גאוות יחידה: טוב להיות יהודי

"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" (אבות ו יא).

כשיהודי קם בבוקר, אומר: "מודה אני", נוטל ידיים ומברך ברכות השחר, בין הברכות מברך גם: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, שלא עשני גוי". ונשאלת השאלה: מה לא טוב בלהיות גוי?

לפי תורתנו הקדושה, כל גוי מחויב בשבע מצוות בני נח שהם: אבר מן החי [לא לאכול מבשר של חיה לפני שמתה], ברכת ה' [לא לקלל את ה'], גזל, דינים [מערכת משפט מתוקנת], עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אם גוי שומר על מצוות אלו, נקרא חסיד אומות העולם ויש לו שכר טוב.

 אבל ליהודי יש תרי"ג [613] מצוות: רמ"ח [248] מצוות עשה, ושס"ה [365] מצוות לא תעשה, שאם עובר עליהן, אפילו על אחת מהן, מגיע לו עונש, ולעיתים עונשים קשים, ורק אחר כך עולם הבא.

 נמצא שגוי יכול להגיע בקלות לעולם הבא, הוא אינו צריך לשמור על כשרות, לא לצום ביום כיפור ולא לשמור שבת, ובמילא גם לא נענש על זה. אם כן מדוע לא טוב להיות גוי?

חז"ל מגלים לנו שההיפך הוא הנכון: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות"! לא 613 חוקים וציוויים מגבילים קיבלנו, כי אם 613 אוצרות ומתנות יקרות ערך, שלא יסולאו בפז. ריבוי המצוות הינו זכות לעם ישראל. אילו היתה לנו הבנה איזו מעלה עצומה יש לכל מצוה ומצוה שאנו זוכים לקיים, ואיזה שכר טוב לאין שיעור מקבלים בעדה, בודאי שהיינו מוכנים להתאמץ מאוד מאוד ולרוץ בכל כוחנו אחר המצוות.

אומר ה"אור החיים" הקדוש (דברים כו): "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם!"

ברכבת החיים

על יהודים אשר מבכרים לחיות כגויים, המשיל החפץ חיים משל:

היה אדם אחד עני מרוד, אשר פרנסתו היתה בדוחק רב. כאשר היה עובר מידי פעם ליד תחנת הרכבת, היה משתוקק מאוד לנסוע אף הוא ב'מכונה' הפלאית הזו, אך לא היה לו מספיק כסף לשם כך. באחת הפעמים, כאשר התבונן בהתפעלות ובעיניים נוצצות על נסיעתה של הרכבת, החליט בליבו כי הוא חייב לחסוך כסף לנסיעה - ויהי מה. כמה כסף עליו לחסוך? זאת לא ידע. לכן ניגש הוא אל הפקיד ושאל למחיר הכרטיס. שאל אותו הפקיד: "באיזו מחלקה ברצונך לנסוע?", השיב העני: "במחלקה הטובה ביותר". אם כבר אז כבר! נקב הפקיד בסכום כסף גדול, והעני יצא מן התחנה בהחלטה נחושה לחסוך את הסכום הדרוש.

כעבור זמן רב שחסך כסף מפיתו, הגיע היום המאושר שבו היה בידו את מלוא הסכום. בצעד מתרונן ניגש אל הקופה, ורכש כרטיס נסיעה במחלקה הראשונה. בלב הולם חיכה לבואה של הרכבת, ואכן כאשר נעצרה לידו הרכבת בחריקת גלגלים, מיהר לגשת אל הדלתות. הוא שם לב שישנן דלתות רבות, ולא ידע באיזו עליו להיכנס. שאל את הסדרן, והלה הורה לו על הדלת הקיצונית ביותר, בסוף הרכבת.

הביט האיש כה וכה, והדבר לא מצא חן בעיניו כלל! הן כל מכריו ועוד הרבה אנשים צובאים דווקא על הדלתות האמצעיות, שמן הסתם מובילות אל הקרונות היותר טובים, ומדוע דווקא הוא יקופח ויישלח לסוף הרכבת, אל קרון נידח?! הן גם הוא כמותם שילם על הכרטיס! אי לכך ניסה להבליע את עצמו בתוך ההמון, שהסדרן לא יראה, וכך הצליח להיכנס יחד עם כולם לקרון האמצעי! בתחושת נצחון מתוקה, ישב על אחד הספסלים הצפופים, והמתין בדריכות לנסיעה.

הנסיעה התחילה, ומיודענו היה מאושר! איזה יופי, איזה פלא! והנה באמצע הנסיעה, הוא שם לב שעובר כרטיסן ובודק כרטיסים. פיק ברכיים אחז בו - הן עכשיו יגלה הכרטיסן את ה'הברזה' הנועזת. בצר לו, מיהר להתחבא תחת הספסל, ואכן הכרטיסן חלף על פניו מבלי לשים לב אליו. איזה מזל! את המשך הנסיעה עשה העני כשהוא מכווץ תחת הספסל, מנסה איכשהו ליהנות גם כך...

בתום הנסיעה, ירד העני מן הרכבת, מתח את שריריו המכווצים, והנה הוא פוגש את ידידו הטוב. סיפר לו את כל הקורות אותו בנסיעה המעניינת, ושיבח את מזלו הטוב שאיפשר לו לנסוע בקרון מרכזי מבלי שייתפס. ביקש ממנו החבר להראות לו את כרטיס הנסיעה, ומה מאוד נדהם בראותו את חברו אוחז בכרטיס של המחלקה הראשונה! "השתגעת?!", הוא שאג לעברו, "היודע אתה אלו תפנוקים ותענוגים הפסדת?! איזו כורסא, אלו מאכלים, איזה שירות!", איי... איי...

הנמשל: ב"רכבת החיים" קיבל היהודי כרטיס כניסה לקרון הנבחר ביותר. הוא קיבל את החיים השווים ביותר! אומנם הכרטיס עולה לו יקר: רדיפות ואנטישמיות מצד הגויים. אבל, קודם כל: המחיר משתלם! ודבר שני: את המחיר הוא הלוא משלם בכל מקרה! [כפי שהוכיחה ההסטוריה, שהיהודים נרדפים, בדרך כלל, ללא קשר לאורח החיים שהם מנהלים. וכפי שניתן לראות גם היום: מבחינת הגויים אין הבדל בין דם לדם - כולם יהודים].

אז לא חבל לעלות על קרון אחר?! לא חבל לחיות חלילה כגוי, לשכב מכווצים תחת הספסל, עם מצפון מעיק, מבלי לנצל את המתנה היקרה הזו, שלא תסולא בפז - לחיות כיהודי?!