המטרה של החיים: לאן אתה הולך?

"עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים וְאִי אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא". (אבות פ"ג מ"א)

"למה נולדת"? "לשם מה נבראת"?

מצחיק ועצוב גם יחד להיווכח, כי מרבית האנשים אינם יודעים לתת תשובה ברורה לשאלות אלו! אדם חי בעולמו 30-40-50-60 שנה ויותר, ועדיין אינו יודע מה בעצם הוא עושה פה. חי כמו מצפן ללא מחוגים, אינו יודע את הכיוון ואת המטרה של חייו. נולד, גדל, חי, מזדקן ומת. לכן בא התנא הקדוש לעורר באדם מחשבה זו. תביט, תחשוב, תסתכל. מאין באת? לאן אתה הולך? שאלת קיומך בעולם אינה שווה שתבזבז עליה מזמנך?!

למה הדבר דומה?

מדענים לחקר ההתנהגות האינטלקטואלית, עשו ניסוי בקרב שני שבטים פרימיטיביים באפריקה: הם החליטו להכניס מקרר אמריקאי משוכלל למרכז הכפר, באישון לילה, ולצפות מרחוק באמצעות מצלמות נסתרות כיצד יגיבו הילידים המקומיים לנוכח הממצא החדש.

בשבט "קוקו לוקו" השכים קום אחד הילידים כדי להוציא את הכלב לטיול, בדרך הוא ראה עב"מ - עצם בלתי מזוהה, תיבה ענקית בצבע חום, עשויה מחומר בלתי מזוהה. הוא בודק בעיניו, וכלבו מרחרח ובודק באפו, ממשש, מנסה להזיז ולבסוף מגיע למסקנה שבתוך התיבה מונח משהו חשוב וכבד [כנראה מתנה משמיים בגלל שאנחנו, בני שבט "קוקו לוקו" מאוד נחמדים...].

הוא קורא לראש השבט המכובד, בעל הכובע עם הנוצה האדומה. ראש השבט בודק את הממצא לעיני עשרות סקרנים [וכמובן לעיני המדענים שנמצאים הרחק משם ורואים הכל דרך מסך ענק]. הוא מקיש על הקופסא, מבקש שיביאו לו סכין גדולה, ומצליח לפתוח את האריזה לקול מחיאות כפיים סוערות. לעיני כולם נגלה חפץ מלבני גדול. ראש השבט מסתובב סביב החפץ, בוחן ומתבונן, הוא מושך בחוזקה באחת הבליטות, ולפתע נפתחת הדלת, ושוב - מחיאות כפים סוערות מצד הקהל. הם רואים בפנים מדפים ומגירה, ראש השבט פותח את המגירה ומוציא משם חוברת, הוא מדפדף, מעביר לידי נתיניו וכולם נהנים מאוד מהתמונות המדויקות. ראש השבט חושב: "מה אפשר לעשות במתנה, מעניין למה זה משמש, מה התועלת", ואז עולה במוחו רעיון גאוני, במקום שכל החפצים והבגדים שלו יהיו מפוזרים על רצפת הצריף, אפשר לסדרם על המדפים. איזה רעיון נפלא... ושוב מחיאות כפים סוערות, כמה חכם ראש השבט...

בשבט "בונה בטטה", הסיפור חזר על עצמו, גם שם ראש השבט פתח את האריזה לקול מחיאות כפים. אולם לאחר שמצא את החוברת הוא החל להתבונן ולחשוב, הוא סקר את החלקים והשווה אותם למה שמצויר בחוברת. הוא ראה חוט חשמל, והבין שזה צריך להתחבר לחורים בקיר. הוא קדח חורים בקיר הצריף, הכניס את התקע וכלום לא קרה. הוא הבין שמשהו אמור להתרחש כאשר מכניסים את התקע, ואם לא קורה כלום, סימן שהחורים שעשה בקיר אינם מתאימים. הוא הבין שהוא לא מבין, ולכן שלח שני נציגים עם החוברת לעיירה הרחוקה, אולי שם מבינים. בעיירה שלחו את הנציגים לעיר הגדולה, שם הסבירו להם על המצאת החשמל...

