סיפורים אישיים
השכן הצטמרר לשמע השאלה ששאל הרב שיינברג בן ה-80 את רעייתו
הרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל, ראש הישיבה בן ה-80, פונה לרעייתו בערב שבת: "מה אוכל לסייע בהכנות לשבת – האם בהדחת הכלים או בשטיפת הרצפות?" 5 סיפורים מרטיטים על יחסו של הרב חיים פנחס שיינברג זצ"ל לרעייתו הרבנית
- יונתן הלוי
- פורסם כ"ז אדר התשפ"ג |עודכן
הרב חיים פנחס שיינברג זצ"לכ"ז באדר הוא יום פטירתו של הגאון רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל. הרב זצ"ל היה ראש ישיבת 'תורה אור', פוסק הלכה, רבה של קריית מטרסדורף בירושלים וחבר במועצת גדולי התורה של דגל התורה. בסוף ימיו נודע בכינוי "זקן ראשי הישיבות".
בספר 'דמות' מובאים דבריו של הרב משה ויטו על התנהגותו האצילית של הרב זצ"ל לרעייתו הרבנית:
1. הרב שיינברג והרבנית זכו לחיות יחד כשמונים שנה (בשנתה האחרונה של הרבנית סיפרו כי האחראי על ספר השיאים – ג'ינס, רצה לבוא לראיינה כזוג הנשוי במשך הזמן הרב ביותר) באהבה ובחיבה. כשהם מתנהגים ומכבדים זה לזה באופן מופלא, וניכר היה ששכינה ביניהם.
2. בתקופה בה התקיים מניין לתפילת ערבית בליל שבת בבית הרב שיינברג, היה הרב שולח את אחד הילדים לשאול את הרבנית האם אפשר כבר להתחיל, זאת אומרת, האם היא מוכנה, והאם הסידור כבר אצלה.
3. במשך שנים רבות, ראש הישיבה ביציאתו משמחה לוקח עמו עוגות, בכדי להביא לרבנית. וכך התמיד בזה שנים רבות. בשנים יותר מאוחרות, כשהתפתח מגוון מפיונים יפים, היה ראש הישיבה אף טורח לחפש דוקא מפיון מיוחד לעטוף בו, לכבד ולשמח את הרבנית.
4. סיפר לי השכן ר' מרדכי שטיינברג שיחי', שהיה נוכח פעם כששב ראש הישיבה לביתו במוצש"ק, וכבר המתינו לו בבית ציבור גדול (כי דרכו היתה להישאר בישיבה במוצש"ק עד עשר בלילה בכדי לחזק את הסדר במוצ"ש ורק אז לחזור לביתו), ומיד כשנכנס כולם צבאו עליו, איך שראש הישיבה דבר ראשון עזב את כולם כשהוא נכנס פנימה, ופונה לרבנית לברכה לשלום, כשהוא מכריז בקול אליה: "די ערשטע זאך א'גוטע וואך (דבר ראשון – שבוע טוב) צו די גרייסא רעבצן" (לרבנית הדגולה).
5. סיפר לי חבר מכיתתי בחיידר, שלפני כשלושים שנה, כאשר ראש הישיבה גם אז כבר היה קרוב לגיל גבורות נכנס לביתו בערב שבת אחה"צ, והנה הוא שומע את ראש הישיבה דן עם הרבנית מה יש ביכולתו לסייע לה לשבת – האם בהדחת כלים או שמא בשטיפת הרצפות (וחברי כמובן שהשתומם מהרעיון, שראש הישיבה בזקנותו יצטרך לטרוח כל כך, ניגש מיד בעצמו לסייע לרבנית בנקיון לקראת שבת במקום ראש הישיבה).
6. בשנותיה האחרונות, הרבנית היתה יושבת בחולשתה שעות רבות על כסא בקצה השני של החדר שבו ראש הישיבה היה יושב ולומד, ומידי פעם ראש הישיבה היה מבקש מהבאים להרים את המדף הגדול עם הספרים שהיה מונח על שולחנו בכדי שיוכל לראות את הרבנית, ואז היה פונה אליה ושואל בשלומה, וכשהייתה מסמנת לו שהכל בסדר היה מחייך את חיוכו המפורסם ומרמז להחזיר את המדף למקום.
לקריאה נוספת אודות הרב שיינברג, לחצו כאן.