ההתבוננות: והחי יתן אל לבו

טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל, מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ"

(קהלת ז ב)

"וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ!" - זוהי המטרה החשובה, אשר בשלה ממליץ החכם מכל האדם כי "טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל, מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה". המפגש הקרוב עם פטירה של אדם, מעורר את האדם לחשוב, מאין באת, ולאן אתה הולך, ומהי תכלית חייו כאן עלי אדמות.

"עיקר הכוונה בכתוב הזה, להזהיר על האדם שיהביל ענייני העולם הזה במחשבתו, ושלא יעשהו עיקר כלל, אלא יתבונן באחריתו, ויכניע את לבו, וימשיך טבעו אל העבודה. וידוע כי בית האבל - סיבה להכנעת הלב, שהיא עיקר מעיקרי העבודה, כי בראותו הדורות חולפים, ואוהביו ומיודעיו מתפרדים מעליו מבין שתי ידיו, אז יראה האדם ויירא ויקח מוסר, ואז יכנע לבבו הערל". (כד הקמח)

[חלק מפרק זה לקוח מספר "בני בנימין" - פירושים למסכת אבות. וכן "באר יעקב" על התורה].

ובחרת בחיים!

פונה בורא עולם לעם ישראל בתורה הקדושה, וכך אומר (דברים פרק ל):

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב, וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו. וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ, וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע, וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם, הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן, לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ, כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם".

לאדם יש "זכות בחירה", לבחור בין החיים והטוב, לבין המוות והרע, ולבסוף גם המלצה ובקשה: "ובחרת בחיים". ונשאלת השאלה: אם הבחירה היא בין שק מלא אבנים טובות, מרגליות ויהלומים, לבין שק מלא בתפוחי אדמה רקובים, האם צריכים לעצה הטובה לבחור בשק היהלומים?! מדוע כאן צריכים אנו לעצה לבחור בחיים?! מי טיפש לבחור במוות וברע?!

משל למה הדבר דומה? עני אחד מצא מפה לאוצר סודי הנמצא ב"אי היהלומים". הוא לווה כספים ושכר אוניה כדי להגיע לשם. אחר תלאות מרובות, מצא את האי. כאשר דרכו רגליו על אדמת האי, שם לב לפתע שכל האבנים שיש בחוף אינם אבנים רגילות, אלא יהלומים, אבנים טובות ומרגליות. בהפתעה ובהתלהבות רבה הוא הוציא שק, והתחיל למלא. בינתיים שומע מיודענו ציחקוקים מכיוון השיחים, הוא מביט כה וכה, והנה מבעד לשיחים יוצאים ילידים כושים. האורח מפחד, אבל הם לא תוקפים, הם פשוט צוחקים. הוא שואל מה קרה, והם עונים: "אתה משוגע, אוסף אבנים". הוא פוער את עיניו בתמהון ואומר להם: "אלו לא אבנים - אלו יהלומים"! הילידים פורצים בצחוק גדול, עד שאחד מהם אומר לו: "שמע, באי שלנו אכן יש יהלומים, אבל הם לא מפוזרים ככה על החוף". שאל האיש: "היכן היהלומים וכיצד הם נראים?". והם ענו לו, כי את היהלומים הללו לא משיגים בקלות. יש לטרוח עבורם הרבה מאוד. יש לטמון באדמה פקעות, לטפל בהם זמן רב, אך ההשקעה משתלמת ביותר, שכן אז צומח האוצר היקר. מהאוצר היקר הזה ניתן לבשל מטעמים מיוחדים מאוד, כמו "פירה", "צ'יפס" ועוד. אפשר גם להתעשר ממנו על ידי עסקי חליפין, שכן תמורת שק אחד שכזה, ניתן לקבל כמה וכמה שקים של עגבניות למשל, או אורז, או חומרי בניה שונים. בקיצור, מי שעובד ועמל, ומצליח להפיק מן האוצר היקר הזה, שנקרא "תפוחי אדמה", מה טוב ומה נעים גורלו! וכמה שיותר - יותר טוב.