בסופו של דבר הם חזרו לכפר עם טכנאי וגנרטור שחיבר את המקרר לחשמל. ראש השבט הבין שהמקרר שומר על טריות המזון, אפשר לקרר או להקפיא ומעתה אין צורך לצוד בכל יום.

קבלנו חיים במתנה.

האם ננהג כמו שבט קוקו לוקו, שהתאפיין בחשיבה שטחית ורדודה, או שנהיה חכמים יותר, לפחות כמו ראש השבט בונה בטטה?! הוא השכיל להבין, שלמוצר הזה ישנו יצרן. הוא בחן את החלקים, הבין שצריך להיות להם תפקיד. ניסה להבין את כוונת היצרן, חקר ובירר, עד שהגיע לשימוש הנכון והאידיאלי של המוצר, לפי כוונת היצרן.

כך אנחנו צריכים להיות חכמים ולחשוב: הבורא ברא עולם מתוחכם ונפלא. זה הרי אווילי להשתמש בו רק כדי לאכול ולשתות וליהנות ולבסוף למות. לא יתכן שזו היתה כוונת היצרן! ומה גם שאנו רואים, שיש בקרבנו נשמה רוחנית עילאית, ששואפת לגבוהות. איננו כמו בהמות שהראש שלהן שקוע בחציר ובאבוס. אז אם היצרן היה רוצה שרק נאכל ונשתה ונבלה, לא היה צריך לתת לנו נשמה כזאת. ככל שהאדם מתבונן בחידת החיים, הוא מבין שחייבת להיות להם משמעות הרבה יותר עמוקה ממה שנראה לעין. הוא שואל ומברר, חוקר ודורש, עד אשר מגיע אל חקר האמת, ולשימוש הנכון והאמיתי שאליו התכוון היצרן.

נודע לו שאכן, העולם הזה הוא רק תחנה אחת מתוך מציאות החיים השלימה של האדם. וככל שהוא יעצב את נשמתו לפי הוראות היצרן, שהן התורה והמצוות, כך הוא יכשיר את עצמו לקבלת הטבות בעולם הבא. וחלילה להיפך, אם יקלקל ויהרוס את נשמתו, היא תסבול לאחר מכן סבל רב.

זה שאומר התנא: תסתכל, תתבונן, מאין באת? לאן אתה הולך? תשאל את עצמך את השאלות הנכונות, תחפש להן גם תשובות.

הן סוף כל סוף, השאלה כאן כבר אינה על מקרר או ארון, השאלה כאן היא על החיים שלנו!

לאן אתה הולך?

"מֵאַיִן בָּאתָ? מִטִּפָּה סְרוּחָה. וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ? לִמְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה"...

המשנה אומרת "לאן אתה הולך" - בלשון הווה, ולא "לאן תלך". ללמדנו שבכל רגע ורגע האדם הולך ומתקרב אל קיצו - "כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ". בכל יום הוא מתקרב ליום מותו ושעון החול אוזל. אדם שחוגג יום הולדת של 30, נמצא שהתקדם והתקרב שלושים שנה לקראת מותו... אומרים בהלצה שאדם שמזדקן הולך כפוף, כאומר לאדמה: עוד מעט אני בא, עוד מעט אני בא...

ואם כן, "היום קצר והמלאכה מרובה"! יש לנצל כל רגע של חיים!

יש דין ויש דיין!

"...וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן? לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".

ספר קהלת, שחיבר שלמה המלך, על החיים ומשמעותם, מסיים במילים: "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה, וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ... וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה, וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ... סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה - הָאֱלֹקִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע".

האדם היהודי מתהלך בעולם, מתוך ידיעה ברורה ש"יש דין ויש דיין", העולם איננו הפקר. הקב"ה הוריד אותנו לכאן למלא ייעוד מסויים, ובבוא הזמן תשוב הנשמה לתת דין וחשבון לפני הקב"ה על כל פועלה.