תעשה חשבון: הפסד מצווה כנגד שכרה

"וֶהוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת. וֶהֱוֵי מְחַשֵּׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ, ושְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ".

כאן פונה אלינו התנא [רבי יהודה הנשיא] ואומר: תיזהר לא להפסיד שום מצוה, אף לא כזאת שנראית בעיניך "קלה", מפני שאין אתה יודע מה מתן שכרן של מצוות, ואולי דווקא המצווה ה"קלה" הזו תזכה אותך בשכר גדול יותר ממצוה אחרת שנראית בעיניך כגדולה יותר.

כמו כן ממשיך התנא ואומר: "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה" - כשאתה בא לעשות מצוה, לפעמים נראה לך שאתה מפסיד ממנה. מפסיד זמן, מפסיד כסף, יתכן שיש לך אי נעימות מצד החברה או כל קושי אחר. אך את כל ה"הפסדים" הללו תחשב ותקזז למול השכר הגדול המצפה לך בעבורה! ולעומת זאת, תחשב גם "שכר עבירה כנגד הפסדה", כשאתה בא לעשות עבירה, נראה לך שיהיה לך בכך רווח: אולי תרוויח מזה כסף, אולי תהיה פופולרי יותר, אולי תרוויח הנאה מאוד גדולה. אבל, בבקשה, תחשב ותקזז את הרווחים הללו, מול העונש וההפסד הנורא בעולם הבא! אם רק תעצור, לפני מעשה, לעשות את החשבון הזה, בודאי תצליח לבחור במעשים הנכונים והרווחיים ביותר!

שכר מצוה

מעשה ביהודי מהונגריה, שהנאצים, ימח שמם, רצחו בדם קר את כל בני משפחתו, והוא התגלגל לאושוויץ. שם היה עמו באותו צריף יהודי תלמיד חכם צדיק, שידע את כל התפילות בעל פה, וגם ידע לחשב את התאריך העברי. כאשר הגיע חודש ניסן, אמר לו היהודי הצדיק: "כבר חודש ניסן, עוד מעט פסח. מרור יש לנו כאן בשפע... אך מה יהיה עם מצות?"

 באותה תקופה, בעלות הברית הפציצו מחסן של תבואה באזור. כמה יהודים מעונים החליטו לנצל את ההזדמנות ולנסות לקחת משם חיטים ולאפות מצות. אותו ניצול שואה סיפר שהוא התנדב להסתכן וללכת לשם. הוא הצליח לצאת מהמחנה בלי להתפס, להגיע למחסן החיטים, לקחת חיטים, לטחון אותם בעזרת אבנים, וגם, בדרך לא דרך, לאפות כמה מצות בודדות.

 הוא ניסה לחדור למחנה עם המצות והצליח לעשות זאת, אך בכניסתו לצריף תפס אותו קצין הגסטאפו שהרגיש בו שהוא מחביא משהו על גופו. הוא לקח ממנו את המצות והכה אותו מכות רצח עד שהתעלף. כאשר התעורר, מיוסר מכאבים, הוא חיפש את המצות והצליח למצוא רק כמה חתיכות שביחד יש בהן שיעור "כזית" [כ-30 גרם לקיום מצות אכילה מצה].

הוא סיפר לחברו כל מה שעבר עליו, וזה ביקש ממנו והתחנן שיאפשר לו לקיים את מצות אכילת המצה: "תן לי את המצה ואני אומר לך את כל ההגדה"... הוא הפציר רבות, ולבסוף בעל המצה הסכים לתת לו את המצה, אך בתנאי: שאת שכר המצוה יקבל הנותן ולא האוכל! וכך היה. זמן קצר לאחר הפסח, נהרג היהודי הצדיק על קידוש ה'.

אותו יהודי שויתר לחברו על המצה, בסופו של דבר הצליח לשרוד ועלה לארץ ישראל. כמה שנים לאחר מכן [בשנת תשל"ח] הגיע אליו חברו הצדיק בחלום, והוא מתחנן ובוכה: "אתה נתת לי את המצה באושוויץ ואת שכר המצוה השארת אצלך... אנא ממך, תן לי גם את שכר המצוה".

אותו יהודי קם נסער והלך אל האדמו"ר ממכנובקה. הוא סיפר לו את כל הסיפור ושאל אותו בדמעות: "האם עלי לוותר לו גם על שכר המצוה?", ענה לו האדמו"ר: "מצד מידת היושר, מן הראוי שתוותר לו גם על שכר המצוה". "למה?", שאל היהודי. והרב השיב לו, שהוא זכה לחיות ולקיים עוד הרבה מצוות, אך חברו שנפטר בקיצור ימים ושנים לא יכול לעשות זאת... האדמו"ר נתן ליהודי שני מפתחות ואמר לו: "אני נותן לך שני מפתחות: אחד של בית המדרש שלי, והשני של ארון הקודש. לך לשם, פתח את ארון הקודש, סגור אחריך את הפרוכת, וכך, לפני ספרי הקודש, ספר את כל סיפורך, אל תחסוך במילים... לאחר מכן תאמר שאתה מוותר לאותו יהודי על שכר המצוה של אכילת המצה. ואחר כך תבוא אלי".

היהודי עשה כמצוות הרב וסיפר את סיפורו בארון הקודש, במשך זמן רב ובדמעות רבות, ולבסוף אמר כמה פעמים שהוא מוותר. כאשר סיים, הרגיש חולשה רבה. הוא מסר לגבאי את המפתחות ואמר לו שהוא אינו מסוגל לעלות כעת אל הרבי, כי הוא שרוי באפיסת כוחות. הוא הגיע לביתו והלך לישון. הנפטר נגלה אליו שוב בחלום, זורח מאושר כדי להודות לו. כאשר התעורר, הגיע לרבי וסיפר לו על החלום השני.

 אמר לו האדמו"ר: "תראה, אותו יהודי שהיה צדיק ותלמיד חכם וזכה למות על קידוש ה' מתוך ייסורים בשואה, אשר בוודאי זכה לקיים מצוות רבות מאוד בימי חייו, ובכל זאת בא אליך ומתחנן שתוותר לו על שכר של מצוה אחת... האם יש לך מושג מה זה מצוה?!"