מיודענו התייחס לדברים באי אמון, אך ככל שהתעכב באי יום ועוד יום, נוכח לראות כי הדברים אכן צודקים. מי שיש לו תפוחי אדמה - מצליח. מי שיש לו תפוחי אדמה - מתעשר וחי בטוב ובנעימים! משהגיע למסקנה זו, התחיל להשקיע את כל מרצו בגידול תפוחי אדמה. העבודה היתה קשה, אך למול עיניו עמדו בני ביתו המצפים שישוב אליהם עם רכוש רב. הוא אכן הצליח מאוד, ואחר תקופה של עבודה מאומצת, היתה ברשותו כמות גדולה מאוד של שקי תפוחי אדמה. בשמחה וגיל, החליט שהגיע הזמן לשוב הביתה. לאחר תלאות רבות, הגיע חזרה אל ביתו, כשעמו מטען רציני ביותר! משפחתו וידידיו עשו לו קבלת פנים מפוארת, וציפו במתח לרגע שבו יפתח את השקים. הרגע הגדול הגיע - והנה לעיני כולם, מכניס מיודענו את ידו אל אחד השקים, ומוציא... תפוח אדמה [שהספיק להרקיב]! ועוד אחד, ועוד אחד! כולם חשבו שהוא חומד לצון, ומתחת לתפוחי האדמה מסתתרים היהלומים האמיתיים. אך לחרדתם הרבה השק כבר מתרוקן - ויהלומים אין. וכך גם השק שלאחריו, וכך כל השקים כולם. אין לתאר את הבושה הרבה אשר ספג מיודענו מכל חיצי הלעג שהופנו אליו. סוף דבר, הלך האיש לישון, כשהוא אכול אכזבה וייאוש. והנה כעבור שעה מעירה אותו אשתו, כשבידיה יהלום אמיתי בגודל של ביצה. היא פונה אליו ואומרת לו: בעלי היקר, כיצד זה לא גילית לי את המטמון האמיתי, אשר הוחבא בחכמתך מתחת לתפוחי האדמה?! הבה נלך לצורף שיגיד לנו כמה הוא שווה.

אך הבעל לא נדבק בשמחתה. להיפך, הוא בכה. הם פנו ליהלומנים שונים, אשר הציעו מחירים גבוהים יותר ויותר, אבל הבעל המשיך לבכות. הם קיבלו סכום עתק תמורת היהלום, והבעל בכה עוד יותר. "איך?! איך יגעתי, עמלתי והסתכנתי בעבור תפוחי אדמה רקובים, בשעה שיכול הייתי לאסוף, בקלות רבה, יהלומים אמיתיים?!"...

והנמשל, מטרת האדם בעולם הזה היא להתגבר על היצר הרע, לעשות מצוות ולברוח מעבירות, ועל כך יקבל שכר רב בעולם הבא. בנמשל, אנו אותו אדם שהגיע לעולם על מנת לאסוף יהלומים, שהם: תורה, מצוות ומעשים טובים, אשר ניתן לעשותם רק כאן בזה העולם, ושווים הם הון תועפות בעולם הבא. הילדים הם היצר הרע והחברה שמסיטים ואומרים שהדבר האמיתי זה: הנאות! במקום ללכת לבית הכנסת, בוא נלך לים, במקום שיעור תורה, בוא למסיבת יום הולדת... בקיצור, תפוחי אדמה רקובים שאינם שווים כלום בעולם הבא, רק בושה ובזיון.

הקב"ה נותן לנו לבחור בין החיים והטוב [יהלומים] לבין המוות והרע [תפוחי אדמה רקובים], אבל ישנם אנשים שחושבים שה'טוב' זה מה שהם מכנים "לעשות חיים", כלומר, לרדוף אחרי הנאות ותענוגי העולם. אך זו טעות מבית היוצר של היצר הרע. עליהם אומר הנביא: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע. שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ. שָׂמִים מַר לְמָתוֹק, וּמָתוֹק לְמָר".

הקב"ה מגלה לנו שהחיים והטוב האמיתי, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, זה ההליכה בדרכיו וקיום תורה ומצוות: "לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו..."!

מתוך צוואת הרמב"ם לבניו: "דעו כי הכל יביא במשפט, על גלוי ועל נעלם, על טוב ועל רע. המיטיב פעלו, יטיבו לו בעולם הזה. רואיו יפארוהו, ויודעיו יאשרוהו, ובהמלא מספר ימיו בהיפרדו מבני אדם, ישמח על כשרון פעלו, ויתנחם ולא ידאג מאד למות, כי לא ידאג לעונש... והמשחית דרכו וירדוף הרע, הרע ירדפהו וישיגהו, וישחית מעשיו. רואיו יעקשו עליו פיהם וילוזו שפתותיהם, ובמותו בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, כי בחושך ילך, ובחושך שמו יכוסה... אחלי לפניכם, תכירו יתרון האור מן החושך, ומאסו במוות וברע, ובחרו בחיים ובטוב, כי הרשות נתונה לכם".