לאחר הפטירה: דיני טהרת המת

טהרה

רוחצים ומדיחים את המת, ואחר כך סותמים את נקביו שלא תכנס בהם רוח, וסכים אותו במי בשמים. (רמב"ם הלכות אבל פ"ד ה"א. א פד)

האיש עוסק בטהרה לגברים בלבד, והאשה עוסקת בטהרה לנשים בלבד, ואין לשנות בשום פנים ואופן. ואשה שנפטרה ולא מצאו אשה שתטהר אותה, יקברוה בבגדיה ללא טהרה. (ד תשטז) ונשים העוסקות בטהרה לנשים, מותר להן להתעסק בהן אף בימי ראייתן ללא חשש. (שו"ת מנחת אלעזר. טהרת הבית ח"ב רז)

תכריכי פשתן

אחר הטהרה, מלבישים את המת בתכריכים לבנים של פשתן, ויהיו תפורים בחוטי פשתן דוקא, בלי שום תערובת של מין אחר כלל. (רמב"ם שם. א פו)

בגמרא (מסכת מועד קטן כז ע"ב) אמרו: בראשונה היתה הוצאת המת לקבורה [דהיינו ההוצאות שהוציאו עבור המת] קשה לקרוביו יותר ממיתתו [כי היו רגילים להלבישו בתכריכים יקרים], והיו קרוביו מניחים אותו ובורחים. עד שבא רבן גמליאל [נשיא ישראל] ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בתכריכים של פשתן, ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן. ע"כ. ומלבד זה, כתב בספר ילקוט ראובני: ודע שיש סוד גדול בלבישת בגדי פשתן, שכל נפטר שהלבישוהו בגדי פשתן, כל קטיגור עליו נהפך לסניגור. ואפילו אדם שמתו לו בנים רבים על ידי עין הרע או כישוף או רוח רעה, אם ילביש את בנו הנולד בפשתן בלבד בלא מין אחר, בטוח הוא מכל אלו על ידי סגולה זו. ומכל מקום אם התערב בו אפילו חוט אחד ממין אחר, פוסל בו. (א פו)

מיתה שלא כדרך כל הארץ

מי שנפל מגג ומת או שמת בתאונה או שנהרג בידי אדם וכיוצא בזה, אין עושים לו את תהליך הטהרה הנ"ל, שמא יאבד ממנו דם הנפש שצריך לקוברו. ואף לא פושטים את בגדיו להלבישו תכריכים, אלא קוברים אותו בבגדיו ונעליו ברגליו כמו שמצאוהו, ועוטפים אותו בתכריכים מלמעלה, שמא רביעית מדם הנפש בלועה בבגדיו. ובפרט אם יצא ממנו דם לאחר מיתה, שהרי דמו כבשרו וחייב קבורה.

אם נטבע בנהר או שנפל וקיבל מכות יבשות באופן שלא יצא ממנו דם, עושים לו טהרה כשאר מתים. (א פז, פט)

מי שמת באופן שהיה צריך לקוברו עם בגדיו, וטעו והפשיטו את בגדיו והלבישוהו תכריכים וקברוהו כך, יפתחו את הקבר ויתנו שם את בגדיו. והנכון שלא לפתוח את כל הקבר עד גוף הנפטר, אלא עד מקום האבנים שמעל הנפטר ויבקשו מחילה מהנפטר בעת פתיחת הקבר. (א פט. שו"ת יביע אומר חלק ט יורה דעה סימן לה)

יולדת שמתה בעת שהיה הדם שותת ממנה, אין עושים לה טהרה, אבל אם מתה לאחר כמה ימים מלידתה שכבר פסק הדם, מטהרים אותה. (א פז, פט)