פרשת נח: התמודדות עם מאות שנות עקרות

סיפורו של נח והמבול מוכר היטב לכל אחד, אולם ישנה עובדה בולטת בחיי נח שלא רבים שמים לב אליה. נח למעשה היה האיש שהיה עקר הכי הרבה שנים בהיסטוריה, ובנוסף, הוא האיש אשר הוליד בגיל המבוגר ביותר באנושות. בנו הראשון, יפת, נולד לו רק כשהיה בן חמש מאות שנה, כמ"ש "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת" (לעיל ה', ל"ב). בניו הבאים, אשר נולדו לו לפני המבול, שם וחם, נולדו בהמשך השנים, כאשר נח ואשתו מבוגרים עוד יותר.

לכאורה אין בידינו מידע כיצד התמודד נח כל כך הרבה שנים בצל העקרות השקטה והממושכת. האם התלונן כלפי הקב"ה שכל חבריו זכו בילדים הממשיכים דרכם, ורק הוא ורעייתו נותרו גלמודים ועריריים, או שמא קיבל את הדין באהבה?

אולם הגאון רבי משה לוי זצ"ל בספרו "תורה משה" מצא בפסוקים רמז מפתיע לאופן התמודדותו של נח בעניין זה. הפסוק החותם את פרשת בראשית הוא "ונח מצא חן בעיני ה'" (ו', ח'), ואילו הפסוק הפותח את פרשת נח הוא "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה" (שם ט'). לכאורה אין שום קשר בין הפסוקים, אולם הגר"מ זצ"ל דרש סמוכין שבא הכתוב להסביר בשל איזה דבר מיוחד מצא נח חן בעיני ה'? ויהי כמשיב "אלה תולדות נח" – אף על פי שאלו היו תולדותיו שהוליד בגיל כל כך מבוגר, בכל זאת "נח איש צדיק תמים היה", ולא הרהר אחר מידותיו של הקב"ה. נח חי בהבנה שאם הקב"ה החליט לעשותו עקר, ודאי שיש לכך סיבה.

ואכן, היתה לכך סיבה לטובתו. בשל העובדה שילדיו נולדו כשהיה בן חמש מאות שנה, היה נח היחיד מכל דור המבול שבניו נותרו בחיים אחרי המבול, ואילו בניהם של כל חבריו נאבדו במבול. וכפי שכתב רש"י (לעיל ה', ל"ב): "אמר רבי יודן, מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות? אמר הקב"ה אם רשעים הם [בניו], יאבדו במים ורע לצדיק זה, ואם צדיקים הם, אטריח עליו לעשות תיבות הרבה?! כבש את מעיינו ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה, כדי שלא יהיה יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול וכו'. עכ"ל. ולא זו בלבד שזכה שבניו נותרו בחיים, אלא שהאריך ימים וחי תשע מאות וחמישים שנה, וזכה לרוות נחת מעשרה דורות, והם: שם, ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אברהם (כמבואר בספר "שנות יהושע" בראשית ט', כ"ט).

וזהו גם מה שהדגישה התורה "בדורותיו", שאף על פי שהיה שונה מכל בני דורו שהולידו בגיל מאה והוא הוליד בגיל חמש מאות, בכל זאת לא הרהר אחר מידותיו יתברך, ובשל כך מצא חן בעיני ה'.

* * *

הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל לא זכה להיפקד בזרע של קיימא במשך הרבה שנים. רק אחרי חמש עשרה שנה מנישואיו, חננו בורא עולם בחמשה ילדים בני קיימא בזה אחר זה.

בעיני בשר גשמיות, הדבר אינו מובן. מדוע היה עליו ועל רעייתו להמתין כל כך הרבה שנים?!

לימים, באירוע תורני שערכה ישיבת "כסא רחמים", נשא דברים בנו של רבי מצליח, ועמד בדבריו על עובדה מפליאה זו, תוך הסבר על עומק מחשבותיו של הקב"ה, וכך אמר: "כנראה רצה ה' שבניו של רבנו יְיַסְּדוּ ויקימו את הישיבה בבוא היום בארץ ישראל, כשעודם צעירים חדורים במרץ, וללא עול כבד של משפחות גדולות ודאגות פרנסה. אילו נולדו לרבנו בנים מיד לאחר נישואיו, היו מגיעים לארץ בשנות הארבעים לחייהם, וספק גדול אם היו מצליחים להעמיד את הישיבה כפי שהיא!".