ובחרת בחיים: חזרה לחיים תקינים

תלמיד חכם שהתאלמן מאשתו, כתב לידידו שהתאלמן אף הוא:

 לכבוד ידידי היקר והנעלה מאד,

ראיתי לנכון לכתוב לך מספר מלים, אשר קשה היה עלי לאומרם לך בעל פה... לא באתי במכתב זה לנחם ולהפיג הצער הנורא והאיום בפטירת רעייתך הצדקנית עליה השלום, אלא לכתוב לך את אשר עבר עלי בפטירת רעייתי, ואת הדברים שבהם התחזקתי והתאמצתי במאד.

כאשר קמתי מהשבעה הרגשתי חלל נורא בכל עולמי, ולא ידעתי לאן אני הולך ואנה אני בא, אני ושבעת ילדי הרכים הי"ו. ולכן חשבתי ליפול בזרועות היאוש. אמנם אני טרם אכלה לדבר אל לבי, עמד לנגד עיני הפסוק בסוף פרשת נצבים: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע, ובחרת בחיים". וחשבתי בלבי, שאף על פי שציווי זה נאמר על כל מעשה ומעשה בחיים, מכל מקום נראה שהמשמעות הפשוטה של הכתוב היא, שעומד אדם על פרשת דרכים, ומוצב הוא בפני שתי דרכים: אחת שמובילה אותו אל החיים והטוב, והשניה אל המוות ואל הרע. ועל זה נצטווה: "ובחרת בחיים"! שאלתי את עצמי: אימתי הוא זמן זה, אשר בו עומד אדם על פרשת דרכים קשה זו, ונצטווה בציווי זה? התשובה פשוט שמדובר במצב שבו אני נמצא עתה, כאשר הדרך האחת היא ליפול בזרועות היאוש, המוות והרע, וזוהי הדרך הפשוטה והנוחה. והדרך השניה והקשה היא לעמוד ולהתייצב בדרך החיים, ולהחזיר את מהלך החיים לתיקנו עד כמה שאפשר במצב זה. ואמרתי לעצמי: על שעה זו ממש נצטויתי על ידי בורא העולמים: ובחרת בחיים! אין לך מושג, ידידי, כמה חוזק ואומץ נתנה לי הרגשה זו - לעמוד ולהתייצב בדרך החיים! קמתי ועליתי אל בית ה', לבית המדרש, וישבתי שם ולמדתי מספר שעות, ומאז המשכתי בסדרים כרגיל, והקב"ה ברחמיו המרובים הרעיף עלי סייעתא דשמיא הרבה הרבה למעלה מן המשוער להמשיך ללמוד ולהגות בתורה הקדושה.

במה צריך להתחזק?

בהמשך מכתבו הוא מתייחס לתופעה מצויה, שאדם חש רגשות אשמה, כי בשל חטאיו באה עליו הצרה הזו:

אמנם בעלותי בלילות על ערש יצועי, יסרוני כליותי במאד, ותדד שנתי מעיני, והרגשתי עצמי כבודד ומנודה לשמים ר"ל, ולא ידעתי מרגוע לנפשי, עד שנתן ה' בלבי מחשבה על פי דברי ה"מסילת ישרים", אשר הועילה להרגיע את נפשי הסוערת ולראות את הדברים באופן שונה. הנה ה"מסילת ישרים" כותב בפרק א', שכל ענייני העולם הם נסיונות לאדם: העוני מצד אחד, והעושר מצד אחד; השלוה מצד אחד, והיסורים מצד אחד. עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור. עד כאן תוכן דבריו. ואם כן, חשבתי לעצמי, אין סיבה כלל שאסתכל על מצבי כמנודה חס ושלום, אלא פשוט שאם עד היום העמיד אותי הקב"ה בנסיון השלווה והטוב, הרי שמהיום העמידני בנסיון היסורים והקושי, אבל באמת לא השתנה כלל מעמדי. שים לב שאצל בעל היסורים הגדול איוב רואים אנו בעליל שהיסורים באו עליו אך ורק כדי להעמידו בנסיון, וכלל לא בתורת עונש (כמבואר שם בפירוש בפסוקים).

שוב אני חוזר לך, ידידי, על מה שכתבתי בראשית דברי. אין כוונתי כאן לבוא בדברי נחמה, כי זה אין ביכולתי. כל כוונתי כאן למען חזק אותך במלחמה הגדולה, שתהיה לבן חיל לנצח במלחמה קשה זו! ואסיים בברכה שהמקום ינחם אותך בתוך שאר אבלי ציון וירושלים והקב"ה יהיה בעזרך בכל אשר תפנה. ידידך ומוקירך.

בדומה לדברים אלו, אמר החזון איש זצ"ל: כתוב בגמרא, שמי שבאים עליו יסורים יפשפש במעשיו. אומנם זה מדובר בזמן הגמרא, אבל בימינו אין אנו ראויים לפשפש ולמצוא, אדרבה, אם אדם יתחיל לפשפש, הוא עלול לטעות [ולהתייאש], וללכת בדרך שאינה נכונה. אך ברור שבמקום שרואה אדם דבר הניכר שצריך בו חיזוק ותיקון, או שהוא מרגיש בעצמו דברים הצריכים תיקון, חובתו היא לתקן את אותם דברים, ואם חלילה אינו משתדל לתקן אותם, התביעה עליו גדולה. [באגרת נחמה למישהו כתב החזון איש: ..."אין אפשרות ברגשות נפשי המלאים המית אהבה והערצה, לראות חס ושלום חובה ולהצביע על חטא שבעקבותיו עברו מה שעברו, ובכלל נסתרה דרכי ההשגחה מבני אדם].

הגאון הרב שך זצ"ל אמר בענין זה, שכאשר אדם אינו יודע ומרגיש דבר מסויים, אל לו להתחיל ולפשפש, אלא יחזק את עצמו ויוסיף התאמצות בלימוד תורה, ועל ידי כח התורה תגדל נשמתו, זאת - בנוסף לשכר של תלמוד תורה שהוא כנגד כולם. כמו כן, יש להוסיף כוונה בתפילה ובברכות שהן יסוד האמונה ויראת שמים. (לקח טוב קפב)