התשובה: חסד לאין ערוך

"כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹקִים יָבִיא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם, אִם טוֹב וְאִם רָע" (קהלת יב יד)

שלמה המלך כאן מודיע, שכל מעשה שאדם עושה יובא למשפט לפני בורא עולם. בניגוד לדעתם של אנשים החושבים בליבם: "הקב"ה אבא טוב ורחמן, אני כבר אסתדר אתו שם למעלה". חז"ל אומרים: "כל האומר הקב"ה ותרן, יוותרו [ייחתכו] מעיו" (מסכת בבא קמא נ ע"א). כלומר מי שיסמוך על הוותרנות של הקב"ה, בסופו של דבר חלילה יסבול. ולמה? כי נכון שהקב"ה רחמן, מקור הרחמים והחסד, אבל לא שייך כאן ויתור. כמו שרופא אינו יכול "לוותר" לפציינט על טיפולים מכאיבים שעליו לעבור. זה הצורך, זה ההכרח, זו טובתו של החולה. כך כלפי חטא של אדם, אין זה שייך ויתור מצד הקב"ה, כי עונשי שמים אינם נקמה חלילה, אלא הם תיקון וזיכוך לאדם עבור מה שקלקל. וכן אמרו חז"ל (ילקו"ש מיכה תקנו): "אם אומר לך יצר הרע, חֲטֹא, והקב"ה מוחל לך, אל תשמע לו"!

ואומנם, במה מתבטאת מידת הרחמים של הקב"ה כלפי האדם החוטא?

כתב הרמח"ל (מסילת ישרים פ"ד), שמידת הרחמים, אשר בלעדיה לא יכול היה העולם להתקיים, באה לידי ביטוי כלפי החוטא - בשלושה דברים:

א.זמן הענישה - לפי מידת הדין, החוטא היה צריך להיענש מיד, אולם הקב"ה "מאריך את אפו", וממתין ומצפה שהחוטא יחזור בתשובה.

ב.חומרת העונש - אמרו חז"ל: "מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי 500". כלומר כשהקב"ה נותן לאדם שכר, הוא נותן לו בתעריפים גבוהים מאוד, אך כשהוא נותן עונש - נותן במינימום ההכרחי לצורך תיקון נשמתו. אילו היינו יודעים איזה פגם וקלקול גורם החטא בעולמות העליונים, היינו מבינים עד כמה העונש אינו ביחס לעבירה, אלא מינימלי ביותר. דומה הדבר לעגלון פרימיטיבי, שנקלע אל מחנה צבאי, ראה למול עיניו שלטים באותיות אדומות: "אין לגעת בכבלי החשמל והתקשורת", אך הוא, מחמת שלא היתה לו הבנה מה טיבם של כבלים אלו, חתך לעצמו בשאננות חתיכת "חבל" לצורך קשירת הסוס. מיד קרסו כל מערכות החשמל והתקשורת, והנזק היה עצום ורב. אילו ירצו למצות עימו את כל חומרת הדין, יחייבו אותו עבור כל הנזק שגרם, ולא רק על עלות הכבלים שלקח. כך כשהאדם חוטא, הוא גורם נזק רב בעולמות העליונים, ומצד מידת הדין היה צריך לקבל עונשים עצומים, אך ממידת הרחמים של הקב"ה, הוא מקבל את העונש המינימלי לצורך תיקון נשמתו. [אבל גם זה - תשלום מספיק יקר, ועונש מספיק קשה, בשביל שנברח מעבירה כמו מאש].

ג. תשובה - לפי הדין, לא היתה צריכה להיות בעולם מציאות של תשובה, כי איך יתקן האדם את אשר עיוות וחטא, ואיך אפשר להחזיר את המצב לקדמותו ולהסיר את המעשה שכבר נעשה? וכי הרוצח שחזר בתשובה החזיר את הנרצח לחיים?! וכי אדם שחילל שבת יכול להחזיר את מה שקלקל ופגם?!

אכן, אמרו חז"ל (ירושלמי מכות פ"ב): שאלו לחכמה: "חוטא - מה עונשו?", אמרה: "חטאים תרדוף רעה"! שאלו לנבואה: "חוטא - מה עונשו?", אמרה: "הנפש החוטאת היא תמות"... שאלו להקב"ה: "חוטא - מה עונשו?", אמר: "יעשה תשובה ויתכפר לו". ועל זה נאמר (תהלים כה ח): "טוֹב וְיָשָׁר ה', עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ" - שהקב"ה מורה לחוטאים דרך שיעשו תשובה.

מצד החכמה והנבואה, האדם נושא בתוצאות מעשיו. אולם מצד מידת הרחמים של הקב"ה - לאפשר לאדם להיטהר מחטאיו ולחזור בתשובה, כמו שכתב ה"שערי תשובה": "מן הטובות אשר היטיב ה' יתברך עם ברואיו, כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם, ולנוס מפח פשעיהם, לחשׂוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו. ולימדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו, לרוב טובו וישרו, כי הוא ידע יצרם, שנאמר: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". ואם הרבו לפשוע ולמרוד, ובגד בוגדים בגדו, לא סגר בעדם דלתי תשובה".

"רַבּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה מִצְִוָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ פְרַקְלִיט אֶחָד. וְהָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, קוֹנֶה לוֹ קַטֵּיגוֹר אֶחָד. תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת". (ד יא)

ביום הדין הגדול והנורא, כאשר יעמוד האדם לפני משפט ה', כל מצוה תהיה בעבורו סניגור, וכל עבירה תהיה קטגור שחלילה יקפוץ לקטרג עליו, אי לכך העצה היא: "תשובה ומעשים טובים כתריס [מגן] בפני הפורענות"!

