רחל לביא: "כתבתי את ’לילות לבנים’ במשך שלוש שנים, כי אני פרפקציוניסטית"

כבר מהעמודים הראשונים של הספר 'לילות לבנים', אי אפשר להחמיץ את הייחודיות שלו. זו לא רק העלילה המרתקת (והיא מרתקת) זו לא רק הדמות הראשית שובת הלב (והיא שובת לב), זו בעיקר הכתיבה המיוחדת, המדויקת, שמצליחה ליצור, במילים בלבד, סצנות מלאות צבע וקולות ואור. מהר מאד תרגישו שאתם בלנינגרד, מסתובבים בין בתי השכנים באותו בניין בו מתגוררת נערה עדינה ושמה אלינה, לומדים להכיר צדדים שונים של המין האנושי, ובו בזמן גם נהנים משעות ארוכות ארוכות של אור, שעות שמאפיינות את לנינגרד בשבועיים שבה השמש שם שוקעת רק לפנות בוקר, כמעט. לילות לבנים.

זה ספרה הראשון של הסופרת רחל לביא, אם כי ממש לא הסיפור הראשון שלה. "אני כותבת סיפורים כבר תשע שנים לעיתונים שונים", היא מספרת. לביא הוא שמה הספרותי, אותו בחרה עוד בטרם התחתנה – ומאחר שהקוראים התרגלו אליו, המשיכה לפרסם את סיפוריה תחת השם הזה.

ב'לילות לבנים' הושקעו שלוש שנים של כתיבה. "אמנם עם הפסקות באמצע, שנוצרו בכל פעם שלא היתה לי פניות רגשית, אבל באמת שהשקעתי בכתיבה הרבה", היא אומרת. "אני פרפקציוניסטית, ואני מאמינה שספר צריך לבוא עם בשורה חדשה. אני מכבדת את קהל היעד שלי וחושבת שמגיע לו לא רק סיפור טוב אלא גם כתיבה משובחת. אמנם היום הכל סיטונאי וגם הכתיבה הפכה סיטונאית, אבל אני לא מתחברת למגמה הזו".

איך הצלחת לתאר במדויק כל כך, ממקום מושבך בירושלים, את לנינגרד?

"כמובן, נעזרתי במדריך תיירים טוב. ספר אמיתי, לא חומר מהרשת. דווקא בחומר כזה שהדפיסו לי נמצאו הרבה טעויות, ולא יכולתי לסמוך עליו... חשוב יותר, יש לי קרובי משפחה וחברות מרקע רוסי, והם סיפרו לי הרבה מאד דברים. היה חשוב לי לדעת את הפרטים הנכונים לגבי התקופה שאני כותבת – שנותיו האחרונות של המשטר הקומוניסטי – כי הרבה דברים השתנו מאז. מי שמבקר בלנינגרד היום יספר לך על שיכורים ברחובות, אבל אז זו היתה עבירה על החוק. היום ה'לילות הלבנים' הם רקע לפסטיבל פרוע, אבל פעם ניצלו אותם להשמעת קונצרטים קלאסיים. זו פשוט היתה תקופה אחרת מאד. ואנשים שמכירים את התקופה וקראו את הספר באמת אישרו לי, לשמחתי, שהוא מדויק מבחינה היסטורית ורואים שהושקע בו תחקיר יסודי".

הספר מספר על משפחת שומרות מצוות בלנינגרד, שהשתייכו למחתרת היהודית, אבל דווקא הדמות הראשית גדלה במשפחה שומרת מצוות שלא משתייכת למחתרת. הסיטואציה הזו, מסבירה לביא, היא דוגמה טובה לערבוב של עובדות ודמיון שסופרים נוהגים לעשות בו שימוש. "יש לי קרובי משפחה שהיו במחתרת היהודית. למעשה כל מי שהיה דתי בלנינגרד היה בעל תשובה והשתייך למחתרת. אבל אני הוספתי גם משהו שלא ידוע עליו היסטורית – משפחה שהיתה שומרת מצוות מאז ומתמיד".

כריכת הספר של לביא לביא

אבל אם בעניין ההשתייכות למחתרת היא יכלה לתת דרור לדימיון, לביא הקפידה לדייק בנתוני הרקע. ההקפדה הזו גרמה לה למבוכה קלה כאשר גילתה שבניגוד למה שקראה תחילה, כי תקופת ה'לילות הלבנים' בלנינגרד נמשכת חודש, למעשה מדובר בשבועיים בלבד. "נאלצתי לשנות את העלילה כך שכולה תתרחש תוך אותם שבועיים", היא אומרת.

רוב הספרים שיוצאים בציבור החרדי, התפרסמו קודם כסיפורים בהמשכים. זה לא מה שקרה עם הספר שלך.

"האמת שלא מצאתי לו במה בעיתון מסיבות טכניות ממש, אבל אני ממש שמחה שכך יצא, כי על אף שידעתי את הסוף מהתחלה, באופן שבו כל הספר נכתב מראש יכולתי לתקן רטרואקטיבית את הדברים שרציתי. גם יכולתי להשקיע בכתיבה בלי הלחץ של הדדליין".

'לילות לבנים' יצא בהוצאת פלדהיים, אחד מכמה ספרים חדשים שהוציאה 'פלדהיים' לאחרונה. "פשוט פגשתי את הבת של בעל ההוצאה, סיפרתי שאני כותבת והיא אמרה שאשלח לאבא שלה את הספר. זה מדהים בעיני שפלדהיים לקחו את הספר. פלדהיים הוא מותג והם יודעים את העבודה. יש להם, למשל, עורכת לשונית שעברה ביסודיות על כמעט 500 עמודי הספר – עד שהיא עשתה את זה, בכלל לא הבנתי עד כמה עריכה לשונית היא חשובה..."

את אישית קיבלת תגובות על הספר, מאלה שיודעים שאת הסופרת?

"אכן, והתגובות שקיבלתי היו מאד אוהדות וחמות, וחלקן גם מאד מעניינות. התגובה הכי מעניינת היתה שהתקשרה אלי והתעקשה לבוא ולהיפגש איתי כי הספר כל כך נגע לליבה. היא באה, הביאה לי מתנה, ואמרה שלא היתה לה תגובה רגשית כל כך חזקה לספר מאז שקראה את 'הרוח שגברה על הדרקון' של פרל בניש המנוחה – וגם אז היה לה חשוב לדבר עם המחברת, והיא אכן עשתה זאת".

לביא עובדת בימים אלה על ספר חדש, בסגנון אחר לגמרי מ'לילות לבנים'. "חשוב לי שזה לא יהיה ספר דומה לספר הקודם, אז לקחתי ארץ אחרת וכל הסיפור מתרחש בהווה, לא כמו ב'לילות לבנים' שרוב הסיפור מתרחש בעבר. אנשים אהבו מאד את הארץ הלא מוכרת בה מתרחשת רוב העלילה של 'לילות לבנים', ואת זה יהיה להם גם בספר הזה".

גם הפעם הכתיבה תיקח שלוש שנים?

"הפעם אני מקווה לסיים תך שנתיים".