הלכות חולה שיש בו סכנה וגוסס – חלק ב’

וידוי

אין אומרים לחולה שיש בו סכנה שיתוודה על עוונותיו, שמא ישבר לבו ויתייאש מן הרחמים. ואולם, אם החולה נטה למות, אומרים לו: "התוודה על עוונותיך". ואומרים לו: "הרבה בני אדם התוודו ולא מתו. והרבה שלא התוודו, מתו. ובשכר שאתה מתוודה אתה חי, וכל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא". ואם אינו יכול להתוודות בפיו, מועיל שיתוודה בלבו. וכל אלו הדברים אין אומרים לו בפני עמי הארץ, ולא בפני נשים, ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו את לבו. ונכון לומר פיוט "לך אלי תשוקתי" הנאמר בליל יום הכיפורים, שיש בו מעין וידוי. (סימן שלח ס"א. א עה)

אם אינו יודע להתוודות, אומרים לו: אמור "מיתתי תהיה כפרה על כל עוונותי". (מסכת סנהדרין מג ע"ב)

לכתחילה צריך שיאמר את הוידוי בפה, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"א הלכה א, ב): כל המצוות שבתורה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא... כיצד מתוודה? אומר: "אנא השם חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה", זהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתוודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח. וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינים אלו שגמר בלבו. ע"כ.

ואולם, אם אינו יכול להוציא בשפתיו, די שיתוודה בלבו, שכן מצאנו שמועילה תשובה בלב, כמבואר בגמרא (מסכת קידושין מט ע"ב): האומר לאשה: "הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק גמור", אפילו אם היה רשע גמור, מקודשת מספק, שמא הרהר תשובה בלבו. וכתב רבנו בחיי, שכן מצאנו במדרש תהילים על הפסוק (מה א): "לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח... רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב, אֹמֵר אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ", להודיעך שכל מי שלא יוכל להתוודות בפיו, כיון שרחש לבו בתשובה, הקב"ה מקבלו. וכך בני קורח, שהיתה שאוֹל פתוחה מתחתיהם, ואש מלהטת סביבותיהם, ולא היו יכולים להתוודות בפיהם, עד שרחש ליבם תשובה, וקיבלם מיד. "אומר אני מעשי למלך", אם רחש בלב למה אמירה? אלא כך אמרו, אם בלבנו רחשנו, כבר אמרנו מעשינו למלך מלכי המלכים הקב"ה. ובעבור זה, התקבלה תשובתם ויצאה מהם שלשלת גדולה של לויים, ומהם שמואל הנביא שהיה שקול כמשה ואהרן. (א עה)

סדר הוידוי

"מודה אני לפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותי שרפואתי ומיתתי בידך, יהי רצון מלפניך שתרפאני רפואה שלימה. ואם אמות, תהיה מיתתי כפרה על כל חטאים ועוונות ופשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך, ותן חלקי בגן עדן, וזכני לעולם הבא הצפון לצדיקים". ואם רוצה להאריך כוידוי יום הכיפורים, הרשות בידו. (סימן שלח ס"ב)

מה היא תשובה?

עיקר התשובה הם ג' דברים: וידוי, חרטה, קבלה לעתיד. דהיינו שיתוודה על מעשיו הרעים כנ"ל, ויתחרט עליהם ויכאב לו על מה שעשה, ויקבל על עצמו בכל לבו שלא לשוב עליהם כלל ועיקר. כלומר, שמכאן ואילך יקיים מצוות ולא יחזור לסורו. אבל אם אינו חושב לעזוב את חטאיו, אין תשובתו מועילה.

