוטה חס ושלום מדרך הישר, ואז היו ההורים מעדיפים את העדרם מן העולם על פני מציאותם העגומה. עתה, בטוח הבן מכל נזק ופגע! ובמותו יצאו לקראתו להגן עליו מכל צר ומסטין, כדי להכניסו לגן עדן".

סיפר הרה"ג יצחק זילברשטיין שליט"א: הגעתי פעם לניחום אבלים עם הגאון הרב יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת "פורת יוסף", שביקש לנחם את ההורים שהתאבלו על בן צעיר שניפטר באיבו, וכך אמר להם: העולם הזה דומה לאוטובוס, שנתיב הנסיעה שלו מורכב מתחנות רבות. יש מי שיורד כבר בתחנה הראשונה, יש שנוסע עד השנייה, ואחרים יורדים לקראת הסוף. האם שואלים אי-פעם הנוסעים את עצמם, מדוע ירד מי שירד בתחנה הראשונה? - לא. והסיבה, כי גם הם מבינים שאם הוא יורד שם, מן הסתם יש לו סיבה לכך. יתכן שהוא עובד במקום ההוא, יתכן שהוריו מתגוררים שם והוא הולך לבקרם, או כּל סיבה אחרת.

"גם אתם, ההורים", המשיך ראש הישיבה, "אין לכם לשאול שאלות מדוע בנכם ירד באחת התחנות הראשונות של חייו, כי בודאי יש לכך סיבה שמיימית".

כשנפטר תינוק או ילד, מה נעשה עימו בשמים?

בגמרא (עבודה זרה ג) אמר רב יהודה: שתים עשרה שעות הוא היום. שלוש ראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, שלוש שעות שניות - יושב ודן את העולם כולו, שלישיות - יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כינים, רביעיות - יושב ומלמד תינוקות של בית רבן תורה, שנאמר "אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה, וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה, גְּמוּלֵי מֵחָלָב עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם" (ישעיה כח ט), ופירש רש"י: "גמולי מחלב" - שמתו כשהם קטנים.

איגרת תנחומים מהגאון רבי שלמה וולבה, להורים שטבע בנם:

להורים היקרים האבלים, המקום ינחמכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. אתכם הנני בצערכם, ורק אורך הדרך מנעני מלבוא ולנחמכם, ולכן אבוא בשורות דלות אלו, ורק זאת אומר לכם: לא לחינם גידלתם את בנכם היקר ע"ה כי חי הוא ולא "מת" חס ושלום. ונפש טהורה זאת, אינה צריכה לסבול כל יסורי התיקונים ר"ל.. בנכם נמצא עכשיו ב"תלמוד תורה" של הקב"ה, ולומד ממנו כל התורה כולה, ושמחת עולם על ראשו. ותהיה זאת נחמתכם, כי בנכם חי הוא.

קרה פעם בעיר קלם, שבחור אחד טבע בים, וכאשר אביו הגיע ללויה, אמר ה"סבא מקלם" [רבי שמחה זיסל זיו] שהוא רוצה לדבר אתו. התלמידים שם התפלאו, כי האב היה איש פשוט ביותר, ותמהו איך ה"סבא" ימצא שפה משותפת אתו? ה"סבא" הסתגר אתו כשעה, ובצאת האב מחדרו הוא אמר, כי ברור לו כי בנו חי הוא, וכמו מי שנסע מכאן לאמריקה וחי שם. בנו רק עבר לעולם אחר, אבל שם חי הוא חיים אמיתיים. בנכם חי.

יתן ה' יתברך שלא תוסיפו לדאבה עוד . שלמה וולבה.

