סיפורים אישיים
מרגש עד דמעות: תאומות אחרי 32 שנות ציפייה
"התחזקתי בכל כוחותיי בה' יתברך והחלטתי לקבל על עצמי להתפלל מידי יום בדמעות שליש בקרב רחל, שגם היא היתה עקרה שנים רבות". סיפור מרגש על ישועה פלאית
- נעמה גרין
- פורסם ג' סיון התשע"ח
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
האדמו"ר מ'מבקשי אמונה' העניק לאחרונה ראיון לעיתון 'המבשר', וסיפר על חסדי ה': לאחר 32 שנות ציפייה זכה לתאומות. "32 שנה חלפו מיום חופתי, י' בשבט תשל"ט, עד ליום בו זכיתי לחבוק פרי בטן, זוג תאומות, בי"ב באדר ב' תשע"א. השנים שחלפו עד אז היו מלאים בציפייה דרוכה וארוכה רצופת תפילות ותחנונים לפני בורא העולם. 32 וחודשיים בהם לא אמרנו נואש, התפללנו, חיכינו וקיווינו", מספר האדמו"ר בראיון.
"אי אפשר לתאר את שברון הלב ואת הצער העמוק בו היינו שרויים", מגולל האדמו"ר בגילוי לב. "אוקיינוסים של עוגמת נפש עברו עלינו כשהסכנה הגדולה שריחפה מעל ראשנו היה ה'ייאוש'. לא היה חסר מי שייאש אותנו, כולל אנשי רפואה רבים. אולם המשכנו כל אותן שנים להתפלל, לקוות, להתברך אצל צדיקים ולנסות סגולות רבות.
"אחרי שלושה עשורים רוחי כמעט נשברה, אולם לי היה ברור שלא אתן שלא אדם או כוח שבעולם ייאשני. התחזקתי בכל כוחותיי בד' יתברך והצבתי נר לרגלי כי 'אין ייאוש בעולם כלל'. ידעתי את אשר אמרו חז"ל: 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים', והחלטתי לקבל על עצמי תוספת תפילה: להתפלל מידי יום בדמעות שליש על ציון מצבתה של רחל אמנו, גם היא היתה עקרה שנים רבות עד שחסד שמים השיגה וילדה את יוסף ובנימין, ולסיים שם את ספר התהלים כולו".
"שנה שלימה הגעתי מידי בוקר אל הציון הקדוש של 'מאמע רחל' ובקול נהי בכי תמרורים סיימתי את ספר התהלים, דבר יום ביומו. העתרתי וביקשתי מאבי שבשמים שיזכני לשכר פרי הבטן.
"כעבור שנה מתמדת של תפילה ואמירת תהלים ניסה היצר לשבור את רוחי וללבי החלו להתגנב מחשבות: 'שנה שלימה אתה מתפלל לפנות בוקר בציון הקדוש ועדיין הישועה לא באה, אין זה אלא גזירת שמים. ומה לך שתמשיך להתפלל ולבקש?!' אולם המשכתי להתחזק, והחלטתי להמשיך באמירת כל ספר תהלים מידי שחר בציונה של רחל אימנו.
"בתום השנה השנייה, בי"ב באדר ב' תשע"א הגיעה הישועה הפלאית – פקד ה' אותנו בזוג תאומות!", ממשיך האדמו"ר לתאר את הישועה הגדולה.
"מדברים אלו למדתי לימוד גדול אותו אציע לפני כל מבקש ישועה", מסכם האדמו"ר את תובנותיו מעשרות שנות ייסורים. "דבר ראשון – אסור להתייאש! יעבור על האדם מה שיעבור עליו ועדיין חלילה לו מלהרים ידיים, עליו להתחזק באמונה תמימה במי שאמר והיה העולם, הקב"ה הוא כל יכול ובכוחו הגדול לשנות סדרי בראשית!", קורא האדמו"ר בלהט.
"ושנית, צריכים ללמוד על כוחה של תפילה. להתפלל ולהתפלל ושוב להתפלל, בלי תפילה האדם לא מקבל כלום! ואילו בכוחה של תפילת האדם לחולל ניסים ונפלאות ממש. הבעיה היא שאנשים לא מכירים מספיק בערכה של התפילה, התפילה היא מהדברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם (ברכות ו, ב) ולו רק יבין האדם את כוחה ומעלתה, אזי יזכה לפעול ישועות גדולות ושידודי טבע", מסיים האדמו"ר את דבריו היוצאים מדם לבו.