לא לוותר על התשובה

על קרובי החולה לעשות את כל המאמצים שישוב בתשובה על עוונותיו, כי אפשר שזוהי ההזדמנות האחרונה שלו לשוב; ואם חס ושלום ימות בלי תשובה, אוי לו על כל מעשיו שיענש עליהם בעולם הבא. אבל אם יזכה לחזור בתשובה באמת, הקב"ה רחום וחנון ורב חסד, מוחל לו, ולא יזכירו לו את עוונותיו לאחר פטירתו, ובזכות כך יזכה לקום בתחיית המתים. על כן, אף בשבת וחג, מותר לומר עימו וידוי, כי אם לא עכשיו, אימתי?! (מעיין אומר מהדורת ה'תשס"ח חלק ד רכב)

כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"א): השב בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות העבירות שהיה עושה, אף על פי שאינה תשובה מעולה, בכל זאת מועילה היא לו ובעל תשובה הוא. אפילו עבר כל ימיו, ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו, כל עוונותיו נמחלים, שאם זכר את בוראו ושב קודם שימות, נסלח לו. עי"ש. ובאוצר המדרשים (עמוד 579) הובא ששאל רבי אליעזר הגדול מן השמים: האם יחַיֶּה הקב"ה רק קצת מישראל או את כולם? וענו לו: כל מי ששב בתשובה לפני בוראו קודם מיתתו, אפילו עבר על כל מצוות עשה ולא תעשה, ועל כל חייבי כריתות ומיתות בית דין, וחילול שם שמים, אם עשה תשובה, המיתה מכפרת לו עם התשובה, שנאמר (יחזקאל לז יב): "וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי", מכאן שתחיית המתים שייכת לכל ישראל, אם עושים תשובה. ע"כ. אבל האומר 'אחטא ואשוב, אחטא ואשוב', דהיינו שיעשה חטאים ואחר כך יחזור בתשובה, משמים אין מספיקים בידו לעשות תשובה. (הרמב"ם הלכות תשובה פ"ד ה"א)

תוכחה אחרונה

אדם שלא זכה שבניו ובנותיו ילכו בדרך ה', ינצל את ההזדמנות האחרונה, ויוכיחם קודם פטירתו בדרכי נועם שיעזבו את מעשיהם הרעים וישובו לדרך התורה והמצוות כאשר ציונו השם יתברך, כי באותה שעה הלבבות שבורים והדברים מתקבלים יותר. ורמז לדבר ממה שנאמר (בראשית יח יט) אצל אברהם אבינו: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה'".

נגיעה בגוסס

הגוסס, הרי הוא נחשב לאדם חי לכל דבר. ואסור לגעת בו כלל, שמא יזרז את מיתתו. והנוגע בו, הרי זה שופך דמים. במסכת שבת (קנא ע"ב) אמרו: המעצים עיניו עם יציאת הנפש [כלומר עוצם עיניו של גוסס], הרי זה שופך דמים. משל למה הדבר דומה? לנר שהוא דועך ומטפטף, שכיון שאדם מניח אצבעו עליו, מיד הוא כבה. (סימן שלט ס"א. א עו)

המתת "חסד"

אפילו החולה גוסס זמן רב והוא בצער גדול, אסור לגרום לו שימות מהר. (הרמ"א סימן שלט ס"א. א פא)

ניתוק מכשירים

חולה סופני שהרופאים אומרים שאין סיכוי שיחיה, חייבים לטפל בו בכל התרופות והטיפולים, וחלילה מלנתק את המכשירים כדי לקרב את קיצו ולהקל על יסוריו, שזהו רצח ממש. ועל קרובי המשפחה לוודא שהרופאים מזינים את החולה על ידי זונדה, ומטפלים בו כיאות. ויש להיזהר בזה מאוד, כי ישנם שמזלזלים בטיפול בחולים סופניים. (ד סט)

בגללך!

