מזדעזעים מקמפיין #גםאני? הלכות ייחוד מציעות פתרון שמגן על כולם

באנגלית קוראים לסיפורים הללו סיפורי she said/he said. 'היא אמרה, הוא אמר'. אישה מתלוננת על התנהגות של גבר, הגבר מכחיש את הטענות. ולציבור – או לשופט – נותר להחליט למי להאמין. הקמפיין האחרון למניעת הטרדות מציף את כמויות הסיפורים הללו, המטואטאים בדרך כלל בצנעא אל מתחת לשטיח. שום מקום נקי מהם: לא הוליווד, לא חברות חדשות, לא צה"ל, לא חברות ענק במשק. אבל בעוד התפוצה הרחבה ברשתות החברתיות מצליחה אולי להעלות את המודעות לבעיה הנפיצה הזו, היא לא מציעה שום פתרון מעשי. מה שהיא כן גורמת היא לתלונות פומביות של גברים על כך ש'הופכים את כולנו לפושעים' ו'אנחנו לא מעזים כבר לומר כלום'.

מזווית ראייה תורנית, יש לומר, אין ממש בטיעון 'הופכים את כל הגברים לפושעים'. מנקודת מבט הלכתית, כל הגברים וכל הנשים מוחזקים במידה מסוימת כבעלי פוטנציאל פשיעה בענייני צניעות, שהלא כבר קבעו חז"ל 'אין אפוטרופוס לעריות'. לפיכך כמובן לא שמורה הזכות לאף אחד, ולאף אחת, להיעלב בשל שיח המצביע על בעייתיות פוטנציאלית ביחסים בין גברים ונשים.

אבל התורה לא מסתפקת בהדרכה כללית של 'אל תסמכו על עצמכם'. היא עושה יותר מכך: היא נותנת לנו כלים להתמודד עם המציאות באופן שיחסוך את רוב-רובם של סיפורי 'היא אומרת כך, הוא אומר אחרת'.

בין כל ההלכות, הגדרים וההמלצות לניהול היחסים בין המינים מתבלטים דיני ייחוד. תחשבו על דיני ייחוד כך: אם כולם היו שומרים עליהם, היינו מצליחים להיפטר כמעט לחלוטין מז'אנר he said/she said. פשוט לא היו נוצרות סיטואציות שמאפשרות את העמימות הזו.

לא מזמן יצא לי לפגוש איש עסקים דתי, שסיפר כי הוא מחפש עובדות חרדיות: העובדות החרדיות שכבר עובדות במשרדו, הוא אומר, מצטיינות במיוחד בחריצות, מסירות, ומוסר עבודה גבוה. מאחר שהוא מעריך כך את תכונותיהן התרומיות, הוא מוכן לבוא לקראתן בכל עניין בעל גוון 'דתי'. המטבח גלאט כשר, היציאות מטעם העבודה גם, הפסקות להתפלל מנחה הן דבר שבשגרה, והוא מאפשר לכל עובדת החפצה בכך להתקין סינון על המחשב שלה. עד כאן נשמע כמו מעסיק אידיאלי לנשים שומרות מצוות, לא?

"אפילו", הוא סיפר בגאווה, "היה ערב אחד שבו הייתי צריך שמנהלת החשבונות תישאר עד מאוחר. היא הבינה שרק היא תהיה במשרד חוץ ממני, ולא הסכימה. המשרד נעול מבחוץ, אתם מבינים, ובשעות מאוחרות כבר אין אף אחד אחר בקומת המשרדים שלנו. זה לא הייטק, החבר'ה הולכים די מוקדם הביתה".

הוא עצמו, יש לומר, לא חשב לרגע על איסור ייחוד, אבל העובדת דווקא כן חשבה. הוא הקשיב לה ברצינות, ומצא פתרון. "ביקשתי מאחת המזכירות, שאין לה ילדים קטנים, שתישאר גם היא עד מאוחר", הוא סיפר. "ככה פתרנו את הבעיה וכולם היו מרוצים".