התשובה כוללת: עזיבת החטא, וידוי [לומר בפיו את חטאו], חרטה, וקבלה לעתיד.

מלשונו הטהורה של רבנו יונה (שערי תשובה שער ראשון אות י): העיקר הראשון - החרטה. יבין לבבו, כי רע ומר עוזבו את ה'. וישיב אל לבו, כי יש עונש ונקם ותשלום על העוון. ויתחרט על מעשיו הרעים. ויאמר בלבו: מה עשיתי, איך לא היה פחד אלקים לנגד עיני, ולא יגורתי מתוכחות על עוון, ומן השפטים הרעים?! כי רבים מכאובים לרשע. לא חמלתי על גופי, ולא חסה עיני עליו מלשחתו, מפני הנאת רגע אחד. ונמשלתי לאיש שיגזול ויחמוס ויאכל וישבע, ויודע כי אחרי אוכלו ואחרי שתו, יגרס השופט בחצץ שיניו. ורעה מזאת, כי הייתי על הנפש היקרה אכזרי. ונטמאה בגילולי יצרי. ומה הועילה בכל קנייניה, אם רעה בעיני אדוניה?! ואיך החלפתי בעולם חולף - עולם עומד לעד לעולם?! איך נמשלתי כבהמות נדמיתי, והלכתי אחרי יצרי כסוס כפרד אין הבין, ותעיתי מדרך השכל?!

והנה הבורא נפח באפִּי נשמת חיים חַכמת לב וטובת שכל, להכירו וליראה מלפניו. ולמשול בגוף וכל תולדותיו. ואחרי אשר בעבור זאת נבראתי, ויהי בי הפך מזה, למה לי חיים?! "ידע שור קונהו, וחמור - אבוס בעליו", ואני לא ידעתי ולא התבוננתי. ולא זכרתי יום המוות. אשר לא ישאר לפני נשמתי - בלתי אם גוויתי ואדמתי.

ריח בגדיו

כאשר נכנס יעקב אבינו ע"ה להביא לאביו יצחק את גדיי העזים שהכין עבורו, נאמר על יצחק: "וירח את ריח בגדיו - ויברכהו". מה בדיוק הריח יצחק אבינו, שגרם לו לברך את יעקב? אומר המדרש: אל תקרא "בגדיו" אלא "בוגדיו" - שצפה יצחק אבינו ברוח הקודש את הבוגדים שיצאו בדורות הלאה מיעקב בנו, כגון 'יוסף משיטא' ו'יקום איש צרורות' [מובא סיפורם בחוברת "הימים הנוראים בהלכה ובאגדה" עמוד 18], שאף על פי שהיו הם בבחינת בוגדים, בכל זאת סופם טוב וריחם כריח גן עדן, כיון ששבו בתשובה.

רואים אנו דבר נפלא, אנשים שהיו בבור תחתיות וטבעו בחטאים קשים ונוראים, זכו ברגע של התעוררות לעשות תשובה ולהגיע למעלה עליונה. לכן כתוב: "וירח את ריח בגדיו" - ללמדנו שהחטאים אינם חלק ממהותו ואישיותו של היהודי, אלא רק בבחינת בגד ומלבוש שעוטף את האדם, ועם רצון אמיתי יכול הוא להסירם וללבוש תחתם בגדי משי וצחצחות של מצוות והנהגות טובות. וכמו שאמר הפסוק (שיר השירים א ו) "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ". דהיינו אל תסתכל על העוונות שהם השחרחורת, כיון שאינם חלק מהיהודי עצמו, אלא רק כשיזוף השמש שעובר לאחר זמן מה, על ידי תשובה ומעשים טובים.

ניתן לראות אנשים הרחוקים מחיי תורה, והנה הם "חוזרים בתשובה". נשאלת השאלה: מדוע אומרים עליהם "חוזרים בתשובה", הלוא מעולם הם לא היו שם?! לשם המחשה: אדם אשר מעולם לא היה באמריקה, והנה עכשיו בפעם הראשונה הוא טס לאמריקה, האם ניתן לומר עליו שהוא "חוזר לאמריקה"? בודאי שלא. אם כן, כיצד אפשר לומר על אדם אשר מעולם לא חי חיי תורה ומצוות, והנה עתה התחיל בכך - שהוא "חוזר בתשובה"?

התשובה יפה ומרגשת ממש: כל יהודי במקורו - מחובר הוא אל ה', אל התורה! כל יהודי - עמדה נשמתו בהר סיני והכריזה "נעשה ונשמע"! נשמתו חצובה היא מתחת כסא הכבוד! ואם כן כאשר הוא חי ללא תורה ומצוות, הרי זו דרך תעתועים בלתי טבעית שהוא סיגל לעצמו בטעות. ובבוא הזמן, בהתעורר רוחו - והנה הוא חוזר בתשובה, שב להתרפק באהבה על אביו שבשמים! הוא אינו הולך למקום חדש, אלא חוזר אל המקום הטבעי ביותר בעבורו!

אדם שזוכה לחזור בתשובה, הופך את כל עולמו לגמרי כמו שכותב הרמב''ם: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה. אמש היה זה שׂנאוּי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה - והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד. אמש היה זה מובדל מה' אלוקי ישראל, צועק ואינו נענה, עושה מצוות וטורפים אותן בפניו. והיום הוא מודבק בשכינה, צועק ונענה מיד, עושה מצוות ומקבלים אותן בנחת ושמחה, ולא עוד אלא שמתאווים להם". וכן אמרו חז"ל (ברכות לד ע"ב), "אמר רבי אבהו מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".