פטירת צדיק ותלמיד חכם

"כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא, וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ. בַּרְזֶל מֵעָפָר יֻקָּח, וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה" (איוב כח א-ב). אֵלו [הכסף, הזהב, הברזל, האבן] אם אבדו, יש להם חליפין. אבל תלמיד חכם שמת - מי מביא לנו חליפתו?! מי מביא לנו תמורתו?! (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח)

בגמרא מובא כי יש חיוב לבכות ולהצטער במיוחד על פטירת אדם כשר: "כל המוריד דמעות על אדם כשר, הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו". "הבוכה ומתאבל על אדם כשר - מוחלין לו על כל עוונותיו". (שבת קה א)

שלמה המלך אומר (קהלת ה יא): "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר - אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן", כלומר תחושת השובע אינה מניחה לעשיר לישון. שאלו את שלמה המלך: כיצד יתכן?! הרי השובע ודאי מניח לו לישון! שכל מי שהוא שבע, המאכל מביאו לידי שינה?! אמר להם שלמה: "בַּעֲשִׁירֵי תורה אני מדבר, ולא בעשירי ממון. כיצד? היה אדם גדול ועשיר בתורה, לימד תלמידים הרבה, והרביץ תורה ברבים, ושבע מן התורה - אף על פי שהוא מת, אין התלמידים שהעמיד מניחים לו לישון, אלא יושבים ועוסקים בתורה ובתלמוד ובהלכות ובאגדות, ואומרים תלמידיו הלכות ושמועות משמו, ומזכירים שמו בכל שעה, ואין מניחים לו לישון בקבר, שנאמר: "דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים". (תנחומא כי תשא ג)

אמר רבי לוי: תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעולם הבא, שנאמר "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" [כלומר עולים בדרגות בגן עדן עוד ועוד]. (ברכות סד ע"א)

אף שנפטר צעיר, מקבל שכר כזקן!

שאלו את שלמה המלך: מה פירוש הפסוק שכתבת (קהלת ה יא): "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל"? והלוא אדם שאכל רק מעט, והולך לישון כשהוא רעב, בודאי אין שנתו עריבה לו? השיב להם: מדובר במזון רוחני. כיצד? אדם שנפטר בגיל שלושים, ומגיל עשר שנים ואילך עמל בתורה ובמצוות, ולעומתו אדם שנפטר בגיל שמונים, ומגיל עשר ואילך עמל בתורה ובמצוות - מי יקבל שכר רב יותר? שמא השני יקבל יותר מהראשון, כיון שעמל בתורה יותר? לפיכך אני אומר: "אם מעט ואם הרבה יאכל", שיכול בן עשרים שנה לומר לפני הקב"ה: "אילולי שסילקתני מן העולם בחצי ימי, הייתי מאריך שנים ומרבה בתורה ובמצוות"! ואם כן מתן שכרו של זה, כמתן שכרו של זה!

משל למלך ששכר פועלים למלאכתו. תוך כדי עבודתם, נטל המלך אחד מהם וטייל עמו. בערב באו הפועלים ליטול שכרם. בא אותו פועל שטייל עם המלך ליטול עמהם שכרו בשווה. שמא יכול המלך לומר לו: "אתה לא עשית עמהם אלא שתי שעות", אף הוא יכול לומר למלך: "אלולי אתה שבטלתני וטיילתני עמך, היה שכרי מרובה!" (תנחומא כי תשא ג)

מספרים חז"ל (ירושלמי ברכות ב ח): כשנפטר רבי בון, בנו של רבי חייא, והוא בן 28 שנים בלבד, נכנס רבי זירא והספיד אותו בזה הפסוק: "מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹובֵד, אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל". למה היה רבי בון דומה? למלך ששכר פועלים הרבה, והיה שם פועל אחד חרוץ במלאכתו יותר מכולם. מה עשה המלך? נטלו והיה מטייל עמו ארוכות וקצרות. לעתותי ערב באו אותם הפועלים ליטול שכרם, ונתן המלך שכר מושלם אף לאותו פועל. היו הפועלים מתרעמים ואומרים: "אנו יגענו כל היום, וזה לא יגע אלא שתי שעות, ונתן לו עמנו שכרו מושלם?!", אמר להם המלך: "יגע זה בשתי שעות מה שלא יגעתם אתם כל היום כולו"! כך יגע רבי בון בתורה, לעשרים ושמונה שנה, מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שנה.