הוא הופתע מאד כשנאמר לו שלמעשה הוא לא פתר את הבעיה כלל וכלל. מנקודת מבט הלכתית, ייחוד של גבר אחד עם שתי נשים חמור בדיוק כמו ייחוד של גבר אחד עם אישה אחת... אבל לא הוא, ולא העובדת החרדית שלו – שרק רצתה לעשות את הדבר הנכון - לא זכרו את הדברים הללו.

העובדה היא שדיני ייחוד מכילים דקויות רבות. האם ידעתם שהיתר 'בעלה בעיר' שבו נעזרים רבים כדאי לאפשר לבעל מלאכה לעורך תיקון בבית כשרק האישה נמצאת – לא תקף כשבעל המלאכה גוי? האם ידעתם שההיתר גם לא תקף עם מדובר באישה בינה לבין המתקן שוררים יחסי קרבה וידידות? (בני דודים שנמצאים בקשר קרוב, למשל?) האם ידעתם שנסיעה ברכב של גבר ואישה בשעת לילה יכולה להיות בעייתית מאד? האם ידעתם שלפי פוסקי אשכנז מותר לאישה אחת להתייחד עם שני גברים המוחזקים ליראי שמיים – אבל לפי רוב פוסקי ספרד, לא?

החידון הזה לא נועד לגרום לכם להרגיש שלא בנוח, אלא רק לתת תזכורת לחשיבות לימוד ההלכות הללו. הלכות שבת והלכות כשרות, לדוגמה, הן הלכות שרבים מאיתנו יודעים שיש לרענן לגביהם את הידע כל העת ולבדוק שוב ושוב מה אומרת ההלכה בסיטואציות הנוכחיות (שכחתי להפריש חלה ועכשיו שבת? רצים אל ספר ההלכות לבדוק. קנינו קטנייה לא מוכרת? שואלים את הרב איך לבדוק). איכשהו, במרחב המאתגר לא פחות של דיני ייחוד, נראה כי אנחנו נוטים פחות לשאול, פחות לברר, יותר לסמוך על זיכרון מעורפל של ההלכות ותחושה כללית שאנחנו בסדר. אנחנו לא במקום מבודד, האדם מולנו דתי, הדלת לא נעולה הרמטית...ובכל זאת, בדיקה מקרוב של העובדות יכולה לגלות שעדיין, מבחינה הלכתית אנחנו בסיטואציה אסורה.

דווקא כשגל סיפורי 'גם אני' על הטרדות מציפים את הרשת, זה הזמן ללמוד מחדש את דיני ייחוד.  לא כי אנחנו צריכים לחשוב על עצמנו כעל עבריינים פוטנציאליים, אלא משום שהדינים הללו מזכירים לנו כמה שברירי אמור להיות האמון שלנו בעצמנו במקומות בהם הוזהרנו בפירוש על ידי חז"ל מפני האמון הזה, ומשום שהדינים הללו הם המתרס הבטוח ביותר בפני סיפורי 'גם אני'. מתרס שמספק הגנה עבור נשים – אבל גם עבור גברים.

דיני ייחוד הם אמנם עניין יהודי, אבל מסתבר שאנשים נבונים בכל העולם מאמצים לעצמם כללי התנהגות ברוח דומה. כך למשל, סגן נשיא ארצות הברית, מייק פנס, עלה לכותרות בארה"ב לפני מספר חודשים כאשר נחשף שהוא לעולם לא נשאר בערב במשרדו עם עוזרת אישה, אלא רק עם איש צוות שהוא גבר. בנוסף, הוא לעולם אינו יושב לארוחה של אחד-על-אחד עם אישה שאינה אשתו. התקשורת האמריקאית לגלגה עליו רבות בשל 'הרגליו המיושנים'. אבל בימים אלה, כשגל של האשמות בהטרדה כנגד אנשים רבי עוצמה שוטף את אמריקה, פנס יכול לצחוק אחרון. 'אתם יודעים מי לא מואשם בהטרדה'? כתב אחד העיתונאים האמריקאים בטוויטר שלו, 'מייק פנס, זה מי שלא'.