פרופסור בכיר בבית חולים בעיר לונדון, שהיה ידוע כיהודי שאין לו שום קשר ליהדות, החל לפתע להגיע לעבודתו כשכיפה לראשו. לתדהמת הרופאים, סיפר להם את סיפורו כדלהלן:

"כזכור לכם, לפני כשבוע אושפז במחלקה שלנו זקן מופלג, שהיה סובל מלחץ דם גבוה, הפרעות בתפקודי הכליות והלב, ולאחרונה עבר גם אירוע מוחי קשה, והיה שוכב מיוסר ומחובר למכשירים. לאחר כמה ימים ללא שינוי, המלצתי לבני המשפחה שמוטב לעשות לזקן 'המתת חסד' ולנתקו מכל המכשירים אשר מחזיקים אותו בכוח, סובל ומיוסר. עדיף לגאול אותו מייסוריו! בני המשפחה הסכימו עמי, ואני בעצמי ניתקתי אותו מהמכשירים, מתוך רחמים, להצילו מהייסורים.

באותו לילה בו ניתקתי את הזקן מהמכשירים, כאשר הלכתי לישון, ראיתי אותו בחלומי, ניצב מולי, כועס וצועק עלי: "מה עשית לי? למה קרבת את מיתתי? מדוע עשית לי את העוול הזה?"

ואני מתוך פחד ורעדה, בקושי הצלחתי לגמגם ולומר לזקן: "אני התכוונתי בזה אך ורק לטובתך! ראיתי בצערך, את הייסורים הרבים שעברת, וחשבתי שכבר עדיף לך למות מאשר לחיות בייסורים קשים שכאלו"!

ואילו הזקן כעס עלי יותר, ואמר: "לטובתי התכוונת"?! הוא סיפר, כי מצבו היה שנותרו לו לחיות עוד ארבעה ימים על ידי המכשירים ולסבול עוד יסורים קשים, ואז היה נכנס ישר לגן עדן, זך וטהור על ידי שהתמרק ביסוריו. ואילו עכשיו, שהסרתי ממנו את המכשירים, וגרמתי בכך שימות ארבעה ימים קודם, הרי חסרים לו היסורים של ארבעה ימים אלו, ואינו יודע כמה זמן יקח עד שיתמרק משארית עוונותיו. כי יסורים בעולם הזה ממרקים בהרבה יותר מאשר יסורי גהינם. כעת עליו לשלם בייסורי גיהינום על כל העבירות שנותרו לו.

ממשיך הרופא לספר: קמתי בבהלה, רועד ושטוף זיעה קרה, ובו במקום החלטתי לשנות כיוון! אם זכיתי לראות במו עיניי שיש עולם הבא ויש למעלה דין ומשפט, יש שכר ועונש, ויש גם חשבון מדוקדק על כל סבל של האדם, איני יכול להישאר אדיש!" (סיפר הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל. הובא בספר "לשכנו תדרשו" ח"א עמוד שיא)

אחי היקר, דע, כי במשך החיים יצר הרע מסיח דעתנו בדעות כפרניות או פיתויים והבלים שהם, ובלבד להטותנו מעיקר תפקידנו בעולם הזה. פעמים שאדם מקבל רמז משמים ומתוודע לאמת ונזכר לשם מה בא לכאן, אך פעמים שאינו מתוודע וממשיך להיות רדום עם פיתויי היצר. על האדם מוטל להשתדל לעורר את עצמו ולהיות נבון וחכם, ולאגור ברוב עוז תורה ומצוות, כי רק היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם.

רופא כהן

מותר לרופא מומחה כהן להיכנס למקום שנמצא בו הגוסס ולטפל בו, שאולי יועיל לרפאותו. שהרי אפילו ספק פיקוח נפש דוחה את התורה כולה. (א עו)

חפירת קבר

אין לחפור קבר לגוסס עד לאחר שימות. (א פב)

טוב מותו מחייו

חולה שמצטער מאוד מיסורים קשים ומרים, והרופאים התייאשו מחייו, ומבקש מאת מכרו שיתפלל עליו שימות, כי טוב מותו מחייו, אם הדבר ברור שאין לחולה שום סיכוי לחיות, רשאי להתפלל בלחש לה' יתברך: "אנא ה', חוסה נא וחמול ורחם על החולה פלוני להחיותו ולהברותו. ואם כבר נגזרה גזירה עליו, בטל נא מעליו יסוריו, והטוב בעיניך עשה". (א לט)